וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר. אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ... (א-ב)
|
|
סיכום
דָוִד מצווה על שְׁלֹמֹה להמשיך ולשמור על מצוות ה', ולא לסלוח ליוֹאָב ולא לשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא, אך לעשות חסד עם בני בַרְזִלַּי. דָוִד מת ונקבר ביְרוּשָׁלַיִם ושְׁלֹמֹה מקיים את כל מִצְותָיו, ומוציא להורג גם את אֲדֹנִיָּהוּ אחרי שביקש להנשא לאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית.
תקציר
| צוואת דָוִד: דָוִד נוטה למות והוא מוסר לשְׁלֹמֹה את צוואתו: דָוִד עצמו עומד ללכת בדרכם של כל בני האדם ולמות, ועל שְׁלֹמֹה כעת להתחזק ולהיות לגבר. |
| א וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר. ב אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ. |
| על שְׁלֹמֹה לשמור את החוקים שה' צווה לשמור, ללכת בדרכי ה' ולשמור את חוקיו\מצוותיו\משפטיו\עֵדְוֹתָיו כפי שנמסרו בתוֹרַת מֹשֶׁה, כדי שיצליח\ישְׂכִּיל בכל מעשיו ובכל דרך שיִפְנֶה בה. וזאת כדי שה' יקיים את הבטחתו לדָוִד שאם בניו ישמרו ללכת בעקבות ה' בלב שלם, אז לא תִּגָּדַע שושלת בית דָוִד מכס המלכות. |
| ג וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם. ד לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל. |
| שְׁלֹמֹה יודע הרי את שעולל לו יוֹאָב כאשר רצח את שני שרי הצבא של דָוִד - אַבְנֵר [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ג פסוקים כ"ו-כ"ז: כו
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע.
כז
וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו.
ועֲמָשָׂא[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוקים ט-י: ט
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ.
י
וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.
, ובכך שפך\שָׂם\נתן דם על חגורת המלחמה שלו ועל נעליו כאילו היה דם ששפך בעת קרב, למרות שהדם היה של אנשים שבאו אליו בשלום. על שְׁלֹמֹה לפעול בחכמה ולא לתת ליוֹאָב למות מזקנה טובה וכך לרדת בשלום לשְׁאוֹל[*]עולם המתים בעת שֵׂיבָתוֹ[*]בגיל בו השיער הופך לשיער שֵׂיבָה לבן . |
| ה וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו. ו וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל. |
| על שְׁלֹמֹה לעשות חסד לִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי ולקרוא להם לאכול איתו על שולחנו, כי הם עמדו לצד דָוִד כאשר ברח מפני אַבְשָׁלוֹם אחי שְׁלֹמֹה בימי מרד אַבְשָׁלוֹם [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ז פסוקים כ"ז-כ"ט: כז
וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים.
כח
מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי.
כט
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר.
[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוקים ל"ב-מ: לב
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי יָרַד מֵרֹגְלִים וַיַּעֲבֹר אֶת הַמֶּלֶךְ הַיַּרְדֵּן לְשַׁלְּחוֹ אֶת בירדן [הַיַּרְדֵּן].
לג
וּבַרְזִלַּי זָקֵן מְאֹד בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְהוּא כִלְכַּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשִׁיבָתוֹ בְמַחֲנַיִם כִּי אִישׁ גָּדוֹל הוּא מְאֹד.
לד
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל בַּרְזִלָּי אַתָּה עֲבֹר אִתִּי וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ עִמָּדִי בִּירוּשָׁלִָם.
לה
וַיֹּאמֶר בַּרְזִלַּי אֶל הַמֶּלֶךְ כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי כִּי אֶעֱלֶה אֶת הַמֶּלֶךְ יְרוּשָׁלִָם.
לו
בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הַאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע אִם יִטְעַם עַבְדְּךָ אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֶת אֲשֶׁר אֶשְׁתֶּה אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְלָמָּה יִהְיֶה עַבְדְּךָ עוֹד לְמַשָּׂא אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
לז
כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶת הַמֶּלֶךְ וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת.
