עַלַמַּפָּה

אֶלְעָלֵה\אֶלְעָלֵא היתה עיר בממלכת מוֹאָב, עד שסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כבש מידי מֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן את כל הערים המואביות שמצפון לנחל אַרְנוֹן, ומאז היה האַרְנוֹן לגבול בינו לבין ממלכת מוֹאָב שבדרום. כל האיזכורים של אֶלְעָלֵה באים בסמיכות לאיזכור של חֶשְׁבּוֹן - היא עיר הבירה של סִיחֹן. בימי הנדודים של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, העַם שלח שליחים לסִיחֹן בבקשה לעבור בארצו אך סִיחֹן סירב, ולכן העַם יצא מולו למלחמה וכבש את ארצו כולל את כל הארץ שמצפון לאַרְנוֹן יחד עם העיר חֶשְׁבּוֹן (ומודגש שחֶשְׁבּוֹן כבר לא היתה שייכת אז למוֹאָב אלא לממלכת סִיחֹן, ולכן כיבושה לא הפר את האיסור להלחם במוֹאָב).

בני השבטים רְאוּבֵן וגָד ביקשו להתנחל באזורים שנכבשו מהָאֱמֹרִים ממזרח ליַרְדֵּן. אחרי שהבטיחו לצאת חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ שממערב ליַרְדֵּן, מֹשֶׁה קבע את האזור שמצפון לאַרְנוֹן לנחלת שבט רְאוּבֵן, עד המִּישֹׁר הרחב של מֵידְבָא והעיר חֶשְׁבּוֹן ובנותיה הסמוכות לה. נחלת גָד הִשְׂתָּרְעָה מאזור חֶשְׁבּוֹן וצָפוֹנָה. אֶלְעָלֵה נכללה לבסוף בנחלת שבט רְאוּבֵן שבניו שיקמו אותה.

3 הקינות למוֹאָב המופיעות בבַּמִּדְבָּר פרק כ"א, יְשַׁעְיָהוּ פרק ט"ו-ט"ז וביִרְמְיָהוּ פרק מ"ח כוללות מוטיבים משותפים ואף קטעי פסוקים זהים, ונראה שהקינות השתמשו במקור משותף - אולי קינה מואבית קדומה. הקינות מדברות בין השאר על נפילת הערים המוֹאָביות בידי סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי (או מנבאות אסון דומה בעתיד), ויְשַׁעְיָהוּ ויִרְמְיָהוּ מזכירים במיוחד את אֶלְעָלֵה. מדברי יְשַׁעְיָהוּ משתמע שאֶלְעָלֵה וחֶשְׁבּוֹן יָשְׁבוּ במקום פּוֹרֶה, ושבשדותים גידלו גְּפָנִים וקצרו דגן.

כל האיזכורים של אֶלְעָלֵה באים כאמור בסמיכות לאיזכור של חֶשְׁבּוֹן בירת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, ומשתמע כנראה שמדובר בערים שכנות. באונומסטיקון של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית) אֶלְעָלֵה מתוארת ככפר גדול במרחק של עד מיל אחד מחֶשְׁבּוֹן.

אֶלְעָלֵה מזוהה כיום עם חורבות "אל-עאל" בכפר הירדני בעל אותו השם, כ-2.5 ק"מ מצפון לחֶשְׁבּוֹן. באתר נמצאו שרידי חומה, וחרסים מואביים מתקופת הברזל (התקופה "הישראלית"), וגם מהתקופות ההלניסטית, הרומית והערבית.