כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר (ה)
פרטי היוצר\ת
Wayne77 [CC-BY-SA-4.0] via Wikimedia Commons
קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן (כ"ד)
|
|
סיכום
ה' מאיץ בעַם להקיף את הַר שֵׂעִיר שבאֱדוֹם (מדרום וממזרח), אך לא להתגרות באֱדוֹמִים למלחמה, כי בני עֵשָׂו האֱדוֹמִים ובני יִשְׂרָאֵל הם עמים אחים. גם כשיחלפו על גבול ממלכות מוֹאָב ועַמּוֹן, עליהם להמנע ממלחמה כיוון שאדמותיהם באו להם בירושה בהיותם צאצאי לוֹט. אבל ה' כן קורא לעַם לכבוש את ממלכת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, ונזכרים עמי הרְפָאִים העֲנָקִים ששכנו בעבר באזורים אלה.
תקציר
| העַם נדד עוד ימים רבים על דֶּרֶךְ יַם סוּף (בין ים המלח למפרץ אילת) על גבול אֱדוֹם בהַר שֵׂעִיר (שממזרח לדרך). ה' האיץ בהם (באמצעות מֹשֶׁה) לעזוב את הדרך ולפנות צפונה ולהקיף את הַר שֵׂעִיר (מדרום ומזרח). הוא הזהיר אותם שלא לפגוע באֱדוֹמִים היושבים שם, כי הם אחיהם (בני עֵשָׂו אחי יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל). אדמת הַר שֵׂעִיר היא ירושת אֱדוֹם, ואף שַׁעַל ממנה לא יִכָּבֵשׁ ע"י העַם. עליהם לקנות\לִשְׁבֹּר\לכרות את המזון והמַיִם שייקחו כשיעברו שם, וה' ימשיך לדאוג שלא יחסרו דבר. העַם חלף בגבול אֱדוֹם (ממזרח) עד גבול מוֹאָב [^]בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק ד: ד
וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ.
. |
| א וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים. ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ג רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה. ד וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד. ה אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר. ו אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם. ז כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. ח וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב. |
| ה' אסר על העַם להתגרות גם במוֹאָב ("עָר" היא מוֹאָב), כי אדמתם באה להם בירושה בהיותם צאצאי לוֹט [^]בְּרֵאשִׁית פרק י"ט פסוקים ל"ו-ל"ז: לו
וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן.
לז
וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם.
. בעבר ישבו במוֹאָב רְפָאִים עֲנָקִים, שכונו בְּשֵׁם הָ"אֵמִים" בפי המוֹאָבִים. הערת אגב (השייכת אולי לפסקה הקודמת) על האֱדוֹמִים שכבשו את אדמתם מידי הַחֹרִים אותם השמידו, כפי שבני יִשְׂרָאֵל עשו (יעשו) לתושבי כנען. העַם נקרא לחצות (ממזרח למוֹאָב) את נחל זָרֶד (גבולה הדרומי של מוֹאָב). זה היה בשנה ה-38 לאחר עזיבת המחנה בקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וכל דור המִּדְבָּר כבר הלך לעולמו (כפי שנענשו - ראו פרק קודם[^]דְּבָרִים פרק א פסוקים ל"ד-ל"ה: לד
וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר.
לה
אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.
) או הומת ע"י ה' . |
| ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה. י הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים. יא רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים. יב וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָהֶם. יג עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד. יד וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם. טו וְגַם יַד יְהוָה הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם. |
| אחרי שהעַם חלף על פני גבול מוֹאָב\עָר הוא התקרב לגבול עַמּוֹן, וגם בהם ה' אסר על העַם להתגרות, כי גם אדמתם באה להם בירושה בהיותם צאצאי לוֹט [^]בְּרֵאשִׁית פרק י"ט פסוקים ל"ו, ל"ח: לו
וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן.
... לח
וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם.
. גם בעַמּוֹן ישבו בעבר רְפָאִים עֲנָקִים, שכונו בְּשֵׁם "זַמְזֻמִּים" בפי הָעַמֹּנִים. ה' עזר לעַמֹּנִים להשמיד את הרְפָאִים ולרשת את אדמתם, כפי שעזר לבְנֵי-עֵשָׂו\לאֱדוֹמִים להשמיד ולרשת את החֹרִים (ראו פסוק י"ב), וכפי שבני כְּרֵתִים\כַּפְתּוֹר (כלומר הפְּלִשְׁתִּים[^]עָמוֹס פרק ט פסוק ז: ז
הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר.
) השמידו את "הָעַוִּים" שישבו בישובי פרזות\חֲצֵרִים באזור עַזָּה. |
| טז וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם. יז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. יח אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר. יט וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. כ אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. כא עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. כב כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כג וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. |
| העַם נקרא לחצות את נחל אַרְנוֹן, להכנס לממלכת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי המולך בחֶשְׁבּוֹן, ולפתוח במלחמה נגדו, כי מעכשיו יִפֹּל הפחד מעַם יִשְׂרָאֵל על עמי האזור. מֹשֶׁה שלח שליחים לסִיחֹן וביקש לעבור בממלכתו בלי להזיק לה, כפי שעבר בשלום באֱדוֹם ובמוֹאָב, אך ה' הקשה את לב סִיחֹן והוא סירב לבקשה. |
| כד קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה. כה הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ. כו וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר. כז אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול. כח אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי. כט כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. ל וְלֹא אָבָה סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה. |
| ה' אמר אז למֹשֶׁה שהוא יתן את ממלכת סִיחֹן בידי העַם, ואמנם סִיחֹן תקף והובס יחד עם יורשיו ועַמּוֹ בקרב שנערך ביָהְצָה. העַם כבש את ערי סִיחֹן, וגם החרים אותם - כלומר השמיד את הרכוש והתושבים, מלבד את הבְּהֵמות שנלקחו שלל. הערים הללו כָּלְלוּ את כל הערים\קריות שבין העיר עֲרוֹעֵר שעל נַחַל אַרְנֹן (הגבול שבין מוֹאָב לממלכת סִיחֹן) ועד ערי הַגִּלְעָד שבצפון, מלבד את ערי עַמּוֹן שמעבר לנַחַל יַבֹּק, שהיו כאמור אסורות על יִשְׂרָאֵל [^]בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוקים כ"א-כ"ה, ל"א-ל"ב: כא
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר.
כב
אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ.
כג
וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל.
כד
וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן.
כה
וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ.
... לא
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי.
לב
וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ ויירש [וַיּוֹרֶשׁ] אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם.
. |
| לא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ. לב וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה. לג וַיִּתְּנֵהוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בנו [בָּנָיו] וְאֶת כָּל עַמּוֹ. לד וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד. לה רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ. לו מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ אֶת הַכֹּל נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ. לז רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר. |
| ז | אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר. |