עַלַמַּפָּה

דָוִד על עֶרֶשׂ דְּוַי שלח את צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לרדת אֶל מעיין הגִּחוֹן ולמשוח שם את שְׁלֹמֹה למלוכה, וכך נעשה. קולות השּׁוֹפָר וקריאות השמחה הגיעו עד לארוע המתחרה שקיים אֲדֹנִיָּהוּ בן דָוִד בעין רֹגֵל הסמוך, וכל משתתפי הארוע שם ברחו על נפשם.

בימי חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה, התברר שצבא סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר עומד לעלות על יְרוּשָׁלַיִם, וחִזְקִיָּהוּ חשש שסַנְחֵרִיב יעזר במי מעיין הגִּחוֹן שהיה כמשתמע מחוץ לעיר דָוִד. חִזְקִיָּהוּ צווה לכן לסתום אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וגם את "הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ" כדי למנוע מצבא סַנְחֵרִיב את המים. כך, סָתַם חִזְקִיָּהוּ "אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן" והוביל את מי המעין "לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד" כך שיהיו נגישים לתושבי העיר בזמן המצור הצפוי. מי הגִּחוֹן הובלו בתְּעָלָה עד לבריכה שעָשָׂה חִזְקִיָּהוּ בתוך שטח העיר. הנביא יְשַׁעְיָהוּ שעודד את חִזְקִיָּהוּ באותם ימים קשים הזכיר את חגיגות השמחה והגאווה על הצלחת המבצע לקיבוץ המים ב"בְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה" והקמת המִקְוָה "בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה" תוך התעלמות מכך שההצלחה היא למעשה בעקבות ישועת ה'.

יְרוּשָׁלַיִם ניצלה אמנם מאימת המצור האשורי, ואחרי מות חִזְקִיָּהוּ עלה בנו מְנַשֶּׁה למלוכה. מְנַשֶּׁה גם כן חיזק את ביצורי העיר ובנה חומה גבוהה סביב עיר דָוִד מאזור מעין הגִיחוֹן (שנותר חסום ומחוץ לעיר ממזרח לחומה) דרך אזור העֹפֶל ועד לשער הַדָּגִים שבצפון הר הבית (ראו מפה בעמוד של דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ל"ג).

בימי שיבת ציון בא נְחֶמְיָה ליְרוּשָׁלַיִם כדי לשקם את העיר באישורו של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא מלך פָּרַס, וערך סיור לילי כדי לבחון את מצב החומות. נְחֶמְיָה יצא משַׁעַר הַגַּיא שבדרום-מערב העיר והקיף את עִיר דָּוִיד מדרום עד שהגיע לשַׁעַר הָעַיִן שבדרום-מזרח "וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ". כיוון שלא היה שם "מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי", חזר נְחֶמְיָה להתקדם צפונה בַנחל קִדְרוֹן ולבסוף חזר לעיר דרך שבר בחומה (ראו מפה בעמוד של נְחֶמְיָה פרק ב). כשהחלו עבודות בניית החומות תחת נְחֶמְיָה, קיבל "שַׂר פֶּלֶךְ הַמִּצְפָּה" את האחריות על הקטע מ"חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד", ומצפון לו עבד שַׂר חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית-צוּר על קטע החומה ש"נֶגֶד קִבְרֵי דָוִיד וְעַד הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים" (ראו מפה בעמוד של נְחֶמְיָה פרק ג).

מעין הגִּחוֹן סיפק מים ליְבוּס הכנענית ואח"כ גם ליְרוּשָׁלַיִם בימי בית ראשון. המעין הוא מעין "קרסטי" הניזון מחללים תת-קרקעיים ובעבר כנראה זרימתו התחזקה ונחלשה באופן מחזורי בהתאם למצב המים שבחללים,. מכאן כנראה גם שמו של המעין שמימיו "מגיחים" ממקורותיו. המעין נבע מחוץ לחומת העיר ובתחילה נשפכו מימיו לבריכה טבעית ומשם לנחל קִדְרוֹן. בזמן מצור היה עלול המעין לשרת את הצרים במקום את הנצורים שבעיר, ולכן עד בתקופה הכנענית (הברונזה) נאטם הפתח המזרחי למעין בחומה, שגם הגביהה במעט את המים שבבריכה, ומימיו הוטו בתעלה תת קרקעית לכוון העיר. מהעיר נבנתה מנהרה ובה מדרגות אשר ירדה אל עבר המעיין, ובנקודה תת-קרקעית מתאימה (מחוץ לחומה) נחצב פיר אנכי ("פִּיר וורן") שאיפשר את שאיבת המים בדלי מהתעלה שלמטה. השיפוע התלול של המנהרה היורדת את הפִּיר והפִּיר האנכי עצמו היו אמורים להקשות על האויב לחדור אל העיר בדרך זו, אך יש המבקשים לזהות נתיב זה עם ה"צִּנּוֹר" הנזכר בהקשר של כיבוש יְבוּס ע"י דָּוִד.

