עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים (ג)
כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא (ח)
|
|
סיכום
נבואת נחמה בעיקר לשבטי יִשְׂרָאֵל הגולים (שהנביא חוזה בחלומו). ה' עוד זוכר אותם באהבה (בֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם) והם יזכו עוד לשוב בשמחה לארץ ולֵהָנוֹת מפריה. בנים לא יוענשו עוד על חטאי אבותיהם. הם יצטרפו לבני יְהוּדָה בירושלים. ה' יכרות עם העַם ברית חדשה שתתקיים כמו שמתקיימים חוקי הטבע. תוקם עיר לה' בהר הבית, שאותה לא יעזוב או יהרוס שוב.
תקציר
| נבואת נחמה לתושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר: [*]יִרְמְיָהו החל לנבא בימי יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה דברי ה': מָצָא חֵן בעיני עַם של שורדים מחרב המלחמה בימי הנדודים שלו בַּמִּדְבָּר
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק א פסוק ב: ב
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ.
, אחרי חורבן ממלכת יִשְׂרָאֵל וגלות עשרת השבטים. בימי יֹאשִׁיָּהוּ נחלשה אחיזת אַשּׁוּר בשטחי ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר ויֹאשִׁיָּהוּ החל לפעול שם
[^]
מְלָכִים-ב פרק כ"ב פסוק ט"ו: טו
וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִמְרוּ לָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי.
והזמין את הפליטים שנותרו שם לחגיגות ביְרוּשָׁלַיִם
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ה פסוק י"ח: יח
וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם.
.[*]הנמשלים לימי הנדודים בגולה , ולכן אני הולך להרגיע את עם יִשְׂרָאֵל. |
| א כֹּה אָמַר יְהוָה מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל. |
| דברי יִרְמְיָהו: ה' מסר לי את דברי הנבואה שלהלן עוד ממזמן\מֵרָחוֹק - "תמיד אהבתי אוֹתָךְ אהבה נצחית, בת יִשְׂרָאֵל, ולכן כעת אני אמשוך אוֹתָךְ אלי בחסד." |
| ב מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד. |
| המשך דברי ה' לבת\בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל [*]ממלכת יִשְׂרָאֵל נמשלת לבתולה טהורה שעוד לא חדרו אליה : אני עוד אבנה את הֲרִיסוֹתַיִךְ כך שתִּבָּנִי מחדש, ואַתְּ עוד תשימי עָלַיִךְ תופים ותצאי לרקוד במחול עליז[*]ראו מְשַׂחֲקִים במובן של רוקדים ומשתעשעים . אַתְּ עוד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוק ז: ז
וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק ה: ה
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים.
וגם בפרק הקודם
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ל פסוק י"ט: יט
וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ.
[*]בירת ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר , והנוטעים מבני יִשְׂרָאֵל גם יזכו עוד "לחלל" את פירות הענבים[*]לפי חוקי התורה, ב-3 השנים הראשונות של העץ יש להסיר את הפירות "הערלים" ולא לאכול מהם. בשנה ה-4 הפירות מקודשים "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" לה', ומהשנה ה-5 הפירות הם כבר "חוּלִּין" ולא מקודשים, ולכן הם מותרים למאכל .
[^]
וַיִּקְרָא פרק י"ט פסוקים כ"ג-כ"ה: כג
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.
כד
וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהוָה.
כה
וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
. "חִלוּל" הכֶּרֶם הוא הארוע החגיגי שבו פרי הכֶּרֶם נעשה חוּלִּין ומותר למאכל
[^]
דְּבָרִים פרק כ פסוק ו: ו
וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ.
[^]
דְּבָרִים פרק כ"ח פסוק ל: ל
אִשָּׁה תְאָרֵשׂ וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה [יִשְׁכָּבֶנָּה] בַּיִת תִּבְנֶה וְלֹא תֵשֵׁב בּוֹ כֶּרֶם תִּטַּע וְלֹא תְחַלְּלֶנּוּ.
