עַלַמַּפָּה

בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם היתה אשת אוּרִיָּה הַחִתִּי, שהיה גיבור מלחמה של דָוִד. בזמן שצבא דָוִד צר על רַבָּה, בירת ממלכת עַמּוֹן, הוא התהלך על גג הארמון ביְרוּשָׁלַיִם וראה משם את בַּת שֶׁבַע רוחצת. הוא הביא אותה אליו ושכב עימה והיא נכנסה להריון. דָוִד קרא אליו את אוּרִיָּה וניסה בהתחלה לגרום לו לשוב לביתו ולשכב עם בַּת שֶׁבַע כדי שיראה כאילו ההריון של בַּת שֶׁבַע הוא מאוּרִיָּה. כשדָוִד לא הצליח בזאת, הוא שלח את אוּרִיָּה בחזרה לקרב ושלח איתו מכתב חתום ליוֹאָב בו דָוִד ביקש שיגרום למותו של אוּרִיָּה בקרב. כך היה, ובתום תקופת האבל דָוִד הביא את בַּת שֶׁבַע לארמונו והיא ילדה את בנם.

ה' כעס על מעשה זה של דָוִד, כפי שהבהיר לו נָתָן הנביא בסיפור כבשת הרש. ה' העניש את דָוִד וגרם למות התינוק שנולד, למרות הצום והתפילות של דָוִד. לאחר מכן, ילדה לו בַּת שֶׁבַע את שְׁלֹמֹה. כשאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, הבכור הנותר לדָוִד התחיל לנהוג כמלך, בַּת שֶׁבַע ונָתָן שכנעו את דָוִד לעמוד בשבועתו ולתמוך בהמלכת שְׁלֹמֹה.

אחרי מות דָוִד, אֲדֹנִיָּהוּ ביקש מבַּת שֶׁבַע לבקש משְׁלֹמֹה להתיר לו לשאת את אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית (פילגש דָוִד לשעבר) והיא הסכימה לכך. שְׁלֹמֹה נתן בתחילה כבוד לאימו, הושיב אותה לידו, ואמר שייתן לה את מבוקשה, אך כששמע את בקשתה הוא זעם ושלח את בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע להרוג את אֲדֹנִיָּהוּ.