שְׁלֹמֹה כאמור הוכתר במעין הגִּחוֹן, ובימי ממלכתו החזקה חלפה סכנת המצור וננטשה התעלה והפיר שמעליה, ובמקומם הוטו מי המעיין בתעלת הַשִּׁילוֹחַ דרומה לאורך המדרון המזרחי של עיר דוד מעל נחל קִדְרוֹן לעבר גני המלך ועד לבְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ הקדומה שבדרום העיר ("בִּרְכֵּת אֶל-חֲמְרַה"). יש להבחין בין תעלת הַשִּׁילוֹחַ הזו לבין נקבת הַשִּׁילוֹחַ המאוחרת, ובין בִּרְכֵּת אֶל-חֲמְרַה לבין בְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ המאוחרת יותר שבמוצא הנקבה - ראו להלן. מי המעיין הוגבהו שוב בעזרת חומה קטנה בבריכה שסביב המעין, כדי לאפשר לתעלה לזרום את הפרש הגבהים הקטן לאורך כ-400 המטרים עד לבריכה (אלה אולי "מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט" שמזכיר יְשַׁעְיָהוּ). התעלה כוסתה בחלקה באבנים והמים הוזרמו כנראה לגנים דרך הפתחים הניכרים עוד כיום מתחת לחומה באזור זה.

בימי המלך חִזְקִיָּהוּ חזרה כאמור סכנת המצור על העיר, ואיתה הרצון למנוע את הגישה של האויב למי הגִּחוֹן שזרמו כאמור עדין בתעלה שמחוץ לחומות. הגישה למעין נחסמה שוב והופסקה פעולת תעלת הַשִּׁילוֹחַ ("וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ"), ומי המעיין הוזרמו שוב במנהרה התת-קרקעית. אך הפעם קיר אבן חסם את המים מלהגיע אל מתחת לפִּיר וורן ובמקום זאת המים נותבו בנִקְבָּה תת-קרקעית, היא נִקְבַּת הַשִּׁלֹחַ, עד לבְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ החדשה שבדרום העיר . הפרש הגבהים בין המעיין למוצא הנִקְבָּה הוא כ-33 ס"מ בלבד, אותם היא יורדת בדרך מפותלת שאורכה 513 מטרים, והיא עוברת בין חללים טבעיים גבוהים שכנראה היו שם מלכתחילה והורחבו בשביל הנִקְבָּה. הנִקְבָּה נחצבה משני הכוונים ע"י שתי קבוצות חוצבים וארוע המפגש המרגש בין שתי הקבוצות תועד בכתובת הַשִּׁילוֹחַ שנחרתה באותם ימים על קירות הנִקְבָּה סמוך למוצאה (ראו צילום).

מי הנִקְבָּה יוצאים כאמור מדרום לעיר דָּוִד אל תוך הבריכה המכונה כיום בְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ (בערבית "אל בִּרְכֶּה"). בימי בית שני המים המשיכו לזרום עד לבְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ הקדומה ("בִּרְכֵּת אֶל-חֲמְרַה") שנסגרה בסכר והוקפה במדרגות (ראו צילום), ויש המשערים שהמים נותבו לכאן כבר בימי בית ראשון. בימי בית שני גם יצא מכאן רחוב רחב שעבר לאורך הגיא עד לאזור המקדש, ושימש מן הסתם את עולי הרגל לבוא למקדש אחרי שהטהרו במי הבריכה.

חִזְקִיָּהוּ גם בנה בדרום העיר חומה נוספת שהקיפה את הגבעה המערבית, כך שבְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ שנמצאה בתחום שמחוץ לחומה הדרום-מערבית של עיר דָּוִד נכללה כעת בתוך החומה החדשה "הרחבה" שממערב לה. יש המשערים לכן שבְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ של אותם ימים היא ה"מִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם" שמזכיר יְשַׁעְיָהוּ בהקשר של הכנת העיר למצור (ראו מפה ודיון על החומה הרחבה הזו בעמוד של נְחֶמְיָה פרק ב). זוהי גם כנראה "בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ" אליה ניסה נְחֶמְיָה להגיע מכוון נחל קִדְרוֹן במזרח דרך שַׁעַר הָעַיִן בסיורו הלילי, ושם הוא שיקם אח"כ את "חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד".

אחרי חורבן בית שני בְּרֵכַת הַשִּׁילוֹחַ הקדומה יצאה משימוש ובמהלך השנים כוסתה באדמת סחף ובמקומה נטעו גני ירק. במאה ה-5 לספירה (בתקופה הביזנטית) שופצה הבריכה שבמוצא הנִקְבָּה ומצפון לה הוקמה כנסיה ביזנטית קטנה ששרידי העמודים שלה עוד נמצאים כיום בשטח הבריכה .