. |
| ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ. |
| ויבוא עוד היום שבו יקראו זה לזה השומרים\נֹצְרִים שבמקומות הגבוהים בְּהַר אֶפְרָיִם [*]שבאזור ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר : קוּמוּ וְנַעֲלֶה ביחד למקדש ה' ביְרוּשָׁלַיִם! |
| ה כִּי יֶשׁ יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. |
| דברי ה': שירו\רָנּוּ בשִׂמְחָה על גאולת יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל, וקראו-בשמחה\צַהֲלוּ על הָעָם העומד בְּרֹאשׁ כל הַגּוֹיִם [*]גם הנביא עָמוֹס מכנה את בני ממלכת יִשְׂרָאֵל בכינוי "רֵאשִׁית הַגּוֹיִם" , הַשְׁמִיעוּ דברי תהילה לה' וקראו לו להושיע את שְׁאֵרִית בני יִשְׂרָאֵל שעוד נותרו בגולה!
[^]
עָמוֹס פרק ו פסוק א: א
הוֹי הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן וְהַבֹּטְחִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן נְקֻבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִם וּבָאוּ לָהֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל.
|
| ו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע יְהוָה אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. |
| כי הנה אני מֵבִיא ואוסף אותם ממקום גלותם שבאֶרֶץ צָפוֹן הרחוקה, מקצות\יַּרְכְּתֵי האָרֶץ. ודרכם תהיה קלה כך שיוכלו לבוא ביחד איתם גם כל עִוֵּר ונכה\פִסֵּחַ, וכל אישה הָרָה וְיֹלֶדֶת, כך שקָהָל גָּדוֹל מאוד ישוב לארץ. |
| ז הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. |
| הם ילכו תוך בכי של שמחה ואני אוביל אותך בעודם מתפללים\מתחננים, וכך אוליך אותם בדרך שופעת מַיִם וישרה, כך שהם לא ימעדו\יִכָּשְׁלוּ בָּהּ [*]גם הנביא יְשַׁעְיָהוּ מתאר באופן דומה את הדרך הקלה שה' יכין לשבים לארץ . כי אני אהיה שוב לְאָב הדואג לבנו יִשְׂרָאֵל, ואֶפְרַיִם הוא כמו בני הבכור
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק מ"א פסוקים י"ז-י"ט: יז
הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם.
יח
אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים נְהָרוֹת וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם.
יט
אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו.
[*]אֶפְרַיִם למעשה היה הבן הצעיר של יוֹסֵף .
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"א פסוק נ"ב: נב
וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי.
אך יוֹסֵף ברך אותו במיוחד
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק מ"ח פסוקים י"ד, י"ט: יד
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.
... יט
וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם.
, ואֶפְרַיִם ייצג למעשה את כל שבטי ממלכת יִשְׂרָאֵל (למשל ביְשַׁעְיָהוּ פרק ז פסוק ט
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ז פסוק ט: ט
וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ.
). |
| ח בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא. |
| ה' מבשר לעמים הרחוקים בהם גולים בני יִשְׂרָאֵל, שהוא עומד לקבץ אותם כמו עדר. |
| ט שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. |
| ה' יפדה את העם מעבדות לחזקים מהם, והם יבואו בשירה ושמחה להנות מטוב הארץ (דָּגָן, יין, שמן, מקנה, וגנים מושקים במים). |
| י כִּי פָדָה יְהוָה אֶת יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. יא וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב יְהוָה עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד. |
| בנות העם ירקדו בשמחה, וצעירים וזקנים ימירו צער בשמחה. גם הכוהנים ישמחו על שומן הקורבנות הרב. |
| יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם. יג וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם יְהוָה. |
| נשמע קול רָחֵל אימנו בוכה בעיר רָמָה (שבגבול נחלות שני בניה יוסף ובנימין) על בניה שגָּלוּ. ה' קורא לה להפסיק לבכות כי בגלל מאמציה הוא ישיב את בניה מארץ האויב לגבול נחלותיהם. |
| יד כֹּה אָמַר יְהוָה קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. טו כֹּה אָמַר יְהוָה מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. טז וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם. |
| בני אֶפְרַיִם מנידים ראשם בצער ואבודים כמו עֵגֶל לא קשור, ומבקשים שה' ישיב אותם, כי הם יתוודו על חטאיהם בבושה. |
