נָתָן – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The Prophet Nathan rebukes King David, Eugène Siberdt, between 1866 and 1931 [Public domain], via Wikimedia Commons

נָתָן במקרא

דָוִד אמר לנָתָן הנביא שהוא גר בבית ארזים מפואר בעוד ה' נמצא באוהל. נָתָן מייעץ לדָוִד לעשות מה שליבו אומר לו כי ה' איתו, אך למחרת מספר שה' נגלה לו ואמר שאין לו צורך בבית ושלמעשה הוא עצמו יקים את בית דָוִד עד עולם.

אחרי שדָוִד הרג את אוּרִיָּה כדי לקחת את אישתו בַּת שֶׁבַע, נָתָן סיפר לדָוִד את סיפור כבשת הרש, על עשיר שגזל מעני את כבשתו היחידה שאהב. כשדָוִד הגיב שאותו עשיר הוא בן מוות וישלם את מחיר הכבשה פי ארבע - נָתָן ענה לו ש"אתה האיש!" ונזף בו שלמרות כל הטובות שעשה לו ה' הוא הרג את אוּרִיָּה וגזל את אישתו. העונש על דָוִד הוא שהחרב לא תסור מביתו ושזרים ישכבו עם נשותיו לעיני העולם. דָוִד הודה בחטאו ונָתָן ענה שדָוִד עצמו יחיה אך בנו ימות, וכך אמנם קרה.

כשנולד שְׁלֹמֹה לדָוִד מבַּת שֶׁבַע - הוא היה אהוב על ה' ונשלח להיות אצל נָתָן. כשאֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית, הבכור הנותר לדָוִד התחיל לנהוג כמלך, בַּת שֶׁבַע ונָתָן שיכנעו את דָוִד לעמוד בשבועתו ולתמוך בהמלכת שְׁלֹמֹה. צָדוֹק הַכֹּהֵן, נָתָן הַנָּבִיא וְבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע לקחו את שְׁלֹמֹה על הַפִּרְדָּה של דָוִד למעין הגִּחוֹן, כדי למשוח אותו שם למלך.

פרקים המזכירים את נָתָן

ספר	פרק
שְׁמוּאֵל-ב	ז	דָוִד אומר לנָתָן הנביא שהוא נח בבית אֲרָזִים בעוד ה' שוהה באוהל. ה' נגלה לנָתָן ואמר לו שאין לו צורך בבית, ושלמעשה ה' זה שיָקִים את ביתו של דָוִד עד עולם. דָוִד מתפלל ומודה לה' על חסדיו עימו ועם ישראל.
שְׁמוּאֵל-ב	י”ב	נָתָן מספר לדָוִד את סיפור כבשת הרשׁ כדי לנזוף בו על מעשה בַּת שֶׁבַע ואוּרִיָּה, ומודיע לו על העונש הצפוי לו ולביתו. תינוקו של דָוִד מבַּת שֶׁבַע מת למרות תפילותיו. העיר רַבָּה נכבשת מבְּנֵי עַמּוֹן.
מְלָכִים-א	א	אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית נמסרת לשכב בחיקו של דָוִד הזקן. בנו אֲדֹנִיָּה מנסה להמליך את עצמו אך תומכי שְׁלֹמֹה משכנעים את דָוִד לתמוך בהמלכתו ושְׁלֹמֹה נמשח במעין הגִּחוֹן ע"י נָתָן וצָדוֹק הַכֹּהֵן.
מְלָכִים-א	ד	ממשלת שְׁלֹמֹה ורשימת 12 הנציבויות של ממלכתו.
תְּהִלִּים	נ”א	מִזְמוֹר שדָוִד שר אחרי שנָתָן הנביא האשים אותו על פרשת בַּת שֶׁבַע. דָוִד מודה שחטא ומתחנן שה' יסלח לו, ימחוק את חטאיו, ויתן לו לב חדש וטהור. הוא מַכִּיר בכך שחטאיו היו בעצם כנגד ה', ומאשים את עצמו שהיה מוכתם כבר מיום שנוצר אצל אִמּוֹ. אחרי שה' יסלח לו, דָוִד יְלַמֵּד את הפּוֹשְׁעִים לחזור בתשובה כמוהו. ה' מעדיף דברי חרטה כאלה יותר מִזְּבָחִים וְקָרְבָּנוֹת.
תְּהִלִּים	פ”ט	המִזְמוֹר פותח בהלל למידות החסד והנֶאֱמָנוּת של ה', בהם הוא כָּרַת ברית עם דָוִד שצאצאיו ישבו לָנֶצַח על כֵּס המלוכה. המשורר גם מהלל את ה' על שליטתו החזקה והצודקת בעולם. אבל אז ה' הזניח את הברית, פרץ את גבולות הארץ בפני האויב, ואיפשר למֶּלֶךְ מבית-דָוִד ליפול. המשורר מבקש שה' יזכור את שבועתו, כי אויבי המֶּלֶךְ הם גם אויביו שלו. המִזְמוֹר מסתיים בחתימה לספר השלישי בתְּהִלִּים.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	י”ז	דָוִד אומר לנָתָן הנביא שהוא נח בבית אֲרָזִים בעוד שה' שוהה באוהל. נָתָן מספר שה' נגלה לו ואמר שאין לו צורך בבית ושהוא זה שיקים את בית דָוִד עד עולם. דָוִד מתפלל ומודה לה' על חסדיו עימו ועם ישראל.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א	כ”ט	דָוִד ממשיך לנאום לקהל, מספר על תרומתו לחומרי הבנין למקדש ומבקש מהעַם לתרום גם כן. העַם תורם ברצון. דָוִד מברך את ה' על שנתן לעַם את הזכות לתרום למקדש מהרכוש שקיבלו מלכתחילה מה'. למחרת העַם חוגג עם זבחים ומושח שוב את שְׁלֹמֹה למלך. סיכום מלכות דָוִד וציון מותו.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	ט	מַלְכַּת שְׁבָא מבקרת אצל שְׁלֹמֹה. שְׁלֹמֹה מקבל זהב ועושר רב ממיסים ומסחר ומכין כלי זהב רבים בהם כסאו ומגינים מצופים זהב, ואוסף גם סוסים רבים. שְׁלֹמֹה מת ורְחַבְעָם מולך אחריו.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ט	חִזְקִיָּהוּ עולה למלוכה בגיל 25, ומולך 29 שנים. הוא הולך בדרכי ה', וכבר בחודש הראשון למלכותו הוא פותח את דלתות המקדש שסגר אביו אָחָז. הוא קורא לכֹּהֲנִים וְללְוִיִּם להתקדש, ולטהר את המקדש. הם משליכים את הטומאה שבו לנחל קדרון, וכעבור 16 יום מסתיים הטיהור, וחִזְקִיָּהוּ מקיים חג שבו מקריבים קורבנות רבים, לשמע שירת הלְוִיִּם המשוררים.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
שְׁמוּאֵל-ב-ז	ד	וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל נָתָן לֵאמֹר: ה "לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד, כֹּה אָמַר יְהוָה: הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי?.."
שְׁמוּאֵל-ב-י"ב	ג	וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי לוֹ כְּבַת. וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ.
מְלָכִים-א-א	ל"ח	וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד, וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן. וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם: יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה!