עַלַמַּפָּה

כשיַעֲקֹב ומשפחתו הלכו בדרך מבֵּית-אֵל דרומה לכוון לכוון אֶפְרָתָה היא בֵּית לָחֶם, כשעוד היתה "כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה", רָחֵל כרעה ללדת. היא ילדה בקושי את בִנְיָמִין ואח"כ מתה. יַעֲקֹב קבר אותה בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, והקים מצבה על הקבר. שנים אח"כ, כשיַעֲקֹב שכב על ערש דווי במצרים, הוא נזכר במות אישתו האהובה ובקבורתה בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת.

אחרי ששְׁמוּאֵל משח את שָׁאוּל למלך ברָמָה שבנחלת בִנְיָמִן, הוא ניבא לו בין השאר שאחרי שיפרדו, שָׁאוּל יפגוש שְׁנֵי אֲנָשִׁים ליד קבר רָחֵל, הנמצא "בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח". זוג האנשים יבשרו לו שנמצאו הָאֲתֹנוֹת שאותן יצא לחפש, ושאביו דואג לו. משם שָׁאוּל ימשיך לגִּבְעָה שבנחלת בִנְיָמִן. הנבואה התקיימה עוד באותו היום. קבר רָחֵל נזכר שוב בהקשר עם הָרָמָה שבבִנְיָמִן ע"י הנביא יִרְמְיָהוּ, אשר חוזה את קול רָחֵל אימנו הבוכה בעיר רָמָה, עַל בָּנֶיהָ שאינם (כי יצאו לַגָּלוּת).

לפי המסופר בבְּרֵאשִׁית, רָחֵל נקברה כאמור בדרך שבין בֵּית-אֵל לבֵּית לָחֶם, כשהיתה עוד "כִּבְרַת הָאָרֶץ" לקראת בֵּית לָחֶם. כלומר רָחֵל נקברה צפונית לבֵּית לָחֶם, אך לא ברורה מידת המרחק המשתמעת מהבטוי "כִּבְרַת הָאָרֶץ". בֵּית לָחֶם היא בנחלת שבט יְהוּדָה, ואילו לפי המסופר בשְׁמוּאֵל-א מסתבר שקבר רָחֵל נמצא בנחלת בִנְיָמִן, השבט הקרוי על שם הבן שרָחֵל מתה בלידתו (ראו מפה). בשְׁמוּאֵל-א כאמור מצויין שהקבר נמצא "בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח". מקום בְּצֶלְצַח לא נודע, אך הגבול הוא אולי גבול נחלת בִּנְיָמִן עם נחלת אֶפְרָיִם שמצפון לבִּנְיָמִן, לא הרחק מהָרָמָה שממנה יצא שָׁאוּל.

עדיין אין הסכמה על המיקום של קבר רָחֵל במחקר כיום. הזיהוי המקובל הוא כמובן עם מבנה קבר רָחֵל שמצפון לבֵּית לָחֶם (בתחום נחלת יְהוּדָה), אך חוקרים רבים מקבלים כפשוטם את הכתוב בשְׁמוּאֵל-א, מהם ניתן להסיק שלפחות בימי שָׁאוּל כבר היתה מסורת על מקומו של קבר רָחֵל באזור בִנְיָמִן והָרָמָה. קיימות כמה הצעות זיהוי כאלה, כמו האתר של קובור בני אִסְרַאאִיל ("קבר בני ישראל" בערבית), ששימש לקבורה בתקופת הברונזה.

המסורת החליפית של אתר קבר רָחֵל באזור בֵּית לָחֶם גם היא קדומה ביותר, והמקור המוקדם ביותר התואם זיהוי כזה הוא האבנגליון לפי מתי שבברית החדשה. גם אבות הכנסייה אבסביוס (הגיאוגרף) והירונימוס (הקדוש שחי שנים רבות בבֵּית לָחֶם) קיבעו את זיהוי קבר רָחֵל מצפון לבֵּית לָחֶם. נראה שאצל היהודים בימי התנאים עדיין לא התקבל זיהוי כזה, וגם בימי הביניים עוד היו חילוקי דיעות בין החכמים בענין (הרמב"ן, במאה ה-11, תמך תחילה במיקום הבִּנְיָמִיני, אך לאחר ביקורו באתר שמצפון לבֵּית לָחֶם, הצטרף לתומכים בזיהוי זה).

קימות עדויות על ציון אבנים פשוט לרחל שעמד בשנת 670 לספירה במקום בו ניצב כיום המבנה על הדרך כ-2 ק"מ מצפון לבֵּית לָחֶם. בימי הביניים כבר היה במקום מבנה בעל 4 עמודים וכיפה. במאה ה-15 נבנה מבנה חדש והמקום התקבע כמקום קדוש ליהודים, לנוצרים, ולמוסלמים. במאה ה-16 המבנה הוקף בחומה מלבנית נמוכה ונוספו עוד זוג כיפות במתחם (ראו ציור). יהודים רבים החלו לעלות לרגל לַאֲתָר, ובמאה ה-17 התיר מושל ירושלים הטורקי ליהודים לסגור בקירות את ארבעת העמודים. בשנת 1827 הושגה אף הכרה מהשלטון העות'מאני במעמדם ובזכויותיהם של היהודים במבנה הקבר. ב-1841 משה מונטיפיורי שיפץ את האֲתָר, והוסיף חדר נוסף למבנה המרובע העתיק, ונקבעו הזכויות המשותפות ליהודים ולמוסלמים במקום.