עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים (ג)
כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ח)
|
|
סיכום
נבואת נחמה בעיקר לשבטי יִשְׂרָאֵל הגולים (שהנביא חוזה בחלומו). ה' עוד זוכר אותם באהבה (בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם) והם יזכו עוד לשוב בשמחה לארץ ולֵהָנוֹת מפריה. בנים לא יוענשו עוד על חטאי אבותיהם. הם יצטרפו לבני יְהוּדָה בירושלים. ה' יכרות עם העַם ברית חדשה שתתקיים כמו שמתקיימים חוקי הטבע. תוקם עיר לה' בהר הבית, שאותה לא יעזוב או יהרוס שוב.
תקציר
| ה' רואה באהבה את העם הולך במדבר (לגלות או ממנה?) ורוצה להרגיעו ולעשות עימו חסד. הוא מבטיח שבנות יִשְׂרָאֵל עוד ירקדו בשמחה עם תופים. עוד יטעו כרמים בשדות שֹׁמְרוֹן (בירת ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר), ויזכו להביא את בציר ההילולים (המובא לירושלים בשנה הרביעית, והמותר ב"חילול" למען אכילתו שם - ראו וַיִּקְרָא י"ט פסוקים כ"ג-כ"ד). אז יקראו השומרים (נֹצְרִים) בהר אֶפְרָיִם (שבאזור ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר) זה לזה לעלות ביחד לירושלים (שתהיה בירת העם כולו). |
| א כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל. ב מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ. ה כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. |
| שבטי יִשְׂרָאֵל נקראים לשיר ולשמוח על הישועה שתבוא לשׂוֹרְדִים. הם יקובצו בחזרה לארץ - כולל החלשים (עִוְרִים, נכים, ונשים הרות). ה' יוביל אותם בבטחה לנחלי מים בעודם בוכים, כי ה' הוא כמו אָב ליִשְׂרָאֵל ומרגיש כאילו אֶפְרַיִם הוא בכורו. |
| ו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. ז הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. ח בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. |
| ה' מבשר לעמים הרחוקים בהם גולים בני יִשְׂרָאֵל, שהוא עומד לקבץ אותם כמו עדר. ה' יפדה את העם מעבדות לחזקים מהם, והם יבואו בשירה ושמחה להנות מטוב הארץ (דָּגָן, יין, שמן, מקנה, וגנים מושקים במים). בנות העם ירקדו בשמחה, וצעירים וזקנים ימירו צער בשמחה. גם הכוהנים ישמחו על שומן הקורבנות הרב. |
| ט שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. י כִּי פָדָה יְהוָה אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. יא וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְהוָה עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. יג וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם יְהוָה. |
| נשמע קול רָחֵל אימנו בוכה בעיר רָמָה (שבגבול נחלות שני בניה יוסף ובנימין) על בניה שגָּלוּ. ה' קורא לה להפסיק לבכות כי בגלל מאמציה הוא ישיב את בניה מארץ האויב לגבול נחלותיהם. |
| יד כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. טו כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. |
| בני אֶפְרַיִם מנידים ראשם בצער ואבודים כמו עֵגֶל לא קשור, ומבקשים שה' ישיב אותם, כי הם יתוודו על חטאיהם בבושה. ה' שואל אם אֶפְרַיִם הוא יֶלֶד השַׁעֲשֻׁעִים שלו? הרי כל פעם שהוא מדבר עליו, הוא נזכר בו בהתרגשות וברחמים. |
| יז שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי. יח כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. יט הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה. |
| יִשְׂרָאֵל נקראת לשים לה ציוני דרך כדי שתלך בעקבותיהם בחזרה לערים שלה. עד מתי היא תתחמק מה' כמו בת שובבה, הרי כעת ה' מנהיג מנהג חדש לפיו האישה (בתולת יִשְׂרָאֵל) רודפת אחרי הגָּבֶר (ה'). |
| כ הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי [הָלָכְתְּ] שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה. כא עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. |
| ה' מבשר שאחרי שישיב את הגולים עוד יאמרו בארץ את הברכה, שה' יברך מהר הבית (נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ). יגורו ביְהוּדָה תושבי ערים, איכרים, ורועי עדרים. כי ה' ישקה כל נפש עייפה. כאן מתעורר הנביא משינה נעימה, בה חזה את נבואת הנחמה הזאת בחלומו. |