| יז שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי. יח כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. |
| ה' שואל אם אֶפְרַיִם הוא יֶלֶד השַׁעֲשֻׁעִים שלו? הרי כל פעם שהוא מדבר עליו, הוא נזכר בו בהתרגשות וברחמים. |
| יט הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה. |
| יִשְׂרָאֵל נקראת לשים לה ציוני דרך כדי שתלך בעקבותיהם בחזרה לערים שלה. עד מתי היא תתחמק מה' כמו בת שובבה, הרי כעת ה' מנהיג מנהג חדש לפיו האישה (בתולת יִשְׂרָאֵל) רודפת אחרי הגָּבֶר (ה'). |
| כ הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הלכתי [הָלָכְתְּ] שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה. כא עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. |
| ה' מבשר שאחרי שישיב את הגולים עוד יאמרו בארץ את הברכה, שה' יברך מהר הבית (נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ). |
| כב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ. |
| יגורו ביְהוּדָה תושבי ערים, איכרים, ורועי עדרים. כי ה' ישקה כל נפש עייפה. |
| כג וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר. כד כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי. |
| כאן מתעורר הנביא משינה נעימה, בה חזה את נבואת הנחמה הזאת בחלומו. |
| כה עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי. |
| הבְּרִית החֲדָשָׁה: דבר ה': בקרוב אני "אזרע" שוב בארץ את בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה [*]כלומר בני שתי הממלכות, כולל ממלכת יִשְׂרָאֵל לשעבר ו"אזרע" שם גם את בהמותיהם כדי שירבו להם. וכמו ששָׁקַדְתִּי לעקור\לִנְתוֹשׁ, לנתץ, להרוס, להשמיד\לְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ להם, כך אני גם אֶשְׁקֹד לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ אותם מחדש באדמתם[*]ראו דברים דומים של ה' בזמן הקדשת יִרְמְיָהוּ לנבואה .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק א פסוקים י-י"ב: י
רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ.
יא
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה.
יב
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ.
|
| כו הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה. כז וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְהוָה. |
| באותם ימים של גאולה לֹא יתלוננו עוֹד שהבנים סובלים בגלל חטאי אבותיהם [*]האבות אכלו פרי בוסר שלא הבשיל, והבנים ישלמו את המחיר על כך כשהשיניים שלהם יאבדו את הַחַדּוּת שלהן. כך אמרו בני הגולים שמצאו את עצמם בגולה בגלל החטאים של אבותיהם. , כי אז רק החוטא ולא אחר יָמוּת בגלל חטאו, ורק זה שיאכל פרי בוסר (ולא בנו) תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. |
| כח בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה. כט כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו. |
| בקרוב אני אכרות שוב עם בני יִשְׂרָאֵל ויְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה, והיא לא תהיה כמו הברית שכָּרַתִּי עם אבותיהם כשהובלתי אותם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לארץ, ואֲשֶׁר אותה הם הֵפֵרוּ ואני "בָּעַלְתִּי" אותם [*]הכוונה שהענשתי אותם, אולי כמו בעל את עבדו או את אישתו . |
| ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לא לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהוָה. |
| כי על פי הברית החדשה שאני אכרות איתם באותם ימים של גאולה, אני אכניס את תורת ה' לתוך גופם, ואכתוב אותה עַל לִבָּם, וכך אני אהיה לאלוהיהם והם יהיו לי לְעָם. |
| לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם. |
| ובגלל שהתורה תהיה כתובה כך עַל לִבָּם, הם לא יצטרכו ללמד אִישׁ את חברו או את אָחִיו שעליהם לדעת אותי, כי כולם, מקטן ועד גדול, יֵדְעוּ אוֹתִי כיוון שאני אֶסְלַח להם על חטאיהם ולֹא אֶזְכָּר אותם עוֹד. |
| לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד. |
| דברי ה' אשר נתן לעולם את השֶׁמֶשׁ כדי שתתן אור יום, וקבע את חוּקֵי היָרֵחַ והכוֹכָבִים המאירים בלָיְלָה, הוא שבִּרְצוֹנו מרגיע את הים וּבִרְצוֹנו עושה שגַּלָּיו הסוערים ירעישו\יהמו [*]ראו ביטוי דומה של הנביא יְשַׁעְיָהוּ : רק אם יוסרו חוקי הטבע הללו מִלְּפָנַי יחדלו גם בני יִשְׂרָאֵל מלהיות הָעָם הנמצא תמיד לְפָנַי!
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק נ"א פסוק ט"ו: טו
וְאָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
[*]כלומר הדבר לא יקרה לעולם |
| לד כֹּה אָמַר יְהוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ. לה אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים. |
| רק אם יצליחו למדוד את גובה השָׁמַיִם מִלְמַעְלָה ולחקור את יסודות הארץ לְמָטָּה אז גם אֶמְאַס בכל בני יִשְׂרָאֵל בגלל החטאים שלהם [*]כלומר הדבר לא יקרה לעולם . |
| לו כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה. |
| בקרוב תִּבָּנֶה עיר לה' באזור הר הבית. הגבול הצפוני: אזור העיר מְתוּחָם מצפון מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל בצפון מזרח החומה הצפונית, לשַׁעַר הַפִּנָּה בצפון מערב החומה הצפונית [*]ראו את המקומות המשוערים של האתרים הנזכרים בפסקה זו במפת יְרוּשָׁלַיִם המוצגת למטה . |
| לז הִנֵּה יָמִים [בָּאִים] נְאֻם יְהוָה וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה. |
| הגבול המערבי והדרומי: קָו הגבול של העיר יוצא דרומה ממול לשַׁעַר הַפִּנָּה אל גִּבְעַת גָּרֵב [*]אתר לא ידוע, כנראה באזור הדרום-מערבי של הר-הבית ומשם הוא פונה\נָסַב מזרחה לכוון "גֹּעָ"[*]אתר לא ידוע, כנראה באזור הדרום-מזרחי של הר-הבית . |
| לח וְיָצָא עוֹד קוה [קָו] הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה. |
| הגבול המזרחי: הגבול המזרחי ממשיך צפונה דרך הָעֵמֶק אשר שימש שם כבית-קברות וכמקום שבו היו שופכים את הַדֶּשֶׁן של הקורבנות מהמקדש הסמוך, ודרך השדות\שְּׁדֵמוֹת שעל גדות נחל קִדְרוֹן עד לאזור שַׁעַר הַסּוּסִים במזרח. כל התחום שתואר יהיה מקודש לה' והוא לא יְעַקֵּר\יִנָּתֵשׁ עוד ע"י ה' וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם [*]כפי שהובטח בפסוק כ"ז .
[^]
יִרְמְיָהוּ פרק ל"א פסוק כ"ז: כז
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם יְהוָה.
|
| לט וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל השרמות [הַשְּׁדֵמוֹת] עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַיהוָה לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
העיר שתבנה לה' על הר הבית - לפי יִרְמְיָהוּ פרק ל"א פסוקים ל"ז-ל"ט
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
העיר שתבנה לה' על הר הבית - לפי יִרְמְיָהוּ פרק לא פסוקים לז-לט. נערך על ידי אלון אדיר, על פני מפה טופוגרפית של ירושלים, בעקבות וילסון, עם תיקונים של צימרמן, 1876, של הספריה הלאומית, ואשר נתרמה על ידי אוסף ערן לאור, הספריה הלאומית. ([Public Domain], via Wikimedia Commons ראו פרטים על ידי לחיצה על הקישור).
- ציוני המקומות במפה להלן מבוססים בעיקר על השערות הזיהוי המובאות בעולם התנ"ך - "דניאל עזרא ונחמיה". מהלך החומות מוסכם בדרך כלל אך שרידים של שערים בודדים בלבד נחשפו, ויש עדיין חילוקי דיעות לגבי מיקום השערים.
- הגבול הצפוני של אזור העיר שתבנה לה' יוצא מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שבצפון-מזרח החומה הצפונית ועד לשַׁעַר הַפִּנָּה שבצפון-מערב החומה הצפונית. קו הגבול הנזכר משַׁעַר הַפִּנָּה ל"גִּבְעַת גָּרֵב" ומשם לכוון "גֹּעָ" מגדיר אולי את הגבול המערבי והדרומי של ההר. הגבול המזרחי הוא נַחַל קִדְרוֹן (דרך האזור ששימש שם כבית-קברות וכמקום שבו היו שופכים את הַדֶּשֶׁן של הקורבנות מהמקדש הסמוך, ודרך השדות\שְּׁדֵמוֹת שעל גדות נחל קִדְרוֹן) עד לאזור שַׁעַר הַסּוּסִים שבמזרח הר הבית.
