סיכום
תקציר
קַיִן רוצח את הָבֶל: לאָדָם וחַוָּה נולדים האחים - קַיִן שהיה עובד אדמה, ואחריו הָבֶל שהיה רועה צאן. |
א וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְהוָה. ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. |
ה' מעדיף את מנחת הצֹאן המובחר והשׁוּמָן\חֶלֶב שלו, שנָשָׂא הֶבֶל, על פני מנחת פְּרִי הָאֲדָמָה של קַיִן. קַיִן כועס ונעלב. |
ג וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהוָה. ד וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ. ה וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. |
ה' מנסה להרגיע את קַיִן בדברים: בין אם קַיִן ייטיב לשאת מנחה לה' ובין אם לאו, הרי בכל מקרה חטא הכעס רובץ לפניו וחושק להכשיל אותו, אך בידי קַיִן למשול ביצר הרע הזה. אבל קַיִן קורא להָבֶל לצאת איתו לשָּׂדֶה, ושם הוא רוצח אותו. |
ו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. ז הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ. ח וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. |
עונשו של קַיִן: ה' חוקר את קַיִן על אודות הָבֶל, וקַיִן מִתַּמֵּם כאילו אינו יודע היכן הוא. ה' מאשים אותו בשפיכת דָּם אחיו לאֲדָמָה, ולכן הוא יקולל בכל שהאֲדָמָה לא תתן לו את יְבוּלָהּ, גם אם יעבוד אותה. כך, קַיִן לא יוכל להיות יושב אֲדָמָה, אלא יאלץ לנדוד בארץ. |
ט וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. י וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. יא וְעַתָּה אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ לָקַחַת אֶת דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. יב כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ. |
קַיִן מודה בחטאו הגדול, אך טוען שלא יוכל לנשוא את העונש המגיע לו - כי בעודו מגורש מהאֲדָמָה ומה' עצמו, הרי כל אָדָם שיפגוש בו עלול להרוג אותו. ה' חונן את קַיִן, ומצהיר שמי שיהרוג אותו יסבול מנקמה קשה פי 7. הוא גם שָׂם על קַיִן אוֹת\סימן, המזהיר את כל מי יראה אותו שאסור להרוג אותו. |
יג וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְהוָה גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא. יד הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמִפָּנֶיךָ אֶסָּתֵר וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי. טו וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ. |
שושלת קַיִן ושֵׁת בן אָדָם: קַיִן עוזב ומתיישב בְּאֶרֶץ נוֹד ממזרח לגן עֵדֶן. שושלת קַיִן: חֲנוֹךְ (שעל שמו קַיִן חונך עִיר), עִירָד, מְחוּיָאֵל, מְתוּשָׁאֵל, מְתוּשָׁאֵל, ולָמֶךְ. |
טז וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְהוָה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד קִדְמַת עֵדֶן. יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ וַיְהִי בֹּנֶה עִיר וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ אֶת עִירָד וְעִירָד יָלַד אֶת מְחוּיָאֵל וּמְחִיּיָאֵל יָלַד אֶת מְתוּשָׁאֵל וּמְתוּשָׁאֵל יָלַד אֶת לָמֶךְ. |
לֶמֶךְ ונשותיו עָדָה, וצִלָּה מולידים את יָבָל (ראשון יושבי אהל ומקנה), את יוּבָל (ראשון המוסיקאים - האוחז ומנגן בכִּנּוֹר וְבעוּגָב, המשוערים שניהם ככלי מיתר [1]עולם התנ"ך, ספר בְּרֵאשִׁית עמ' 46. ), את תּוּבַל קַיִן (ראשון חרשי המתכת), ואת נַעֲמָה. |
יט וַיִּקַּח לוֹ לֶמֶךְ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם הָאַחַת עָדָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צִלָּה. כ וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. כא וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. כב וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה. |
לֶמֶךְ מתרברב בפני נשותיו שרצח אִישׁ וגם יֶלֶד, כנקמה על פצע\חַבֻּרָה שסבל. זאת כיוון שנקמתו גדולה בהרבה אפילו מהנקמה המוטלת על המכה את קַיִן. |
כג וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. כד כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. |
אָדָם מוליד עוד את שֵׁת, כְּנֶחָמָה על מות הָבֶל, שמוליד את אֱנוֹשׁ. מימים אלה התחילו בני האָדָם להכיר בה' ולהתפלל אליו. |
כה וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן. כו וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם יְהוָה. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
פסוקים | ||
---|---|---|
ט | הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי | |
י | קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה | |
י"ד | וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ | |
כ"א | יוּבָל: הוּא הָיָה--אֲבִי, כָּל-תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב |
אילן יוחסין