נָחָשׁ – עלמפה

נָחָשׁ במקרא

נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן צר על יָבֵשׁ גִּלְעָד ולהצעת הברית שלהם הוא השיב בלגלוג שיסכים לכך בתנאי שיעקור את עין ימין לכל תושביהם. הוא הסכים אבל לבקשתם לחפש מושיע במשך שבוע לפני שייכנעו לפניו. שליחי יָבֵשׁ הגיעו לגִּבְעַה, עירו של שָׁאוּל, אשר שמע שם בזעם את בכי הָעָם ואת סיפורם של השליחים. שָׁאוּל ניתח צמד בָּקָר ושלח את חלקיהם ברחבי הארץ עם איום שכך יעשה לבקר של כל מי שלא יצטרף לצבאו כדי להלחם בעַמּוֹן. 300 אלף התכנסו בבָזֶק, כולל 30 אלף מיְהוּדָה, והודיעו לתושבי יָבֵשׁ שלמחרת בצהרים תבוא תשועתם. תושבי יָבֵשׁ הטעו את בני עַמּוֹן ואמרו להם שלמחרת ייכנעו לפניהם, אך למחרת בבוקר שָׁאוּל תקף ב-3 ראשים ועד הצהריים בני עמון הוכו ונסו מהמקום.

כשעם ישראל ביקש משְׁמוּאֵל שיבחר להם מלך, הוא טען לפניהם בנאומו שהם מבקשים לעצמם מלך כיוון שהם רואים שעל עַמּוֹן מולך מֶלֶךְ (נָחָשׁ). לכן הם יקבלו כמֶלֶךְ את שָׁאוּל אשר הושיע אותם מידי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, אך עליהם לזכור שה' הוא מַלְכָּם והוא שהושיע אותם מכל אויביהם.

עם מות נָחָשׁ, עלה בנו חָנוּן למלוכה בעַמּוֹן, ודָּוִד שלח שליחים לנחם את חָנוּן בזכות החֶסֶד שעשה לו נָחָשׁ (כנראה מדובר בחֶסֶד שעשה נָחָשׁ לדָּוִד בימים שבהם שָׁאוּל התנגד לשניהם). חָנוּן השפיל את שגרירי דָוִד, וצבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב ואחיו אַבְשַׁי, ואח"כ בפיקוד דָוִד עצמו, הביסו את העַמּוֹנים ובעלי בריתם. מאוחר יותר כשדָוִד ברח מפני בנו המורד אַבְשָׁלוֹם למַּחֲנַיִם שבעבר הירדן, נזכר "שֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן" בין תומכיו שסיפקו לדָוִד ציוד לשטח ומזון רב. נזכרת שם גם "אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב", אך נראה שמדובר בטעות כיוון שבמקום אחר נאמר שאֲבִיגַל ואחותה צְרוּיָה היו שתיהן בנות יִשַׁי אבי דָוִד.

פרקים המזכירים את נָחָשׁ

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
שְׁמוּאֵל-א-י"א	א-י"א	וַיַּעַל נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי וַיִּחַן עַל יָבֵשׁ גִּלְעָד וַיֹּאמְרוּ כָּל אַנְשֵׁי יָבֵישׁ אֶל נָחָשׁ כְּרָת לָנוּ בְרִית וְנַעַבְדֶךָּ. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם נָחָשׁ הָעַמּוֹנִי בְּזֹאת אֶכְרֹת לָכֶם בִּנְקוֹר לָכֶם כָּל עֵין יָמִין וְשַׂמְתִּיהָ חֶרְפָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זִקְנֵי יָבֵישׁ הֶרֶף לָנוּ שִׁבְעַת יָמִים וְנִשְׁלְחָה מַלְאָכִים בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וְאִם אֵין מוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ וְיָצָאנוּ אֵלֶיךָ ... וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּשֶׂם שָׁאוּל אֶת הָעָם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיָּבֹאוּ בְתוֹךְ הַמַּחֲנֶה בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּכּוּ אֶת עַמּוֹן עַד חֹם הַיּוֹם וַיְהִי הַנִּשְׁאָרִים וַיָּפֻצוּ וְלֹא נִשְׁאֲרוּ בָם שְׁנַיִם יָחַד.
שְׁמוּאֵל-א-י"ב	י"ב	וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם.
שְׁמוּאֵל-ב-י"ז	כ"ד-כ"ט	וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב ... וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים. מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי. וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד...
שְׁמוּאֵל-ב-י	ב	וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן.
שְׁמוּאֵל-ב-י"ז	כ"ה-כ"ט	וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב ... וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים. מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי. וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד

ספר	פרק
שְׁמוּאֵל-א	י”א	שָׁאוּל מביס את בני עַמּוֹן הצרים על יָבֵשׁ גִּלְעָד. שְׁמוּאֵל קורא לעם לגִּלְגָּל כדי לחַדֵּשׁ שָׁם את הַמְּלוּכָה והָעָם שמח על מַלְכּוֹ.
שְׁמוּאֵל-ב	י	חָנוּן מֶלֶךְ עַמּוֹן משפיל את שגרירי דָוִד (חותך את זקנם ואת מדיהם). צבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב ואחיו אַבְשַׁי, ואח"כ בפיקוד דָוִד עצמו, מביסים את בעלי בריתם של העַמּוֹנים בראשות אֲרַם צוֹבָה.
שְׁמוּאֵל-ב	י”ז	אֲחִיתֹפֶל מציע לתקוף מיד את דָוִד אך אַבְשָׁלוֹם מעדיף את עצת חוּשַׁי (הרעה) לגייס קודם את כל העם. אֲחִיתֹפֶל תולה את עצמו. חוּשַׁי מדווח לדָוִד בחשאי על כל זאת באמצעות בני הכוהנים שמוסתרים מרודפיהם ע"י אישה בבאר בביתה שבבַּחֻרִים. דָוִד ואַבְשָׁלוֹם חוצים את היַרְדֵּן
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	י”ט	חָנוּן מֶלֶךְ עַמּוֹן משפיל את שגרירי דָוִד (חותך את זקנם ואת מדיהם). צבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב ואחיו אַבְשַׁי, ואח"כ בפיקוד דָוִד עצמו, מביסים את בעלי בריתם של העַמּוֹנים בראשות אֲרַם צוֹבָה ^[*]הפרק מקביל למסופר בשְׁמוּאֵל-ב פרק י .