-
מִּגְדַּל חֲנַנְאֵל ומִגְדַּל הַמֵּאָה נישאו כמשוער מעל שַׁעַר הַצֹּאן שבמזרח החומה הצפונית כמשתמע מתיאור מהלך החומות בימי נְחֶמְיָה[^] נְחֶמְיָה פרק ג פסוק א: א וַיָּקָם אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיִּבְנוּ אֶת שַׁעַר הַצֹּאן הֵמָּה קִדְּשׁוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וְעַד מִגְדַּל הַמֵּאָה קִדְּשׁוּהוּ עַד מִגְדַּל חֲנַנְאֵל.[^] נְחֶמְיָה פרק י"ב פסוק ל"ט: לט וּמֵעַל לְשַׁעַר אֶפְרַיִם וְעַל שַׁעַר הַיְשָׁנָה וְעַל שַׁעַר הַדָּגִים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל וּמִגְדַּל הַמֵּאָה וְעַד שַׁעַר הַצֹּאן וְעָמְדוּ בְּשַׁעַר הַמַּטָּרָה.. שַׁעַר הַצֹּאן שימש כנראה להבאת בעלי חיים לקורבן במקדש הסמוך, והוא זהה אולי עם "שַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן"[^] יִרְמְיָהוּ פרק כ פסוק ב: ב וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל הַמַּהְפֶּכֶת אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה.. מִגְדַּל חֲנַנְאֵל נזכר גם בזְכַרְיָה פרק י"ד פסוק י[^] זְכַרְיָה פרק י"ד פסוק י: י יִסּוֹב כָּל הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה מִגֶּבַע לְרִמּוֹן נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן עַד שַׁעַר הַפִּנִּים וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ..
-
שַׁעַר הַפִּנָּה משוער כשער המערבי בחומה הצפונית של העיר.
הוא נזכר גם במְלָכִים-ב פרק י"ד פסוק י"גמְלָכִים-ב פרק י"ד פסוק י"ג: יג וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ ויבאו [וַיָּבֹא] יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה., בדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ה פסוק כ"גדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ה פסוק כ"ג: כג וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה., ובדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ו פסוק טדִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ו פסוק ט: ט וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם.. בנְחֶמְיָה פרק ג פסוק ונְחֶמְיָה פרק ג פסוק ו: ו וְאֵת שַׁעַר הַיְשָׁנָה הֶחֱזִיקוּ יוֹיָדָע בֶּן פָּסֵחַ וּמְשֻׁלָּם בֶּן בְּסוֹדְיָה הֵמָּה קֵרוּהוּ וַיַּעֲמִידוּ דַּלְתֹתָיו וּמַנְעֻלָיו וּבְרִיחָיו.הוא נקרא "שַׁעַר הַיְשָׁנָה".
-
שַׁעַר הַסּוּסִים היה אחד מהשערים הפנימיים של מתחם הר הבית, ועל פי תיאור מהלך החומות בנְחֶמְיָה פרק ג מסתבר הוא ניצב במזרח המתחם[^] נְחֶמְיָה פרק ג פסוק כ"ח: כח מֵעַל שַׁעַר הַסּוּסִים הֶחֱזִיקוּ הַכֹּהֲנִים אִישׁ לְנֶגֶד בֵּיתוֹ.. בתיאור סופה של עֲתַלְיָה מלכת יְהוּדָה מסופר שהיא הובלה דרך "מְבוֹא שַׁעַר הַסּוּסִים" אל הארמון שבדרום הר-הבית[^] דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק כ"ג פסוק ט"ו: טו וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם וַתָּבוֹא אֶל מְבוֹא שַׁעַר הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְמִיתוּהָ שָׁם., כך שאולי שַׁעַר הַסּוּסִים שימש כפתח שדרכו היו נכנסים הסוסים לחצר הארמון.
- הסברים מפורטים יותר על האתרים של חומת ירושלים מופיעים בנְחֶמְיָה פרק ג.