לח
יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי וְהִנֵּה עַבְדְּךָ כִמְהָם יַעֲבֹר עִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַעֲשֵׂה לוֹ אֵת אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֶיךָ.
לט
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִתִּי יַעֲבֹר כִּמְהָם וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לּוֹ אֶת הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר תִּבְחַר עָלַי אֶעֱשֶׂה לָּךְ.
מ
וַיַּעֲבֹר כָּל הָעָם אֶת הַיַּרְדֵּן וְהַמֶּלֶךְ עָבָר וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְבַרְזִלַּי וַיְבָרֲכֵהוּ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ.
. |
| ז וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ. |
| בממלכת שְׁלֹמֹה נותר גם שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בן שבט בִּנְיָמִין מִבַּחֻרִים אשר קילל את דָוִד קללה קשה\נמרצת ביום בו ברח דָוִד למַחֲנָיִם בימי מרד אַבְשָׁלוֹם [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוקים ה-ח, י"ג: ה
וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד עַד בַּחוּרִים וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית שָׁאוּל וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא יֹצֵא יָצוֹא וּמְקַלֵּל.
ו
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת דָּוִד וְאֶת כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם וְכָל הַגִּבֹּרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.
ז
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל.
ח
הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תחתו [תַּחְתָּיו] וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה.
... יג וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר.
. אבל אחרי דיכוי המרד כשדָוִד חצה את היַרְדֵּן בחזרה ליְרוּשָׁלַיִם, שִׁמְעִי ירד לקבל את פניו ודָוִד נשבע לו שלא יהרוג אותו[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוקים י"ז-כ"א, כ"ד: יז
וַיְמַהֵר שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶּן הַיְמִינִי אֲשֶׁר מִבַּחוּרִים וַיֵּרֶד עִם אִישׁ יְהוּדָה לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ דָּוִד.
יח
וְאֶלֶף אִישׁ עִמּוֹ מִבִּנְיָמִן וְצִיבָא נַעַר בֵּית שָׁאוּל וַחֲמֵשֶׁת עָשָׂר בָּנָיו וְעֶשְׂרִים עֲבָדָיו אִתּוֹ וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
יט
וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בעינו [בְּעֵינָיו] וְשִׁמְעִי בֶן גֵּרָא נָפַל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן.
כ
וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אַל יַחֲשָׁב לִי אֲדֹנִי עָוֹן וְאַל תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר הֶעֱוָה עַבְדְּךָ בַּיּוֹם אֲשֶׁר יָצָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ מִירוּשָׁלִָם לָשׂוּם הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ.
כא
כִּי יָדַע עַבְדְּךָ כִּי אֲנִי חָטָאתִי וְהִנֵּה בָאתִי הַיּוֹם רִאשׁוֹן לְכָל בֵּית יוֹסֵף לָרֶדֶת לִקְרַאת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ.
... כד
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי לֹא תָמוּת וַיִּשָּׁבַע לוֹ הַמֶּלֶךְ.
. אבל שְׁלֹמֹה פטור משבועה זו, ולכן אל לו לנקות את חטאו של שִׁמְעִי, אלא עליו למצוא דרך בחוכמתו כדי לוודא ששִׁמְעִי יֵרֵד לשְׁאוֹל בעת בשֵׂיבָתוֹ בעודו שותת דָם[*]בדומה ליוֹאָב - ראו פסוק ו . |
| ח וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב. ט וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל. |
| דָוִד מת ומובא לקבורה באחוזת הקבר של אבותיו בְּעִיר דָּוִד שביְרוּשָׁלַיִם. דָּוִד מלך על יִשְׂרָאֵל סה"כ 40 שנים\יָּמִים [*]דָּוִד עלה למלוכה בגיל 30 , מתוכם מָלַךְ בְּחֶבְרוֹן 7 שנים
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוק ד: ד
בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה דָּוִד בְּמָלְכוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה מָלָךְ.
[*]ליתר דיוק 7 שנים ו-6 חודשים וביְרוּשָׁלַיִם מָלַךְ 33 שנים.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוק ה: ה
בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ עַל יְהוּדָה שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.
|
| י וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד. יא וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלִַם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. |
| המתת אֲדֹנִיָּהוּ: שְׁלֹמֹה יושב על כס המלכות של דָּוִד וממלכתו עומדת\מכוננת על בסיס איתן. אֲדֹנִיָּהוּ בא לבַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה והיא שואלת אם בא אליה בשלום [*]יחסיהם ודאי היו עכורים מאז שבַּת-שֶׁבַע הביאה לעליית שְׁלֹמֹה למלוכה במקום אֲדֹנִיָּהוּ - ראו בפרק הקודם. . אֲדֹנִיָּהוּ עונה שכן, ושרק בא לדבר איתה, והיא מבקשת שיאמר את דברו. |
| יב וּשְׁלֹמֹה יָשַׁב עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו וַתִּכֹּן מַלְכֻתוֹ מְאֹד. יג וַיָּבֹא אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם בֹּאֶךָ וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם. יד וַיֹּאמֶר דָּבָר לִי אֵלָיִךְ וַתֹּאמֶר דַּבֵּר. |
| אֲדֹנִיָּהוּ עונה שבת-שֶׁבַע יודעת ודאי שהמלוכה כבר היתה בידיו ושכל העם ראה בו כבר כמַלְכָּם, אך הַמְּלוּכָה עברה\סבה לשְׁלֹמֹה ברצון ה' עצמו [*]כלומר אֲדֹנִיָּהוּ מכיר במלכותו של שְׁלֹמֹה, ובקשתו לא נועדה לערער על כך . לאֲדֹנִיָּהוּ יש רק בקשה\שְׁאֵלָה אחת מבַּת שֶׁבַע והוא מבקש שלא תדחה אותו, ובַּת שֶׁבַע שוב מבקשת שימשיך לדבר. |
| טו וַיֹּאמֶר אַתְּ יָדַעַתְּ כִּי לִי הָיְתָה הַמְּלוּכָה וְעָלַי שָׂמוּ כָל יִשְׂרָאֵל פְּנֵיהֶם לִמְלֹךְ וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה וַתְּהִי לְאָחִי כִּי מֵיְהוָה הָיְתָה לּוֹ. טז וְעַתָּה שְׁאֵלָה אַחַת אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתָּךְ אַל תָּשִׁבִי אֶת פָּנָי וַתֹּאמֶר אֵלָיו דַּבֵּר. |
| אֲדֹנִיָּהוּ מבקש שבַּת שֶׁבַע תבקש משְׁלֹמֹה שיאפשר לאֲדֹנִיָּהוּ להנשא לאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית [*]המטפלת של דָוִד - ראו בפרק הקודם , כי שְׁלֹמֹה וודאי יקבל את פָּנֶיהָ ולא ישיב אותה בלי למלא את בקשתה. בַּת שֶׁבַע מסכימה לדבר בעניינו עם שְׁלֹמֹה. |
| יז וַיֹּאמֶר אִמְרִי נָא לִשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ וְיִתֶּן לִי אֶת אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית לְאִשָּׁה. יח וַתֹּאמֶר בַּת שֶׁבַע טוֹב אָנֹכִי אֲדַבֵּר עָלֶיךָ אֶל הַמֶּלֶךְ. |
| בַת שֶׁבַע באה לשְׁלֹמֹה כדי לדבר איתו בעניין אֲדֹנִיָּהוּ, והוא קם לקראתה מתוך כבוד, משתחווה לפניה, וכשהוא יושב על כס המלכות הוא מכין כסא מיוחד לְאֵם הַמֶּלֶךְ כדי שתשב לימינו. בַת שֶׁבַע אומרת שיש לה רק בקשה\שְׁאֵלָה אחת קטנה ממנו והיא מבקשת שלא ישיב את פָּנֶיהָ רֵיקָם ושְׁלֹמֹה מסכים. |
| יט וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ. כ וַתֹּאמֶר שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנָי וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ שַׁאֲלִי אִמִּי כִּי לֹא אָשִׁיב אֶת פָּנָיִךְ. |
| בַת שֶׁבַע מבקשת שיתן לאחיו אֲדֹנִיָּהוּ להנשא לאֲבִישַׁג. שְׁלֹמֹה שואל למה היא מבקשת לתת לאֲדֹנִיָּהוּ את אֲבִישַׁג, הרי היא יכולה באותה המידה לבקש עבורו את הַמְּלוּכָה, כי הוא אחיו הבכור ובין תומכיו נמנים אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן ויוֹאָב שר הצבא [*]נישואין עם פלגש המלך הקודם מסמלים את ירושת השלטון, כפי שיעץ אֲחִיתֹפֶל לאַבְשָׁלוֹם בימי המרד שלו בדָּוִד .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוקים כ"א-כ"ב: כא
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם בּוֹא אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת וְשָׁמַע כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי נִבְאַשְׁתָּ אֶת אָבִיךָ וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ.
