מִרְיָם – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The Songs of Joy, c. 1896-1902, by James Jacques Joseph Tissot (French, 1836-1902) [Public domain], via Wikimedia Commons

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת,

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Miriam Shut Out from the Camp, James Tissot [Public domain], via Wikimedia Commons

וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים, וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם,

מִרְיָם במקרא

מִרְיָם היתה בִּתָּם של עַמְרָם ושל יוֹכֶבֶד, ואחותם של אַהֲרֹן וְמֹשֶׁה. כשיוֹכֶבֶד שָׂמָה את מֹשֶׁה בתיבת גֹּמֶא ביְאוֹר, מִרְיָם אחותו צפתה מהצד כדי לראות מה יקרה לתינוק. כשמִרְיָם ראתה שבַּת פַּרְעֹה, אשר יצאה לרחוץ ביְאוֹר, מצאה את התיבה עם התינוק הבוכה, מִרְיָם הציעה להשיג לה מיינקת עִבְרִיָּה עבור התינוק. בַּת פַּרְעֹה הסכימה ומִרְיָם השיבה את מֹשֶׁה ליוֹכֶבֶד עד שנגמל.

אחרי חציית ים סוף, מֹשֶׁה ובני יִשְׂרָאֵל שרו את שירת הַיָּם. אז מִרְיָם יצאה בתופים ובמחולות כשהנשים מאחוריה, וענתה לשָׁרִים בפזמון החוזר "שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".

בימי הנדודים בְּמִדְבַּר, כשהעַם חנה בחֲצֵרֹת, מִרְיָם וְאַהֲרֹן ערערו על מנהיגותו של מֹשֶׁה, וביקרו אותו על כך שנישא לאִשָּׁה כֻּשִׁית. ה' כעס על הדברים והעניש את מִרְיָם בצָרַעַת. אַהֲרֹן התחנן בפני מֹשֶׁה שיסלח להם, ומֹשֶׁה התפלל לה' שירפא את אחותו. ה' צווה שמִרְיָם תסתגר לשבוע מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. כך נעשה, והעַם המתין למִרְיָם שבוע ואז כולם עזבו את חֲצֵרוֹת ונסעו וחנו בְּמִדְבַּר פָּארָן. אח"כ מקרה זה של מִרְיָם שימש כתזכורת לעונש הצָּרַעַת שיענש בו כל מי שיערער על הוראות הַכֹּהֲנִים.

העַם המשיך בנדודיו, ובנִיסָן (בשנה שלא צֻיְּנָה) הוא חנה בְּקָדֵשׁ (בַּרְנֵעַ) שבמִדְבַּר צִן, ושם מתה ונקברה מִרְיָם.

פרקים המזכירים את מִרְיָם

ספר	פרק
שְׁמוֹת	ב	יוֹכֶבֶד שמה את תינוקה בתיבת גֹּמֶא ביאור, שם מוצאת אותו בַּת פַּרְעֹה. מֹשֶׁה נמסר להיגמל אצל יוֹכֶבֶד ואז גדל אצל בַּת פַּרְעֹה. מֹשֶׁה הורג מצרי שמכה עברי, ובורח מפחד פַּרְעֹה למִדְיָן, שם הוא מציל את צִפֹּרָה בת יִתְרוֹ ואח"כ נישא לה. פַּרְעֹה האב מת ובנו פַּרְעֹה מולך אחריו.
שְׁמוֹת	ט”ו	מֹשֶׁה ובני יִשְׂרָאֵל פוצחים בשִׁירַת הַיָּם, ואח"כ מִרְיָם והנשים מצטרפות לשירה בתופים ובמחולות. בני יִשְׂרָאֵל יוצאים מים סוּף אל מדבר שׁוּר, ולא מוצאים מַיִם עד שמֹשֶׁה ממתיק את מי מָרָה בעזרת עץ. אח"כ הם חונים בנווה המדבר באֵילִם.
בַּמִּדְבָּר	י”ב	מִרְיָם וְאַהֲרֹן מבקרים את מֹשֶׁה על כך שנָשָׂא אִשָּׁה כֻּשִׁית, וטוענים שאין לו בלעדיות על הקשר עם ה'. מֹשֶׁה אינו מגיב, בגלל צניעותו, אבל ה' מופיע לפני שלושתם ומבהיר שרק לפני מֹשֶׁה הוא מופיע באופן ישיר. הוא מעניש את מִרְיָם בצרעת, ומֹשֶׁה מתפלל לרפואתה. ה' מצווה שתסתגר שבוע מחוץ למחנה. אח"כ היא נאספת והעַם עוזב את חֲצֵרֹת.
בַּמִּדְבָּר	כ	מִרְיָם מתה ונקברת בקָדֵשׁ בנִיסָן. פרשת מֵי המְרִיבָה: העַם מתלונן על צָמָא, וה' מצווה על מֹשֶׁה להוציא מַיִם מהַסֶּלַע. מֹשֶׁה אוסף את העַם, ושואל אותם (בציניות?) אם הם חושבים שהוא יכול להוציא להם מַיִם מהַסֶּלַע? הוא מכה בסֶּלַע ויוצאים מַיִם, אבל ה' כועס על חוסר האמונה שהשתמעה מדבריו, ומעניש את מֹשֶׁה ואַהֲרֹן שלא יזכו להגיע לארץ. העַם חונה אח"כ בהֹר הָהָר, אַהֲרֹן נפטר ונקבר שם, ובנו אֶלְעָזָר יורש את כהונתו.
דְּבָרִים	כ”ד	אוסף מִצְווֹת: אסור לְהִנָּשֵׂא שֵׁנִית לאישה שגורשה ואח"כ נישאה לְאַחֵר. חָתָן טרי פָּטוּר משירות צבאי לשָׁנָה. אסור לקחת כְּמַשְׁכּוֹן אבני רֵחַיִם, או בֶּגֶד מעֲנִיִּים. אסור לחטוף אָדָם. על המַלְוֶה להמתין לקבלת המַשְׁכּוֹן מחוץ לבית הלוֹוֶה. אסור להלין שכר. יש להשאיר לעֲנִיִּים דגן, זֵיתִים ועֲנָבִים שנותרו בשדה אחרי הקציר. כל אָדָם נענש רק על חֲטָאָיו שֶׁלּוֹ.
מִיכָה	ו	ההרים נקראים להיות נוכחים במשפט בין ה' לבין העם. העם מואשם שחטא למרות כל החסדים שבהם זכה מידי ה'. העם שואל איך יוכל לחזור בתשובה, והנביא עונה שה' רק דורש עשיית צדק, חֶסֶד, וצניעות. הנביא מאשים בעושק עניים וברמאות במסחר. העם הולך בדרכי מלכי ישראל החוטאים, ולכן ארצם תהיה לשממה.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
שְׁמוֹת-ב	ג-ד	וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ.
שְׁמוֹת-ב	ז-ח	וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה לֵכִי וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד.
שְׁמוֹת-ט"ו	כ	וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.
בַּמִּדְבָּר-י"ב	א	וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.
בַּמִּדְבָּר-י"ב	י	וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.
בַּמִּדְבָּר-י"ב	ט"ו	וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם.
בַּמִּדְבָּר-כ	א	וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם.
בַּמִּדְבָּר-כ"ו	נ"ט	וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם.