הָרָמָה – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

In the background it seems to be A-ram and Shuafat. The closer area would therefore be Bir Nabala. By User:Soman/Palestine [CC-BY-SA-2.5], from Wikimedia Commons

בתי העיירה אֶ-רַאם על הגבעות ברקע (בכוון מזרח)

רמת זיהוי : 3 - זיהוי משוער

כנויים נוספים : אֶ-רַאם\הָרָמָתַיִם צוֹפִים?

הָרָמָה במקרא

הָרָמָה נזכרת ברשימת ערי שבט בִנְיָמִן, בין גִּבְעוֹן לבְאֵרוֹת, וגם שכנה כנראה לא הרחק מגִּבְעָה כפי שמעיד סיפורו של איש הלוי מאֶפְרַיִם (מפרשת פִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה) שהעדיף ללון ביישוב ישראלי כמו בגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה במקום ביְבוּס\ירושלים.

על דְבוֹרָה הנְבִיאָה נאמר שישבה "בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם". הָרָמָתַיִם צוֹפִים שבהַר אֶפְרָיִם היתה עירם של אֶלְקָנָה וחַנָּה הורי שְׁמוּאֵל, והתוספת "צוֹפִים" מתייחסת כמשוער לצוּף - האב הקדמון של משפחת אֶלְקָנָה. האזור שסביב הָרָמָתַיִם צוֹפִים נקרא אֶרֶץ צוּף, לשם באו שָׁאוּל ונערו מבִנְיָמִן כשיצאו לחפש את הָאֲתֹנוֹת, ולבסוף פגשו שם את שְׁמוּאֵל.

כך לא ברור אם הָרָמָה\הָרָמָתַיִם שבְּהַר אֶפְרָיִם היא אותה הָרָמָה שבנחלת בִנְיָמִן, אשר שכנה בשלוחות הדרומיות של הרי אֶפְרָיִם שבצפון נחלת בִנְיָמִן. שְׁמוּאֵל עצמו בכל אופן המשיך לגור בָּרָמָה, והיה שב "הָרָמָתָה" כל שנה בתום מסע השיפוט השנתי שלו בערי האזור, וגם אחרי פגישותיו עם שָׁאוּל ודָּוִד, ולבסוף גם נקבר בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה.

בימי ממלכות יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל, כבש אֲבִיָּה מלך יְהוּדָה ערים בדרום אֶפְרָיִם (בֵּית-אֵל, יְשָׁנָה ועָפְרָה). בימי אָסָא בן אֲבִיָּם, כבש בַּעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל בחזרה את האזור ואף חדר דרומה לתחום נחלת בִנְיָמִן והתחיל לבצר את הָרָמָה ובכך מנע מאָסָא לעבור באזור. אָסָא פנה לעזרת בֶּן הֲדַד ה-1 מלך אֲרָם דַמֶּשֶׂק שעלה על עָרֵי יִשְׂרָאֵל וכך אילץ את בַּעְשָׁא לחזור לממלכתו. אָסָא פירק את ביצורי הָרָמָה והשתמש בחומרי הביצורים כדי לבצר את הערים גֶּבַע בִּנְיָמִן ומִּצְפָּה הסמוכות.

בנבואת החורבן לאַשּׁוּר של הנביא יְשַׁעְיָהוּ מזכיר הנביא את מסע הכיבוש של אַשּׁוּר ביְהוּדָה (מן הסתם מסע סַנְחֵרִיב), וברשימת הערים שננטשו נזכרות בין השאר גֶּבַע גִּבְעַת שָׁאוּל והָרָמָה. אחרי חורבן הבית בימי הכיבוש הבָּבְלִי, התקבצו השבויים בָּרָמָה. נְבוּזַרְאֲדָן רַב הטַבָּחִים שחרר את יִרְמְיָהוּ והזמין אותו לבָּבֶל אך יִרְמְיָהוּ בחר להשאר עם שארית הָעָם במִּצְפָּה. תושבי הָרָמָה חזרו בסופו של דבר מהגלות וחזרו להתיישב בה בתקופת שיבת ציון בימי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה.

