פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
Jerusalem. By eugene_o [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. (ד-ה)
פרטי היוצר\ת
The entire world in the shape of a clover-leaf, which is the emblem of the city of Hannover, my beloved homeland. The three classical continents of Europe, Asia, Africa, with Jerusalem at the center, by Heinrich Bünting (1545–1606) [Public domain]
מפה עולמית כשירושלים במרכז (1581)
|
|
סיכום
ה' אומר שישוב לשכון בירושלים, ואז האנשים בה יזכו לחיות עד גיל זקנה, וילדים ישחקו ברחובותיה. בימים עברו (לפני חורבן הבית?) אָדָם ובְּהֵמָה לא זכו לֵיהָנוֹת מפרי עמלם, אבל עכשיו הארץ תהיה שוב פוריה. על העַם אבל להקפיד בשמירה על המצוות (בעיקר החברתיות). ארבעת ימי הצום הקשורים בחורבן יהיו כעת (עם בנין בית שני) לימי חג ושלום. בעתיד ילכו הגויים בעקבות תושבי יְהוּדָה לעבוד את ה' בירושלים.
תקציר
| ה' אומר שהוא דואג בקנאות לירושלים. הוא ישוב לשכון בה, ואז היא תיקרא עיר האמת והר הבית יקרא הר הקֹּדֶשׁ. האנשים בה יזכו לחיות עד גיל זקנה (בו יחזיקו משענת), וילדים ישחקו ברחובותיה. אם זה נראה מופלא בעיני העַם שישרוד לחזות בכך, האם זה מופלא בעיני ה' (כמובן שלא)? ה' ישיב את הגולים מארצות המזרח והמערב (מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ) לירושלים שם יחזרו להיות עַם ה'. |
| א וַיְהִי דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. ג כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. ד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. ה וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. ו כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. ז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. ח וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה. |
| קריאת עידוד לעַם ששמע את דברי הנביאים שהמריצו אותו לייסד את המקדש (כמו זְכַרְיָה וחַגַּי). בימים עברו (לפני חורבן הבית?) אָדָם ובְּהֵמָה לא זכו לֵיהָנוֹת מפרי עמלם. אי אפשר היה לצאת ולבוא מהעיר הנצורה בשלום, והתושבים נאבקו אלה עם אלה. אך כעת ה' ידאג לשארית העַם, והארץ תהיה שוב פוריה (בגֶפֶן, יְבוּל, וטַל). כפי שהיו משל לקללה בעיני הגויים, כך יהיו עכשיו לברכה. |
| ט כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית יְהוָה צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת. י כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין שָׁלוֹם מִן הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת כָּל הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. יא וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. יב כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כָּל אֵלֶּה. יג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם. |
| ה' אומר שכפי שבעבר תכנן את העונשים שיפיל על העם שהכעיס אותו, כך עכשיו יתכנן כיצד להיטיב עם ירושלים ויְהוּדָה. על העַם אבל להקפיד בשמירה על המצוות (ולא לאהוב את המעשים השנואים על ה'): לא לשקר, לשפוט כדי להשכין שָׁלוֹם (בין הצדדים), לא לזמום רעות זה על זה, או להישבע שבועת שקר. |
| יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי. טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אַל תִּירָאוּ. טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם. יז וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם יְהוָה. |
| ה' אומר לזְכַרְיָה שארבעת ימי הצום הקשורים בחורבן יהיו כעת (עם בנין בית שני) לימי חג ושלום: צום הרְבִיעִי (י"ז בתַמּוּז - יום הבקעת החומות), צום החֲמִישִׁי (ט' באָב - יום חורבן הבית), צום השְּׁבִיעִי (ג' בתִּשְׁרֵי - תענית לזכר רצח גדליהו), וצום העֲשִׂירִי (י' בטֵבֵת - ראשית המצור על ירושלים). |
| יח וַיְהִי דְּבַר יְהוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר. יט כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ. |
| ה' אומר שבעתיד ילכו הגויים יושבי עיר אחת אל אחרת ויקראו זה לזה לבוא להתפלל לה' בירושלים. אז בכל כנף בגד של תושב יְהוּדָה יאחזו 10 גויים כדי ללכת איתו לעבוד את אלוהיו (את ה'), שהוכח שהוא עוזר למאמינים בו. |
| כ כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת. כא וְהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם אָנִי. כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי יְהוָה. כג כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד- ה | עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ. |
| י"ט | צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.. |
| כ"ג | יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם. |