כב
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
. |
| כא וַתֹּאמֶר יֻתַּן אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ אָחִיךָ לְאִשָּׁה. כב וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ וְלָמָה אַתְּ שֹׁאֶלֶת אֶת אֲבִישַׁג הַשֻּׁנַמִּית לַאֲדֹנִיָּהוּ וְשַׁאֲלִי לוֹ אֶת הַמְּלוּכָה כִּי הוּא אָחִי הַגָּדוֹל מִמֶּנִּי וְלוֹ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה. |
| שְׁלֹמֹה נשבע בה' [*]בסגנון שבועה מקובל, שה' יוסיף כה הרבה עונשים על ראשו אם יפר את השבועה שכשאֲדֹנִיָּהוּ ביקש את הבקשה הזאת הוא דיבר במחיר חייו\נפשו. שְׁלֹמֹה נשבע שוב בשם ה' החַי אשר ביסס\כונן את מלכותו והושיב אותו על כס המלכות של דָּוִד והקים לו שושלת\בית כפי שהבטיח לדָּוִד, שעוד היום יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ. ואמנם שְׁלֹמֹה שולח את בְּנָיָהוּ אשר מוציא להורג את אֲדֹנִיָּהוּ.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ג פסוק י"ז: יז
וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק י"ג: יג
כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ט פסוק י"ד: יד
וְלַעֲמָשָׂא תֹּמְרוּ הֲלוֹא עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם לֹא שַׂר צָבָא תִּהְיֶה לְפָנַי כָּל הַיָּמִים תַּחַת יוֹאָב.
|
| כג וַיִּשָּׁבַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיהוָה לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כד וְעַתָּה חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֱכִינַנִי ויושיביני [וַיּוֹשִׁיבַנִי] עַל כִּסֵּא דָּוִד אָבִי וַאֲשֶׁר עָשָׂה לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי הַיּוֹם יוּמַת אֲדֹנִיָּהוּ. כה וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת. |
| הענשת אֶבְיָתָר: שְׁלֹמֹה שולח את אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן לעזוב את יְרוּשָׁלַיִם ולשוב לאחוזתו שבעֲנָתוֹת. אמנם מגיע לו עונש מוות [*]כיוון נמנה בין התומכים של אֲדֹנִיָּהוּ אבל שְׁלֹמֹה לא ימית אותו בשלב זה בזכות הימים שבהם אֲדֹנִיָּהוּ נשא את ארון הברית בימי דָּוִד וסבל יחד עם דָּוִד את כל התלאות שנפלו עליו
[^]
מְלָכִים-א פרק א פסוק ז: ז
וַיִּהְיוּ דְבָרָיו עִם יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וְעִם אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וַיַּעְזְרוּ אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה.
[*]אֶבְיָתָר הכהן בן אֲחִימֶלֶךְ היה היחיד ששרד את הטבח שערך דּאֵג הָאֲדֹמִי בכוהני נֹב במצוות שָׁאוּל, בשל העזרה שנתן אֲחִימֶלֶךְ לדָוִד . כך שְׁלֹמֹה גירש את אֶבְיָתָר ממשרת הכהונה, ובכך חדלה שושלת הכהונה של בית עֵלִי, כפי שחזה איש ה' בְּשִׁלֹה
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ב פסוקים כ-כ"ג: כ
וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד.
כא
וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְהוָה.
כב
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם דויג [דּוֹאֵג] הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ.
כג
שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי.
. אֶבְיָתָר ברח לדָוִד עם הָאֵפוֹד והצטרף אליו בהמשך נדודיו
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוקים ו, ט: ו
וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן אֲחִימֶלֶךְ אֶל דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ.
... ט
וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה וַיֹּאמֶר אֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד.
. אח"כ צָדוֹק ואֶבְיָתָר נשארו נאמנים לדָוִד בימי מרד אַבְשָׁלוֹם ודָוִד ביקש מהם לשוב עם האֲרוֹן ליְרוּשָׁלַיִם ולרגל שם עבורו אצל אַבְשָׁלוֹם בעזרת בניהם
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ו פסוקים כ"ז-כ"ט: כז
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם.
כח
רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בעברות [בְּעַרְבוֹת] הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי.
כט
וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
.[*]ראו את שושלת הכהנים מבית עֵלִי עד אֶבְיָתָר בעמוד על עֵלִי. עֵלִי כיהן בשִׁלֹה שָׁם שכן הארון באותם הימים. הוא נהג בסלחנות כלפי בניו שחיללו את כבוד הכהונה, ולכן איש ה' מסר לו את דבר ה' שחזה את גדיעת שושלת הכהונה של בית עֵלִי .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ב פסוקים כ"ז, ל-ל"ג: כז וַיָּבֹא אִישׁ אֱלֹהִים אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה.... ל לָכֵן נְאֻם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם יְהוָה חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ. לא
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ.
לב וְהִבַּטְתָּ צַר מָעוֹן בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים. לג וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים.
. מאוחר יותר נמסר שתפקיד הכהונה של אֶבְיָתָר נותר באופן בלעדי אצל צָדוֹק הַכֹּהֵן - ראו פסוק ל"ה להלן
[^]
מְלָכִים-א פרק ב פסוק ל"ה: לה
וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר.
. |
| כו וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲנָתֹת לֵךְ עַל שָׂדֶיךָ כִּי אִישׁ מָוֶת אָתָּה וּבַיּוֹם הַזֶּה לֹא אֲמִיתֶךָ כִּי נָשָׂאתָ אֶת אֲרוֹן אֲדֹנָי יְהֹוִה לִפְנֵי דָּוִד אָבִי וְכִי הִתְעַנִּיתָ בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְעַנָּה אָבִי. כז וַיְגָרֶשׁ שְׁלֹמֹה אֶת אֶבְיָתָר מִהְיוֹת כֹּהֵן לַיהוָה לְמַלֵּא אֶת דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עַל בֵּית עֵלִי בְּשִׁלֹה. |
| המתת יוֹאָב: יוֹאָב שומע על גורל אֲדֹנִיָּהוּ, בו תמך, להבדיל מאחיו המורד אַבְשָׁלוֹם שבו יוֹאָב לא תמך [*]יוֹאָב למעשה הוביל את כוחות דָוִד שהביסו בסופו של דבר את אַבְשָׁלוֹם . כך מבין יוֹאָב שחייו בסכנה והוא בורח לאוהל מועד ואוחז שם בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ח פסוקים ב, י"ד-ט"ז: ב
וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם.
... יד
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה.
טו
וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ.
טז
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם.
. כוונת הפסוק היא כנראה שיוֹאָב לא התנגד לאֲדֹנִיָּהוּ כפי שהתנגד לאַבְשָׁלוֹם, למרות ששניהם התיימרו למלוך בימי דָּוִד אביהם, וזאת כיוון שיוֹאָב לא רצה בעליית שְׁלֹמֹה למלוכה.[*]ראו על קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ בפירוש למְלָכִים-א פרק א פסוק נ . שְׁלֹמֹה שומע על כך ושולח את בְּנָיָהוּ להרוג\לפגוע ביוֹאָב.
[^]
מְלָכִים-א פרק א פסוק נ: נ
וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.
. יוֹאָב נוהג כאן כפי שנהג אֲדֹנִיָּהוּ מתוך תקווה ששְׁלֹמֹה ישמור על קדושת הַמִּזְבֵּחַ ולא יהרוג אותו שם. במקרה של אֲדֹנִיָּהוּ המטרה הושגה ואמנם שְׁלֹמֹה שחרר אותו בתחילה בשלום לביתו
[^]
מְלָכִים-א פרק א פסוקים מ"ט-נ"ג: מט
וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ.