ספר נְחֶמְיָה כולל עוד רשימה של מושבות של השבים מבני בִנְיָמִן ובה נזכרת רָמָה בין ערים נוספות במערב הנחלה, כמו גִּתָּיִם, לֹד ואוֹנוֹ, וההנחה המקובלת היא שמדובר בעיר נפרדת מהָרָמָה הסמוכה לגִּבְעוֹן ולבְאֵרוֹת, או לרָמָה שבְּהַר אֶפְרָיִם. בכל מקרה ברור שיש להבחין בין הָרָמָה של בִנְיָמִן, לבין ערים נוספות בשם רָמָה בנחלות אָשֵׁר ונַפְתָּלִי.

זיהוי המקום

הָרָמָה שכנה כאמור בנחלת בִנְיָמִן, באזור גִּבְעוֹן, בְאֵרוֹת, גִּבְעָה ומִּצְפָּה, בשלוחה דרומית של הַרי אֶפְרָיִם, וכך החליפה ידיים בין ממלכות יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל. האוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) מזכיר את הָרָמָה כשוכנת 6 מילים מירושלים. באזור זה נמצאת העיירה אֶ-רַאם, המשמרת כמשוער את שמה של העיר המקראית . באתר נמצאו חרסים מתקופת הברזל (הישראלית), מהתקופה הפרסית (שיבת ציון) ומתקופות מאוחרות יותר.

רבים מזהים את הָרָמָה שבבִנְיָמִן עם רָמָתַיִם צוֹפִים, עירו של שְׁמוּאֵל שבהַר אֶפְרָיִם, תחת ההנחה שהָרָמָה שכנה כאמור בשלוחה דרומית של הַר אֶפְרָיִם, ושהחליפה ידיים מדי פעם בין השבטים. המתנגדים לזיהוי זה מחפשים את רָמָה\רָמָתַיִם באתר נפרד צפוני יותר מול בֵּית-אֵל (בהתאם לתיאור של מקום מושבה של דְבוֹרָה). אתר כזה לא זוהה בוודאות, אך יש המציעים את העיר רמאללה\ראם-אללה, פחות מ-3 ק"מ מדרום לבֵּית-אֵל. הקבר של שְׁמוּאֵל מוזהה באופן מסורתי עם נַבִּי-סַמוּאֵל בכפר לשעבר באותו שם (אַ-נַבִּי צַמְוִיל) על רכס נישא הנראה למרחקים מצפון-מערב לירושלים ומדרום לאל-ג'יבּ\גִּבְעוֹן. אתר זה דרומי יחסית, ואינו סמוך להרי אפרים או לבית אל, וכך מתאים פחות לזיהוי עם רָמָתַיִם צוֹפִים, ויש המזהים אותו במקום זאת עם מִצְפָּה שבה היה שופט שְׁמוּאֵל את העם. במקום נמצאו ממצאים מתקופת הברזל (בית ראשון), מהתקופה הפרסית (שיבת ציון) ומתקופת בית-שני (מהמאה ה-2 לפנה"ס). מסורת הזיהוי של אתר זה עם קבר שְׁמוּאֵל כבר התקיימה בתקופה הביזנטית, וכיום המקום מקודש כך לשלוש הדתות המונותיאיסטיות .

ספר נְחֶמְיָה מזכיר כאמור עוד עיר בשם רָמָה במערב נחלת בִנְיָמִן. האתר של רָמָה זו לא זוהה בוודאות, אך ההשערה שמדובר ברמתיים הנזכרת בברית החדשה, ושזוהתה החל מהתקופה הביזנטית עם הכפר רנתיס של היום, שבו נמצאו שרידים ארכאולוגים מתקופות שונות, כולל מתקופת הברזל (הישראלית).

פרקים המזכירים את הָרָמָה

ספר	פרק
יְהוֹשֻׁעַ	י”ח	נציגי השבטים תרים את הארץ כדי למפות 7 נחלות, ויְהוֹשֻׁעַ מטיל גורלות כדי לחלקן בין השבטים הנותרים. גבולות וערי בִנְיָמִן.
שׁוֹפְטִים	ד	דְבוֹרָה הנביאה ובָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מביסים את צבא סִיסְרָא. סִיסְרָא עצמו בורח לאוהל יָעֵל אשת חֶבֶר הַקֵּינִי שהורגת אותו עם יתד האוהל.
שׁוֹפְטִים	י”ט	איש לֵוִי עוצר עם פילגשו בעיר גִּבְעָה ושם היא נאנסת ונרצחת. הוא שולח את חלקי גופתה לרחבי הארץ ומעורר זעם בעם.
שְׁמוּאֵל-א	א	לאֶלְקָנָה יש שתי נשים - פְּנִנָּה בעלת הילדים וחַנָּה העקרה והאהובה. פְּנִנָּה לועגת לחַנָּה על עקרותה וחַנָּה מתפללת בשִׁלֹה לפני עֵלִי הכהן שתזכה לבן, ונודרת נדר שתקדיש את הילד לה'. כששְׁמוּאֵל נולד, חַנָּה מבקשת לאפשר לתינוק להגמל, ואז באים בני הזוג עם מנחה ו"משאילים" את שְׁמוּאֵל לה' כמשרת לעֵלִי.
שְׁמוּאֵל-א	ב	שירת חַנָּה. בני עֵלִי מבזים את עבודת הזבחים ומנצלים לרעה את הזובחים. איש ה' מבשר לעֵלִי שבניו ימותו שניהם ביום אחד, והכהונה תעבור ממשפחתו לאחרים. בינתיים שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב.
שְׁמוּאֵל-א	ז	הארון נשמר בבית אֲבִינָדָב שבקִרְיַת יְעָרִים. העם חוזר בתשובה ומתכנס במִּצְפָּה שם שְׁמוּאֵל מתפלל לה' לעזרה ואמנם ה' עוזר להביס את הפְּלִשְׁתִּים. שְׁמוּאֵל שופט את יִשְׂרָאֵל בעודו סובב בין ערים באזור ביתו ברָמָה.
שְׁמוּאֵל-א	ח	העם מבקש משְׁמוּאֵל מֶלֶךְ כמו שיש לכל הגויים. הוא מנסה להזהירם מרודנות המלכים אך הם מתעקשים וה' מצווה עליו לבחור מֶלֶךְ.
שְׁמוּאֵל-א	ט	שָׁאוּל מבִנְיָמִן נשלח ע"י אביו עם אחד מנעריו לחפש אֲתוֹנוֹת שאבדו ופוגש ברָמָה את שְׁמוּאֵל, שנותן לו כבוד בבמת המזבח ובביתו, ומדבר איתו ארוכות על המלוכה הצפוייה לו ועל דברי ה' לגביה.
שְׁמוּאֵל-א	ט”ו	שָׁאוּל משמיד את עֲמָלֵק מלבד את מלכם אֲגַג ואת מיטב המקנה, בניגוד לצו ה'. שְׁמוּאֵל מודיע לשָׁאוּל שלכן ה' מאס במלכותו והורג בעצמו את אֲגַג.
שְׁמוּאֵל-א	ט”ז	שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור מלך מבני יִשַׁי. כולם לא נבחרים ולבסוף דָוִד הצעיר בא מהצאן ונמשח למלוכה. רוח רעה נופלת על שָׁאוּל מדי פעם והוא מזמן את דָוִד להשאר עימו ולנגן לו בכינור כדי להרגיעו.
שְׁמוּאֵל-א	י”ט	יְהוֹנָתָן מזהיר את דָוִד משָׁאוּל ואף משכנע את אביו להשלים איתו, אך כשדָוִד חוזר, שָׁאוּל שוב זורק עליו את חניתו בעודו מנגן לפניו. מִיכַל עוזרת לדָוִד לברוח דרך חלון ביתם והוא נמלט לשְׁמוּאֵל לרָמָה. שָׁאוּל מנסה ללכוד אותו שם, אך מסיים כששׁוֹרָה עליו רוח ה' והוא מתנבא שם עם שאר הנביאים.
שְׁמוּאֵל-א	כ	דָוִד נעדר מסעודת חג ראש החודש אצל שָׁאוּל וזה זועם עליו ועל יְהוֹנָתָן בנו שעוזר לו. יְהוֹנָתָן יוצא למחבואו של דָוִד ומאותת לו שעליו לברוח (באמצעות הדברים שהוא אומר לנערו לגבי איסוף החיצים שלו). הם נפרדים בבכי, נשיקות, ושבועת אמונים ביניהם ובין צאצאיהם.
שְׁמוּאֵל-א	כ”ה	שְׁמוּאֵל מת ונקבר ברָמָה. דָוִד מבקש מִנְחָה מנָבָל הכַּרְמֶלי כתמורה לעזרה שנתן לרועיו אך נָבָל מסרב בגסות. דָוִד יוצא אליו עם צבאו, אבל אֲבִיגַיִל אשת נָבָל עוצרת אותו בנימוק שאַל לדָוִד לשפוך דם בנסיון להושיע את עצמו, במקום לתת לה' להושיע אותו. נָבָל מת ודָוִד נישא לאֲבִיגַיִל.
שְׁמוּאֵל-א	כ”ח	שָׁאוּל פוחד מצבא הפְלִשְׁתִּים והולך לבעלת אוב בעֵין דּוֹר כדי להעלות את שְׁמוּאֵל, אשר מופיע ומודיע לו שלמחרת הוא ובניו ימותו ושצבא ישראל יינגף בקרב.
מְלָכִים-א	ט”ו	אֲבִיָּם בן רְחַבְעָם מולך ביְהוּדָה במשך 3 שנים וממשיך בחטאי אביו, ואחריו מולך בנו אָסָא במשך 41 שנה והולך בדרכי ה'. נָדָב בן יָרָבְעָם מולך ביִשְׂרָאֵל שנתיים ואז נרצח בידי בַּעְשָׁא אשר משמיד את שאר בית יָרָבְעָם ומולך במשך 24 שנה. בַּעְשָׁא חוטא לה', ונלחם באָסָא עד שהוא מותקף ע"י בֶּן הֲדַד ה-1 מלך אֲרָם דַמָּשֶׂק.
יְשַׁעְיָהוּ	י	נבואת תּוֹכָחָה נגד המחוקקים חוקי עוול ושופטים באי צדק את החלשים. נבואת תוכחה וחורבן לאַשּׁוּר: היא משמשת את ה' כמַטֶּה להעניש בו את האומות החוטאות אבל חושבת בגאוותה שהיא המבצעת ולא הכלי. אך היא תוכֶּה כמו מצרים, ושארית יִשְׂרָאֵל הצדיקים תשרוד.
יִרְמְיָהוּ	ל”א	נבואת נחמה בעיקר לשבטי יִשְׂרָאֵל הגולים (שהנביא חוזה בחלומו). ה' עוד זוכר אותם באהבה (בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם) והם יזכו עוד לשוב בשמחה לארץ ולֵהָנוֹת מפריה. בנים לא יוענשו עוד על חטאי אבותיהם. הם יצטרפו לבני יְהוּדָה בירושלים. ה' יכרות עם העַם ברית חדשה שתתקיים כמו שמתקיימים חוקי הטבע. תוקם עיר לה' בהר הבית, שאותה לא יעזוב או יהרוס שוב.
יִרְמְיָהוּ	מ	יִרְמְיָהוּ אסור באזיקים בין שאר השבויים, ונְבוּזַרְאֲדָן משחרר אותו ומציע לו לבוא איתו לבבל או ללכת להיכן שירצה בארץ. יִרְמְיָהוּ מצטרף לעָם במִּצְפָּה שנמצא עִם גְּדַלְיָה (שהבבלים הפקידו על העָם שנותר בארץ). לשם מצטרפים גם פליטי הצבא ופליטים שחזרו מעבר הירדן. יוֹחָנָן מזהיר את גְּדַלְיָה שיִשְׁמָעֵאל נשלח ע"י מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן כדי להורגו, אך גְּדַלְיָה לא מאמין.
הוֹשֵׁעַ	ה	הנביא מאשים את מנהיגי העַם - הכוהנים ובית המלוכה, כי הם הכשילו את העַם כמו במלכודות. חטאי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לא נסתרים מעיני ה', והם גדולים מכדי שיוכלו לחזור בתשובה, והקורבנות שיביאו לו לא יתקבלו. קריאה להזהיר בשופר את ערי בִּנְיָמִין (מהפולש מיְהוּדָה או מאַשּׁוּר?). גם נסיונות השוחד לאַשּׁוּר לא יעזרו. ה' יהיה לאֶפְרַיִם וליְהוּדָה כמו אריה הבא לטרוף, ונושא את שללו למאורתו.
עֶזְרָא	ב	רשימת העולים לארץ: מנהיגיהם (בראשם זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ), רשימת בני הָעָם לפי בתי אב ומקומות ישובם המקוריים, הכוהנים, הלויים, סגל המקדש (מְשֹׁרְרִים, שֹּׁעֲרִים, נתינים ובני עבדי שְׁלֹמֹה), וחסרי היחוס - סה"כ כ-50,000 איש כולל העבדים. השבים נותנים תרומות לאוצר המקדש ומתיישבים בערי מוצאם.
נְחֶמְיָה	ז	החומה מוכנה ונְחֶמְיָה מְמַנֶּה שומרים על השערים הסגורים בלילה, ומשמרות אזרחים באזור החומה שמול בתיהם. הישוב בעיר עדין דליל ונְחֶמְיָה מוצא את רשימת "בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה" מימי הצהרת כּוֹרֶשׁ.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	כ”ז	רשימות ראשי 12 מחלקות הצבא החודשיות. רשימת השָׂרִים בראש שבטי ישראל. רשימת השרים המופקדים על רכוש המלך, תוך פירוט האוצרות, סוגי התבואות, והמקנה של המלך. רשימת היועצים והמקורבים לדָוִד.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	ט”ז	בַּעְשָׁא מלך יִשְׂרָאֵל עולה על יְהוּדָה ואָסָא נותן שוחד מאוצרות המקדש לבֶּן הֲדַד ה-1 מלך אֲרָם כדי שיתקוף את ישראל. כך קורה, ובַּעְשָׁא נסוג. הנביא חֲנָנִי גוער על אָסָא על כך שבטח במלך אֲרָם במקום בה', ואָסָא עוצר אותו. אָסָא חולה קשות ברגליו, מת, ונקבר בעיר דָוִד.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
יְהוֹשֻׁעַ-י"ח	כ"א-כ"ה	וְהָיוּ הֶעָרִים לְמַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם ... גִּבְעוֹן וְהָרָמָה וּבְאֵרוֹת.
שׁוֹפְטִים-ד	ד-ה	וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט.
שׁוֹפְטִים-י"ט	י"ב-י"ג	וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה. וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ לְךָ וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה.
שְׁמוּאֵל-א-א	א-י"ט	וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי. ... וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה.
שְׁמוּאֵל-א-ז	ט"ו-י"ז	וַיִּשְׁפֹּט שְׁמוּאֵל אֶת יִשְׂרָאֵל כֹּל יְמֵי חַיָּיו. וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. וּתְשֻׁבָתוֹ הָרָמָתָה כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וְשָׁם שָׁפָט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה.
שְׁמוּאֵל-א-כ"ה	א	וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר פָּארָן.
מְלָכִים-א-ט"ו	י"ז-כ"ב	וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה ... וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה. וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה אֵין נָקִי וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה.
יְשַׁעְיָהוּ-י	כ"ד-כ"ט	לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת אַל תִּירָא עַמִּי יֹשֵׁב צִיּוֹן מֵאַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם ... עָבְרוּ מַעְבָּרָה גֶּבַע מָלוֹן לָנוּ חָרְדָה הָרָמָה גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה.
יִרְמְיָהוּ-מ	א	הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מִן הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל גָּלוּת יְרוּשָׁלַ‍ִם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה.
הוֹשֵׁעַ-ה	ח-ט	תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה חֲצֹצְרָה בָּרָמָה הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין. אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה.
עֶזְרָא-ב	א-כ"ו	וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַ‍ִם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ ... בְּנֵי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד.
נְחֶמְיָה-ז	ו-ל	אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַ‍ִם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ ... אַנְשֵׁי הָרָמָה וָגָבַע שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד.

ניתן לקרוא עוד על הָרָמָה באתרים של ויקיפדיה, עמוד ענן ורשות העתיקות.