פרטי היוצר\ת
Punon. photo by Uri Juda. No machine-readable author provided. Uri~commonswiki assumed (based on copyright claims)., [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
מאגר מים בח'רבת פינאן
פרטי היוצר\ת
Wadi Feynan. By Joe Roe, [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
וואדי פינאן בסמוך לאתר הארכאולוגי
|
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
כנויים נוספים
: פִּינֹן\חירבת פינאן
פוּנֹן במקרא
פִּינֹן היה מחוז באֱדוֹם תחת שלטונו של אחד מ"אַלּוּפֵי עֵשָׂו"
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ו פסוקים מ-מ"א: מ
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת.
מא
אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן.
. פוּנֹן היתה גם אחת מהתחנות של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל במסעותיהם ממִצְרַיִם לארץ המובטחת, והיא מופיעה ברשימת התחנות בין צַלְמֹנָה לבין אֹבֹת[^]בַּמִּדְבָּר פרק ל"ג פסוקים מ"ב-מ"ג: מב
וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן.
מג
וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת.
(מקומה של אֹבֹת לא ידוע[*]אך ישנן כמה הצעות זיהוי באתרים לא רחוקים מדי מפוּנֹן אשר זוהתה בוודאות
וראו נתיב משוער של מסלול הנדודים המלא בבַּמִּדְבָּר פרק ל"ג). [*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך א, עמוד 69-70
זיהוי המקום
פוּנֹן היתה כאמור מקום באֱדוֹם. לפי סיפור המסע של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מלך אֱדוֹם לא הסכים לתת לעַם לעבור בארצו, ולכן הם נאלצו לעקוף את אֱדוֹם מהֹר הָהָר דרומה דרך העֲרָבָה עד לעֶצְיוֹן גֶּבֶר שבים סוּף ואז צפונה במדבר שממזרח לאֱדוֹם ולמוֹאָב
באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) פִּינֹן מתוארת כשוכנת באזור מכרות הנחושת שבין פטרה לצֹעַר, ונמסר גם שאסירים הוענשו בעבודות הכרייה שם.
פוּנֹן מזוהה בוודאות עם ח'רבת פינאן השולטת על נקודת המפגש של שתי וואדיות היורדות מהרי אֱדוֹם אל העֲרָבָה
האתר נודע בעיקר בשל היותו מקום עיבוד נחושת חשוב מימי קדם ששרידיו נשמרו טוב יחסית. בח'רבת פינאן עצמה לא נמצאו מכרות נחושת משמעותיים, והנחושת הובאה למקום וודאי ממכרות הנחושת העשירים הסמוכים (כמו בח'רבת אלנחאס או מאֻם-אל-עואמיד
[^]דְּבָרִים פרק ב פסוק ח: ח
וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.
. פוּנֹן נזכרת בין התחנות שבאזור העֲרָבָה, ולכן יש למצוא אותה בשיפולים המערביים של הרי אֱדוֹם הפונים אל העֲרָבָה.
באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) פִּינֹן מתוארת כשוכנת באזור מכרות הנחושת שבין פטרה לצֹעַר, ונמסר גם שאסירים הוענשו בעבודות הכרייה שם.
פוּנֹן מזוהה בוודאות עם ח'רבת פינאן השולטת על נקודת המפגש של שתי וואדיות היורדות מהרי אֱדוֹם אל העֲרָבָה
[*]וואדי לע'וָּיֵר הראשי מדרום מזרח, ו-וואדי דאנא מצפון מזרח היוצרים את ואדי פינאן היוצא מערבה לעֲרָבָה
(ראו במפה). האזור הכללי הוא יבש אך בנקודה זו ישנה אדמה פוריה יחסית ומקורות מים קבועים שאיפשרו בנית מערכות לאגירת מים כבר בתקופת הברונזה המוקדמת.
האתר נודע בעיקר בשל היותו מקום עיבוד נחושת חשוב מימי קדם ששרידיו נשמרו טוב יחסית. בח'רבת פינאן עצמה לא נמצאו מכרות נחושת משמעותיים, והנחושת הובאה למקום וודאי ממכרות הנחושת העשירים הסמוכים (כמו בח'רבת אלנחאס או מאֻם-אל-עואמיד
[5]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ו, עמוד 445
). באתר נמצאו בכל אופן כמויות גדולות של סיגי נחושת ושרידים של כורים ששימשו להתכת הנחושת. תעשיית הנחושת, שכללה את התכת הסיגים, זיקוקם ועיבוד המתכת, התקיימה במקום כבר בתקופת הברונזה הקדומה[6]לקסיקון מקראי, הוצאת דביר, 1965, מנחם סוליאלי ומשה ברכוז, ל-ת, עמוד 721-722
, אך הגיעה לשיאה בתקופת הברזל כשהאתר החליף ידיים בין ממלכות יְהוּדָה ואֱדוֹם, ואח"כ שוב בתקופה הרומית-ביזאנטית[7]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ו, עמוד 445
.
פרקים המזכירים את פוּנֹן
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על פוּנֹן באתר של ויקיפדיה.