נ
וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.
נא
וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב.
נב
וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ וָמֵת.
נג
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ.
, ורק מאוחר יותר הוציא את אֲדֹנִיָּהוּ להורג בשל נסיונו להנשא לאֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית. |
| כח וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. כט וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כִּי נָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל יְהוָה וְהִנֵּה אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לֵאמֹר לֵךְ פְּגַע בּוֹ. |
| בְּנָיָהוּ בא לאוהל מועד ואומר ליוֹאָב ששְׁלֹמֹה מצווה עליו לצאת מהאוהל, אך יוֹאָב עונה שהוא מוכן למות במקום, ובְּנָיָהוּ מעדכן את שְׁלֹמֹה במה שאמר יוֹאָב. שְׁלֹמֹה מצווה על בְּנָיָהוּ לעשות כפי שאמר יוֹאָב [*]כלומר להמיתו במקום בו הוא נמצא, בעודו אוחז בקרנות המזבח שבאוהל מועד ואז לקבור אותו, ובכך להסיר מעל שְׁלֹמֹה ומעל בית דָוִד כולו את החטא שעלול לדבוק בו בעקבות הדם ששָׁפַךְ יוֹאָב ללא סיבה מוצדקת\לחינם. |
| ל וַיָּבֹא בְנָיָהוּ אֶל אֹהֶל יְהוָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ צֵא וַיֹּאמֶר לֹא כִּי פֹה אָמוּת וַיָּשֶׁב בְּנָיָהוּ אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר יוֹאָב וְכֹה עָנָנִי. לא וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר וּפְגַע בּוֹ וּקְבַרְתּוֹ וַהֲסִירֹתָ דְּמֵי חִנָּם אֲשֶׁר שָׁפַךְ יוֹאָב מֵעָלַי וּמֵעַל בֵּית אָבִי. |
| כך ישיב ה' על ראש יוֹאָב את הפגיעה שעשה בעצמו בשני אנשים צדיקים וטובים יותר ממנו כשרצח ללא ידיעת דָוִד את אַבְנֵר שר צבא יִשְׂרָאֵל [^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ג פסוקים כ"ו-כ"ז: כו
וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע.
כז
וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו.
ואת עֲמָשָׂא שר צבא יְהוּדָה[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוקים ט-י: ט
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַעֲמָשָׂא הֲשָׁלוֹם אַתָּה אָחִי וַתֹּחֶז יַד יְמִין יוֹאָב בִּזְקַן עֲמָשָׂא לִנְשָׁק לוֹ.
י
וַעֲמָשָׂא לֹא נִשְׁמַר בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיַד יוֹאָב וַיַּכֵּהוּ בָהּ אֶל הַחֹמֶשׁ וַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו אַרְצָה וְלֹא שָׁנָה לוֹ וַיָּמֹת וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו רָדַף אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי.
. כך ישוב הדם של שניהם על רֹאשׁ יוֹאָב וצאצאיו ולא ידבק בבית דָוִד וצאצאיו, שיזכו בשל כך למלוך בשלום לנצח בעזרת ה'. |
| לב וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר פָּגַע בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים צַדִּקִים וְטֹבִים מִמֶּנּוּ וַיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב וְאָבִי דָוִד לֹא יָדָע אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת עֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר שַׂר צְבָא יְהוּדָה. לג וְשָׁבוּ דְמֵיהֶם בְּרֹאשׁ יוֹאָב וּבְרֹאשׁ זַרְעוֹ לְעֹלָם וּלְדָוִד וּלְזַרְעוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכִסְאוֹ יִהְיֶה שָׁלוֹם עַד עוֹלָם מֵעִם יְהוָה. |
| בְּנָיָהוּ עולה לאוהל מועד והורג שם את יוֹאָב, שמובא לקבורה בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר [*]יוֹאָב היה אחיינו של דָוִד, ומוצא המשפחה היה כידוע בבֵּית לָחֶם, ולפיכך ניתן לשער שביתו של יוֹאָב היה כנראה באזור המרעה\מִּדְבָּר שסביב בֵּית לָחֶם. ויש גם המשערים שמדובר ב"עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב" באתר שלא זוהה, כנראה באזור בֵּית לָחֶם . שְׁלֹמֹה מְמַנֶּה את בְּנָיָהוּ כמפקד על הַצָּבָא במקום\תחת יוֹאָב, ואת צָדוֹק הַכֹּהֵן הוא מְמַנֶּה ככוהן הראשי במקום אֶבְיָתָר.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוק נ"ד: נד
בְּנֵי שַׂלְמָא בֵּית לֶחֶם וּנְטוֹפָתִי עַטְרוֹת בֵּית יוֹאָב וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי הַצָּרְעִי.
. |
| לד וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר. לה וַיִּתֵּן הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע תַּחְתָּיו עַל הַצָּבָא וְאֶת צָדוֹק הַכֹּהֵן נָתַן הַמֶּלֶךְ תַּחַת אֶבְיָתָר. |
| המתת שִׁמְעִי: שְׁלֹמֹה קורא לשִׁמְעִי ומצווה עליו לבנות לעצמו בית ביְרוּשָׁלַיִם ולעבור לגור בו [*]שִׁמְעִי גר עד כה בבַּחֻרִים - ראו פסוק ח' למעלה ולא לצאת מהעיר לא לכִּוּוּן זה או לכִּוּוּן אחר
[^]
מְלָכִים-א פרק ב פסוק ח: ח
וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיהוָה לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב.
[*]כלומר אסור לשִׁמְעִי לעזוב את העיר בכל כִּוּוּן שהוא . אם שִׁמְעִי יצא מהעיר ויחצה את נחל קִדְרוֹן מזרחה[*]בחזרה לבַּחֻרִים - ראו במפה על שִׁמְעִי לדעת שהאחריות על דמו שישפך תהיה על ראשו שלו. שִׁמְעִי מאשר בהכנעה שינהג לפי דברי שְׁלֹמֹה, והוא אמנם יושב ביְרוּשָׁלַיִם זמן רב. |
| לו וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנֵה לְךָ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם וְיָשַׁבְתָּ שָׁם וְלֹא תֵצֵא מִשָּׁם אָנֶה וָאָנָה. לז וְהָיָה בְּיוֹם צֵאתְךָ וְעָבַרְתָּ אֶת נַחַל קִדְרוֹן יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת דָּמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ. לח וַיֹּאמֶר שִׁמְעִי לַמֶּלֶךְ טוֹב הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֵּשֶׁב שִׁמְעִי בִּירוּשָׁלִַם יָמִים רַבִּים. |
| כעבור 3 שנים בורחים שני עבדים לשִׁמְעִי ומגיעים אל אָכִיש מלך גַּת. שִׁמְעִי שומע על כך, חובש את חֲמורוֹ באוכף והולך לגַּת [*]אולי שִׁמְעִי חשב שאסור לו רק לצאת מהעיר מזרחה אל מעבר לנחל קִדְרוֹן, אך מותר לו אולי לצאת מערבה לכוון גַּת כדי לבקש מאָכִיש את עבדיו, ושב איתם ליְרוּשָׁלַיִם. שְׁלֹמֹה שומע ששִׁמְעִי עזב את יְרוּשָׁלַיִם לגַּת וחזר לעיר. |
| לט וַיְהִי מִקֵּץ שָׁלֹשׁ שָׁנִים וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי אֶל אָכִישׁ בֶּן מַעֲכָה מֶלֶךְ גַּת וַיַּגִּידוּ לְשִׁמְעִי לֵאמֹר הִנֵּה עֲבָדֶיךָ בְּגַת. מ וַיָּקָם שִׁמְעִי וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיֵּלֶךְ גַּתָה אֶל אָכִישׁ לְבַקֵּשׁ אֶת עֲבָדָיו וַיֵּלֶךְ שִׁמְעִי וַיָּבֵא אֶת עֲבָדָיו מִגַּת. מא וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה כִּי הָלַךְ שִׁמְעִי מִירוּשָׁלִַם גַּת וַיָּשֹׁב. |
| שְׁלֹמֹה שולח לקרוא לפניו את שִׁמְעִי. שְׁלֹמֹה מזכיר לשִׁמְעִי שהרי הוא השביע אותו בה' מול עדים שביום שבו יֵצֵא מהעיר לכוון זה או אחר עליו לדעת שהוא יומת, ושִׁמְעִי אף אישר ששמע את הדברים וקיבל אותם. למה אם כן שִׁמְעִי לא הקפיד לשמור את מה שנשבע בה' ואת מה ששְׁלֹמֹה צווה אותו? |
| מב וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרָא לְשִׁמְעִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲלוֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ בַיהוָה וָאָעִד בְּךָ לֵאמֹר בְּיוֹם צֵאתְךָ וְהָלַכְתָּ אָנֶה וָאָנָה יָדֹעַ תֵּדַע כִּי מוֹת תָּמוּת וַתֹּאמֶר אֵלַי טוֹב הַדָּבָר שָׁמָעְתִּי. מג וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמַרְתָּ אֵת שְׁבֻעַת יְהוָה וְאֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ. |
