עַלַמַּפָּה

במהלך מסעות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לארץ המובטחת הם נסעו מקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ להֹר הָהָר שבקצה אֶרֶץ אֱדוֹם, ומשם הם נסעו לצַלְמֹנָה והמשיכו להקיף את אֶרֶץ אֱדוֹם (מדרום וממזרח, כיוון שמלך אֱדוֹם לא הסכים לבקשת מֹשֶׁה לתת לעַם לעבור בארצו). העַם הגיע לחניה בהֹר הָהָר בא' באָב של השנה ה-40 ליציאה ממִצְרַיִם. ב נקרא מקום מותו של אַהֲרֹן בשם "מוֹסֵרָה".

כזמן החניה בהֹר הָהָר, ה' הודיע למֹשֶׁה שאַהֲרֹן עומד למות, כי נגזר עליו (ועל מֹשֶׁה) שלא יזכו להגיע לארץ (בעקבות פרשת מֵי המְרִיבָה). על מֹשֶׁה היה ללוות את אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ להָר, להלביש את אֶלְעָזָר בבגדי הכהונה של אַהֲרֹן, ושם אַהֲרֹן ימות. כך נעשה לפני כל העַם, ומֹשֶׁה ירד אח"כ מהָהָר אל העַם שהתְאַבֵּל במשך 30 יום על אַהֲרֹן.

הזיהוי המסורתי של הֹר הָהָר ושל מקום קבורתו של אַהֲרֹן הוא בגַּ'בֶּל הַארוּן שבירדן, וזאת על סמך הזיהוי (המוטעה) של קָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עם פֶּטְרָה, היא בירת הנבטים שבירדן, ולפיכך של הֹר הָהָר עם הר בולט בסמוך לשם. כך הֹר הָהָר מופיע אצל יוסף בן מתתיהו כהר סמוך לפֶּטְרָה, ואח"כ גם באונומסטיקון של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) הֹר הָהָר מתואר כפסגת הר במרחק של כ-10 מילים מפֶּטְרָה. ההר שזוהה בהתאם לדעה זאת הוא גַּ'בֶּל הַארוּן - הר תלול באזור פֶּטְרָה, שגובהו כ- 1,350 מטרים מעל פני הים, ושבראשו מזדקר גוש סלעי ענק (מעין הָר על גבי הָר) ועליו מבנה עם כיפה המיוחס לאַהֲרֹן.

למרות שהמסורת הקשורה באתר זה היא כאמור קדומה, בכל זאת קיימת כיום תמימות דעים שזיהוי זה, כה עמוק בארץ אֱדוֹם, הינו שגוי ואינו תואם אף מסלול הגיוני של מסעות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הזיהוי המקובל יותר כיום להֹר הָהָר הוא עם ג'בל אל מַצְ'רַה, ההמכונה כיום "הר צִין", ומשמר אולי את השם "מוֹסֵרָה", הנזכר כאמור ב כמקום קבורתו של אַהֲרֹן. הר זה נמצא בערך באמצע הדרך בין עין קודיראת (האתר המשוער של קָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ) לדרום ים המלח (ראו במפה), ועל הדרך הקדומה המובילה מעין קודיראת למואב ולאדום. גובה הָהָר הוא כ-270 מטר והוא בולט בסביבתו עם פסגתו הלבנה והבולטת הנראית למרחקים. מדרום-מזרח להר משתרע שדה " בולבוסים" (ראו בתמונה) כדורים גדולים של מינרל הקלציט שהתגבשו סביב שרידי חומר אורגני ימי - שריד לים הקדום שהיה באזור לפני עשרות מליוני שנים.