| כב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ. כג וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר. כד כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי. כה עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי. |
| בקרוב ה' יזרע שוב בארץ את בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, יחד עם בהמותיהם. כמו ששָׁקַד להכות אותם, כך עכשיו ישקוד לבנות אותם. אז כבר לא יתקיים הכלל שבנים (כמו בני הגולים) נענשים על חטאי אבותיהם, כי כל אדם יענש רק על חטאיו שלו. |
| כו הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה. כז וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְהוָה. כח בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה. כט כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. |
| בקרוב ה' יכרות ברית חדשה עם יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה, לא כמו הברית שנכרתה בימי יציאת מצרים והופרה ע"י העם. כי לפי הברית החדשה, תורת ה' תכתב בלֵב האנשים, ולא יצטרכו ללמד אותה, כי כולם (קטנים וגדולים) ידעו אותה. אז ה' יסלח וישכח את חטאי העבר. |
| ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לא לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהוָה. לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד. |
| היות יִשְׂרָאֵל עַם ה' יהיה לחוק טבע שחוקק ה', כמו החוקים לפיהם השֶׁמֶשׁ מאיר ביום והיָרֵחַ והכוֹכָבִים בלילה, וכמו חוקי השקט והסערה ביָּם. כמו שאי אפשר למדוד את גובה השמים ועומק הארץ, כך גם לא ימאס עוד ה' בעם בגלל חטאי העבר. |
| לד כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לה אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים. לו כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה. |
| בקרוב תִּבָּנֶה עיר לה' באזור הר הבית, והוא לא יעזוב או יחריב אותה שוב. אזור העיר מְתוּחָם מצפון מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל בצפון מזרח החומה הצפונית, לשַׁעַר הַפִּנָּה בצפון מערב החומה הצפונית. התחום המזרחי הוא נַחַל קִדְרוֹן (כולל השדות המובילים אליו, ושעדיין מלאים בפגרי המתים) עד שַׁעַר הַסּוּסִים, שבאזור דרום מזרח הר הבית. הקו משַׁעַר הַפִּנָּה ל"גִּבְעַת גָּרֵב" ומשם לכוון "גֹּעָ" מגדיר אולי את התחום המערבי והדרומי של ההר. ראו מפה למטה. |
| לז הִנֵּה יָמִים [בָּאִים] נְאֻם יְהוָה וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה. לח וְיָצָא עוֹד קוה [קָו] הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה. לט וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל השרמות [הַשְּׁדֵמוֹת] עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
העיר שתבנה לה' על הר הבית - לפי יִרְמְיָהוּ פרק ל"א פסוקים ל"ז-ל"ט
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
העיר שתבנה לה' על הר הבית - לפי יִרְמְיָהוּ פרק לא פסוקים לז-לט. נערך על ידי אלון אדיר, על פני מפה טופוגרפית של ירושלים, בעקבות וילסון, עם תיקונים של צימרמן, 1876, של הספריה הלאומית, ואשר נתרמה על ידי אוסף ערן לאור, הספריה הלאומית. ([Public Domain], via Wikimedia Commons ראו פרטים על ידי לחיצה על הקישור).
- ציוני המקומות במפה להלן מבוססים בעיקר על השערות הזיהוי המובאות בעולם התנ"ך - "דניאל עזרא ונחמיה". מהלך החומות מוסכם בדרך כלל אך שרידים של שערים בודדים בלבד נחשפו, ויש עדיין חילוקי דיעות לגבי מיקום השערים.
- אזור העיר שתבנה לה' מְתוּחָם מצפון מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל בצפון מזרח החומה הצפונית, לשַׁעַר הַפִּנָּה בצפון מערב החומה הצפונית. הגבול המזרחי הוא נַחַל קִדְרוֹן (כולל השדות המובילים אליו, ושעדיין מלאים בפגרי המתים) עד שַׁעַר הַסּוּסִים שבאזור דרום מזרח הר הבית. הקו משַׁעַר הַפִּנָּה ל"גִּבְעַת גָּרֵב" ומשם לכוון "גֹּעָ" מגדיר אולי את הגבול המערבי והדרומי של ההר.
- הסברים מפורטים יותר על האתרים של חומת ירושלים מופיעים בנְחֶמְיָה פרק ג.