| שְׁלֹמֹה מוסיף ששִׁמְעִי גם וודאי יודע בלבו את כל הדברים הרעים שעשה לדָוִד, ושאותם כעת ה' ישיב בחזרה על ראשו, כי שִׁמְעִי ימות בעוד ששְׁלֹמֹה יהיה מבורך, וכס המלכות של בית דָוִד יעמוד על בסיס איתן לפני ה' לָנֶצַח [*]שְׁלֹמֹה מתכוון לקללות ששִׁמְעִי הטיח בדָוִד כשדָוִד נמלט על נפשו מיְרוּשָׁלַיִם מפני בנו אַבְשָׁלוֹם. שִׁמְעִי קילל אז את דָוִד שימות כשכל הדם ששפך מבֵית שָׁאוּל ישוב על ראשו, ושיאבד את ממלכתו לאַבְשָׁלוֹם . שְׁלֹמֹה מצווה את בְּנָיָהוּ לצאת ולהרוג את שִׁמְעִי. כעת כשכל אויביו הומתו או גורשו
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוקים ז-ח: ז
וְכֹה אָמַר שִׁמְעִי בְּקַלְלוֹ צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל.
ח
הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית שָׁאוּל אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תחתו [תַּחְתָּיו] וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת הַמְּלוּכָה בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ וְהִנְּךָ בְּרָעָתֶךָ כִּי אִישׁ דָּמִים אָתָּה.
. שְׁלֹמֹה כעת יעביר את הקללה על ראש שִׁמְעִי כשהוא יוציא אותו להורג, בעוד כס המלכות של דָוִד יתבסס לָנֶצַח.[*]שְׁלֹמֹה כאמור הוציא להורג את יוֹאָב ואת שִׁמְעִי, כפי שצווה אותו דָוִד אביו, ובנוסף גם הוציא להורג את אֲדֹנִיָּהוּ וגירש את אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן מהבִּירָה. התבססה ממלכת שְׁלֹמֹה בידיו. |
| מד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל שִׁמְעִי אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַע לְבָבְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְדָוִד אָבִי וְהֵשִׁיב יְהוָה אֶת רָעָתְךָ בְּרֹאשֶׁךָ. מה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ וְכִסֵּא דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לִפְנֵי יְהוָה עַד עוֹלָם. מו וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיֵּצֵא וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה- ו | וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל, לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר, וַיַּהַרְגֵם, ... וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ, וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל. |
| י"ט- כ | וַתָּבֹא בַת שֶׁבַע אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְדַבֶּר לוֹ עַל אֲדֹנִיָּהוּ, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לִקְרָאתָהּ וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ וַיֵּשֶׁב עַל כִּסְאוֹ וַיָּשֶׂם כִּסֵּא לְאֵם הַמֶּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לִימִינוֹ. וַתֹּאמֶר: שְׁאֵלָה אַחַת קְטַנָּה אָנֹכִי שֹׁאֶלֶת מֵאִתָּךְ... |