פרטי היוצר\ת
Noah's Ark, By Edward Hicks, American, 1780 - 1849 (1780 - 1849) – Artist/Maker (American) Born in Langhorne, Pennsylvania, United States. Dead in Newtown, Pennsylvania, United States. Details of artist on Google Art Project [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ (י"ט)
סיכום
בני הָאָדָם מִתְרַבִּים, וגם הנְּפִלִים (צאצאי בְנֵי הָאֱלֹהִים ובנות הָאָדָם) אִכְלְסוּ את הארץ. רָעַת האָדָם רַבָּה בָּאָרֶץ וה' מתכנן מַּבּוּל. הוא מורה לנֹחַ לבנות תֵּיבָה, ולהכניס בה את כל החיות בזוגות.
תקציר
| ה' מחליט להשמיד את בני האָדָם בגלל חטאיהם: בני הָאָדָם מתרבים, ובְנֵי הָאֱלֹהִים (חבר המלאכים בפמליה של אֱלֹהִים [1]עולם התנ"ך, ספר בְּרֵאשִׁית עמ' 53. ) חושקים בבנות הָאָדָם טוֹבוֹת המַרְאֶה, וביחד הם מולידים את ה"נְּפִלִים" (הענקים הגיבורים הידועים שאיכלסו את הארץ בימי קדם). אך ה' מחליט שרוח החיים שנתן לאָדָם לא תהיה בו לנצח, אלא תהיה מוגבלת ל-120 שנה, כי האָדָם הוא רק בָשָׂר (וכך גם הַנְּפִלִים, צאצאי בְנֵי הָאֱלֹהִים). |
| א וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. |
| ה' רואה שבני האָדָם עושים רע, ורק חושבים כיצד לעשות עוד רע, ומתחרט בעצב על בריאת האָדָם. הוא מחליט להשמיד את כל בני האָדָם וגם את כל החיות שברא. |
| ה וַיַּרְא יְהוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. |
| ה' מצווה על נֹחַ להכין תֵּיבָה לקראת הַמַּבּוּל: בכל זאת חיבב את נֹחַ, שהיה צדיק מושלם והלך בדרכי ה' (כמו חֲנוֹךְ, אבי סבו, ראו פרק קודם פסוק כ"ב). אבל ה' כאמור ראה שהארץ כולה הושחתה מרוב השחיתות והאלימות של בני האָדָם, והודיע לנֹחַ שהוא ישחית בעצמו את הארץ, וישמיד את כל החַי בה. |
| ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה. ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ. יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. |
| ה' מצווה על נֹחַ לבנות תֵּיבָה עשויה עץ גֹפֶר, הכוללת קִנִּים (תאים לחיות ולציפורים?), ומצופה מבפנים ומבחוץ בכֹּפֶר (מעין זֶפֶת?). ה' גם מוסר את תוכנית התֵּיבָה: 300 על 50 אַמָּה וגובה 30 אַמָּה (כל אַמָּה כאורך יד - בערך חצי מטר). יש לעשות לתֵּיבָה צֹהַר (חלון או מִכְסֶה עליון, בגובה או אולי בעובי אַמָּה?), למקם את הפתח הראשי בצד, ולבנות מספר תַּחְתִּיִּם (קומות מתחת לפני המים?). |
| יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ. |
| ה' מודיע שהוא עומד להביא מַּבּוּל שישמיד את כל החַי בעולם. אבל ה' יקיים את הברית עם נֹחַ ויַחֲיֶיה אותו ואת מי שיכניס לתֵּיבָה כולל אשתו, בניו ונשותיהם, וזוגות מכל מִינֵי החיות. על נֹחַ גם להביא מספיק מזון לכל השוהים בתֵּיבָה. |
| יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע. יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. יט וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ. כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת. כא וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה. כב וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם |
| ט | נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו |
| י"ט | וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ |