עַלַמַּפָּה

הַיְאֹר הוא הנהר הגדול של מִצְרַיִם, האימפריה ששכנה מדרום לארץ יִשְׂרָאֵל, ושתרבותה העתיקה שיחקה תפקיד מרכזי בהסטוריה של העַם. הַיְאֹר נזכר כמה פעמים בלשון רבים, כמו למשל "יְאֹרֵי מָצוֹר", במובן של נהרות מִצְרַיִם - אלה הן התעלות שהוצאו מהַיְאֹר להשקיית הגידולים החקלאיים שסביב הנהר. הַיְאֹר היה סמל למים רבים ורַחֲבֵי יָדָיִם, והיה גועש ועולה תכופות על גדותיו בעונת הגאות .

ביְאֹר צומח הסוּף, הגֹּמֶא (ששימש להכנת התיבה של מֹשֶׁה ולבנית סירות ששטו ביְאֹר עד כּוּשׁ), והאָחוּ. גם הקָנֶה צומח ביְאֹר, והיה לסמל אי היציבות של מִצְרַיִם הנמשלת ל"מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ".

הַיְאֹר נזכר בכמה סיפורים מקראיים המתרחשים במִצְרַיִם, כמו חלום פַּרְעֹה בו 7 פרות בריאות עולות מהנהר, ואחריהן עולות 7 פרות רזות אשר אוכלות את הפרות הבריאות. יוֹסֵף מפרש אח"כ נכון את החלום של המלך כמסמל את גורלה של ארץ מִצְרַיִם.

סיפורי הָעַבְדוּת במִצְרַיִם והיציאה ממנה מתחילים בצו של פַּרְעֹה להשליך ליְאֹר כל בֵּן עברי. יוֹכֶבֶד שָׂמָה את תינוקה בתיבת גֹּמֶא בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר, שם מוצאת אותו בַּת פַּרְעֹה, ונותנת לו את שמו מֹשֶׁה "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". חלק מהמכות שנפלו על מִצְרַיִם פגעו ביְאֹר, מקור חַיֶּיהָ, כולל מכות הַדָּם והצפרדעים.

באחד מהחזיונות של דָנִיֵּאל הוא רואה שני אנשים (מלאכים?) עומדים זה מול זה על גדות נגדיות של היְאֹר, ומדברים על בוא עידן הפלאות, אז יסתיימו הפגיעות בעם יִשְׂרָאֵל.

הַיְאֹר, הוא הנִילוּס, הוא אחד מהנהרות הארוכים בעולם (כ-6,655 ק"מ). המקור הדרומי של הנילוס הוא אגם ויקטוריה שבאתיופיה (או כמה מהיובלים הנכנסים לאגם), ומשם הנהר זורם צפונה דרך דרום סודאן, סודאן ומצרים. עד לח'רטום, בירת סודאן, הנהר מכונה "הנילוס הלבן" בשל חומר לבן המומס במימיו. בח'רטום, נהר זה מתאחד עם "הנילוס הכחול" המגיע גם כן מאתיופיה (באזור צפוני מזרחי יותר מאגם ויקטוריה), ולמעשה "יובל" זה של הנילוס הוא המקור לרוב המים הזורמים בו צפוניות מסודאן. בין סודאן למצרים יש בנילוס סדרה של 6 אֲשָׁדִים גדולים, המקשים על התחבורה הימית. האשד הראשון (הצפוני) נמצא ליד אסואן (סְוֵנֵה המקראית), והוא נקודת הסיום של השיט הבא מכוון מצרים, ומקום הגבול הדרומי המסורתי של מצרים העתיקה (ומדרום לכאן שכנה ממלכת כּוּש הקדומה). הנילוס גואה ומוצף במחזור שנתי, ומי ההצפות שימשו כבר בימי קדם כבסיס להשקיית השדות הסמוכים. באזור שפך הנילוס לים התיכון מצטבר סחף רב, והזרימה נחלשת ומתפצלת לזרמים רבים וקטנים יותר, היוצרים את אזור הדלתה הפּוֹרֶה.

לאורך הנִילוּס צמחה תרבות מִצְרַיִם העתיקה, מהתרבויות המפותחות המוקדמות בהסטוריה. מִצְרַיִם היא ברובה ארץ מדברית שְׁחוּנָה, אך הנִילוּס כאמור עולה על גדותיו כל שנה ומביא איתו מהדרום אדמה פוריה, ומאפשר את ניצול מימיו לחקלאות, בעזרת תעלות וסכרים מלאכותיים. הנִילוּס גם הִוָּה ציר תחבורה למסחר, לממשל, ולצבאות לוחמים. אזור שפך הנהר לים התיכון נתן למִצְרַיִם הזדמנויות למסחר ולכיבושים (גם בארץ יִשְׂרָאֵל), והמדבר שבצידי הנהר והמַפָּלִים באזור אסואן שבדרום נתנו לה גבול בר הגנה. המרכזים הגדולים של ממשל ובניה מונומנטאלית במִצְרַיִם היו על שפת הַיְאֹר. כך בנֹף שבצפון (ממפיס, ליד קהיר של היום), שם ניבנו הפירמידות הגדולות והספיקנס שבגיזה, ובנֹּא אָמוֹן שבדרום (לוּקסוֹר של היום), שם ניתן להתפעל גם בימינו מהמקדשים המרשימים, ומקברי הפרעונים שעל שפת המדבר.

"שִׁיחוֹר מִצְרַיִם" הנזכר במקרא כמה פעמים כגבול הדרומי של הארץ המובטחת, הוא לפי אחת ההשערות אזור מקווי המים בדלתה המזרחית של הנִילוּס. ארץ גֹּשֶׁן גם היא לפי המשוער כינוי לאזור שבמזרח הדלתה של הנִילוּס.

ממלכת כּוּשׁ הקדומה התפתחה כאמור לאורך גדות הנִילוּס מדרום לממלכת מִצְרַיִם. כּוּשׁ נפלה במשך השנים לשליטה או השפעה מצרית, אך גם הצליחה לכבוש בעצמה את ממלכת מִצְרַיִם (השושלת ה-25 של מלכי מִצְרַיִם נוסדה ע"י המלך הכושי פִּיי). עיר הבירה של ממלכת כּוּשׁ היתה בראשית בנפָּאטָה, ואח"כ עברה דרומה למרואה (שתי הערים נמצאות על גדות הנִילוּס כמובן).