עַלַמַּפָּה

יְשַׁעְיָהוּ בן אָמוֹץ ניבא ליְהוּדָה בימי המלכים עֻזִּיָּהוּ, יוֹתָם (בנו), אָחָז (בנו), וחִזְקִיָּהוּ (בנו). חזיון הקדשתו של יְשַׁעְיָהוּ לנבואה מובא ביְשַׁעְיָהוּ פרק ו: ה' ישב על כסא גבוה בהיכל ומעליו התעופפו 6 שְׂרָפִים. כשיְשַׁעְיָהוּ חשש שֶׁשְּׂפָתָיו טמאות מכדי לנבא את דברי ה', אחד השְׂרָפִים נגע בהם עם גַּחַל שהוא לקח מהמזבח עם מלקחיים. ה' צווה על יְשַׁעְיָהוּ לנבא כך שהָעָם לא יבין את אזהרותיו ויחזור בו מחטאיו. כך הָעָם ייענש וארצו תיחרב, ומהגזע הכָּרוּת יֵצֵא זרע הקודש של שארית יִשְׂרָאֵל.

יְשַׁעְיָהוּ ניבא דברי תוכחה חברתית ודתית, והדגיש שה' מואס בזבחים רבים ומפוארים אשר ניתנים ללא אמונה ובזמן שהזובח חוטא באִי צֶדֶק . הנביא לעג במיוחד לאמונה האווילית (של הגויים ושל חוטאים רבים מבני יִשְׂרָאֵל) בכוחם של פסילים מעשי ידי אדם . יְשַׁעְיָהוּ גם ניבא חורבן לגויים רבים בגלל חטאיהם, כולל בָּבֶל , אַשּׁוּר , מוֹאָב , דַּמָּשֶׂק ואֲרָם, כּוּשׁ, מִצְרָיִם, אַשְׁדּוֹד, שבטי ערָב, וצֹר, וגם לממלכת יִשְׂרָאֵל ולתושבי יְרוּשָׁלַיִם. אך יְשַׁעְיָהוּ ניבא גם על הישועה שתבוא בסופו של דבר לעם וליְרוּשָׁלַיִם, ועל שלום עולמי שישרור בין בני האדם ואפילו בין החיות .

בימי אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה פלשו צבאות רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם ופֶקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ליְהוּדָה ועלו על יְרוּשָׁלַיִם. יְשַׁעְיָהוּ ובנו "שְׁאָר-יָשׁוּב" יצאו לקראת אָחָז ובני ביתו המבוהלים שהיו אז באזור הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, והנביא עודד את אָחָז שאין לו סיבה לפחוד משני המלכים הפולשים, הנמשלים לשני קצוות של גחלים שמעלים עשן רב אבל בלי יכולת באמת להזיק. שמו של "שְׁאָר יָשׁוּב" בן יְשַׁעְיָהוּ מסמל אולי את השיבה הצפויה של שארית העם בתשובה, או לארץ. בהמשך נזכר עוד בן נוסף של הנביא בשם הסימלי "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" שמשמעו היה כנראה קריאה לאַשּׁוּר למהר\לחוש ולקחת שָׁלָל\ביזה מצבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל שפלשו ליְהוּדָה, כי עוד לפני שהילד ידע לקרוא לאביו ולאמו, ה' יקח את צבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל שפלשו ליְהוּדָה, וימסור אותם לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. ואולי גם "עִמָּנוּ אֵל" בן "הָעַלְמָה" היה בנו של הנביא, וגם כאן הנביא חוזה שלפני שהילד יגדל מספיק כדי להבחין בין טוב לרע, כבר יעזבו את הארץ שני המלכים הפולשים שאָחָז פוחד מפניהם.

לקראת פלישת סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר לארץ, יְשַׁעְיָהוּ כעס על ההסתמכות של הָעָם ושל המֶלֶךְ חִזְקִיָּהוּ על ברית ההגנה עם מִצְרַיִם, במקום שישימו את מבטחם בה'. סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר עלה בסופו של דבר על יְהוּדָה ושלח את צבאו ואת הרַבשָׁקֵה (שר בכיר בממשלתו) לעלות למצור על יְרוּשָׁלַיִם, ולאיים על חִזְקִיָּהוּ המלך ועל העם שהתבצרו שם. חִזְקִיָּהוּ קרע את בגדיו כששמע את דברי הרַבשָׁקֵה, ושלח את שריו ואת הזקנים כדי שיתייעצו עם יְשַׁעְיָהוּ הנביא. הם עדכנו את יְשַׁעְיָהוּ במצב החמור של העיר וביקשו שה' ישמע את הנאצות שדיבר עליו הרַבשָׁקֵה וינקום באַשּׁוּר. יְשַׁעְיָהוּ ענה להם שה' בעצמו קורא להם שלא לפחוד מהגידופים של "נערי" מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כי הוא יגרום לסַנְחֵרִיב לשוב לארצו ושם הוא ימות בחרב.

חִזְקִיָּהוּ התפלל לה' והציג לפניו מכתב עם גידופים של סַנְחֵרִיב כלפיו. ה' שמע את תפילתו וענה (דרך יְשַׁעְיָהוּ) בדברי לעג לסַנְחֵרִיב המלא בגאווה מְגוּחֶכֶת על הצלחת מסעותיו במרכבתו, ועל העצים הרבים שהוא כרת בהר הַלְּבָנוֹן. ה' איפשר את כל החורבן הזה עד כה, אבל עכשיו כששמע את הרעש הרב שסַנְחֵרִיב עושה, הוא יוציא אותו מהארץ עם רסן של בהמה. הָעָם יסתפק בגידולי בר במשך שנתיים, אבל אז הוא יחזור לזרוע ולקצור, ושארית הפליטה מצִיּוֹן תעמיק שורש ותעלה פרי. באותו הלילה הכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר, וסַנְחֵרִיב חזר לנִינְוֵה שם הוא נרצח בידי שני בניו .

מאוחר יותר חלה המֶלֶךְ חִזְקִיָּהוּ במחלה אנושה, ויְשַׁעְיָהוּ ניבא לו את מותו. חִזְקִיָּהוּ בכה וביקש מה' שיזכור שהוא הקפיד לקיים את מצוותיו. לפני שיְשַׁעְיָהוּ הספיק לצאת מהעיר, ה' שלח אותו בחזרה למֶלֶךְ כדי לנבא לו שבעוד 3 ימים הוא יוכל כבר להודות לה' במקדש, ושהוא יזכה בעוד 15 שנות חיים. יְשַׁעְיָהוּ ריפא אז את הַשְּׁחִין של המֶלֶךְ עם דְּבֶלים, אך חִזְקִיָּהוּ ביקש לקבל אות שהוא אמנם גם יִשָּׁאֵר חי ביום השלישי ויוכל לעלות ולהודות לה' במקדש. יְשַׁעְיָהוּ שאל אם המֶלֶךְ ירצה שהצל שבשעון השמש שעל גג הארמון יתקדם או יחזור 10 מעלות. חִזְקִיָּהוּ חשב שחזרת הצל לאחור מופלאה יותר, וזה היה האות שהוא אמנם קיבל .

בעקבות החלמתו של חִזְקִיָּהוּ, באה ליְרוּשָׁלַיִם משלחת מבָּבֶל, וחִזְקִיָּהוּ הראה לחבריה בגאווה את כל אוצרות הארמון ובית הנשק. כשיְשַׁעְיָהוּ חקר את המֶלֶךְ הוא הודה בפניו שהוא הראה למשלחת הַבָּבְלִית את כל אֵלֶּה, ויְשַׁעְיָהוּ ניבא שעוד יבוא יום שבו כל האוצרות הללו ילקחו לבָּבֶל ושצאצאי המֶלֶךְ יהיו שם לסריסים. חִזְקִיָּהוּ דווקא שמח לנבואה כי לפחות בימיו ישכון שלום .

ספר יְשַׁעְיָהוּ כולל גם נבואות מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השני) שניבא שנים רבות לאחר חורבן בית ראשון, ואחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס שהתיר את שיבת הגולים לארץ. נבואותיו כוללות קריאות לעם לצאת מבָּבֶל ולעלות לצִיּוֹן בדרך מופלאה ושופעת מים. הספר גם כולל נבואות מנביא (המכונה יְשַׁעְיָהוּ השלישי) אשר חי שנים רבות אחרי שהחלה שיבת צִיּוֹן, ונראה שקהל השומעים שאליהם דיבר היו תושבי יְרוּשָׁלַיִם, בימים בהם העיר כבר הוקפה בחומות וכשבית המקדש השני כבר היה פעיל. נבואותיו כוללות דברי תוכחה לעם אשר שוב חטא במנהגי עבודת אלילים, בפריצות, ובאכילת אוכל טמא, שבגללם המצב ביְרוּשָׁלַיִם עדיין היה קשה. אך הנביא בישר גם על גאולה לעיר, אשר צפוייה לבוא בזכות הצדיקים שבה. גם הגויים יעלו לצִיּוֹן עם מִנְחוֹת למקדש שיהיה לבית תפילה לכל העמים.