עַלַמַּפָּה

נֹּא אָמוֹן נזכרת כמה פעמים (לרוב כ"נֹּא") בנבואות חורבן על מִצְרַיִם, וכמייצגת את מִצְרַיִם. כך יִרְמְיָהוּ ניבא שה' "יפקוד" את מִצְרַיִם כשנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יעלה עליה ויכה את "אֶל אָמוֹן מִנֹּא" ואת שאר אלוהי מִצְרַיִם ומלכיה, ואת הבוטחים בהם. גם יְחֶזְקֵאל דיבר על כיבוש מִצְרַיִם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל ובעלי בריתו, אז ה' יביא להרס מקדשי האלילים המפוארים שברחבי מִצְרַיִם, כולל באֶרֶץ פַּתְרוֹס (בדרום), ועד צֹעַן (בצפון) דרך נֹא שבמרכז, ונזכרות גם סְוֵנֵה, נֹף, סִין, אוֹן, פִי בֶסֶת, ותַּחְפַּנְחֵס, שישרפו ויהרסו ותושביהם יהרגו או יפלו בשבי. נַחוּם ניבא חורבן לנִינְוֵה בירת אַשּׁוּר הבטוחה בעצמה, אך עליה לזכור שאינה חזקה מנֹּא אָמוֹן, שנכבשה ע"י אַשּׁוּר, למרות שהיתה "יֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ", ועזרו לה צבאות כּוּש, פּוּט, ולוּב. תושבי נֹּא הוגלו, עולליה רוטשו בחוצות העיר, ועל נכבדיה האזוקים הטילו גורל (כדי לחלק אותם כשלל).

השמות "נֹּא" או "נֹּא אָמוֹן" הן הגירסאות העבריות של שם העיר המצרית נאות או נאות אמן. שמה המקורי היה ואסט, והיא ידועה במערב גם בשמה היווני תֶבַּאי. נֹּא אָמוֹן שוכנת על גדות הנילוס במִצְרַיִם העליונה, והיתה לעיר החשובה באזור זה, ולסירוגין ולתקופות ממשוכות במהלך תולדותיה גם שימשה כבירת מִצְרַיִם כולה. נֹּא התפתחה גם להיות מרכז דתי חשוב של מִצְרַיִם עם מקדשים רבים, בעיקר סביב מתחם המקדש הענק בכַּרְנָכּ שבגדה המזרחית אשר הוקדש לאל אָמוֹן (ולבת זוגו מוּת ולבנם ח'וֹנסו), ושהיו בשימוש והורחבו במהלך כמעט 2000 שנה. מקדש לוּקְסוּר מדרום לכַּרְנָכּ וגם כן בגדה המזרחית הוקדש גם הוא לאותה שלישיית אלים.

באזור המדברי שבגדה המערבית של הנילוס ממול העיר הקדושה התפתחה מסורת קבורה של מלכי מִצְרַיִם, בעיקר בעמקי המלכים והמלכות, שם נמצאו עשרות קברים מפוארים של מלכים ואצילים ושל קרוביהם (כמו קברו הנודע של פרעה תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן). בהקשר זה הוקמו בגדה המערבית גם מצבות ומקדשים מפוארים לפרעונים, כמו מתחם מקדשי הקבורה של הפרעונית חַתְּשֶׁפְּסוּת ושל פרעונים מוקדמים יותר בדיר אל-בחרי, הרעמסאום להנצחת רעמסס ה-2, המקדש לרעמסס ה-3 במדינֶת הַאבּוּ (שם שרדו התבליטים המתארים את ניצחונו של רעמסס על גויי הים), ומקדשים נוספים. בדיר אל-מדינה שבאזור זה של הגדה המערבית נמצאים שרידי כפר הפועלים והאומנים שבנו את כל מבני הפאר הללו לאורך הדורות.

תולדות העיר

אתר העיר נֹּא אָמוֹן כבר היה מיושב לקראת סוף האלף ה-4 לפנה"ס (בימי הממלכה הקדומה במִצְרַיִם). לקראת סוף האלף ה-3 לפנה"ס העיר היתה לבירה של מִצְרַיִם העליונה בראשות שושלת נסיכים מקומית (שושלת 11) שהצליחה בסופו של דבר להשתלט גם על צפון מִצְרַיִם וכך היתה נֹּא אָמוֹן לעיר הבירה של מִצְרַיִם כולה. לא הרבה שנים אח"כ (שושלת 12) עברה הבירה צפונה, אך נֹּא אָמוֹן המשיכה להתפתח כמרכז דתי חשוב לפולחן האל אָמוֹן, עם המקדש בכַּרְנָכּ שהוקם בתקופה זו. בימי השושלות הבאות השתלטו קבוצות כנעניות על מצרים התחתונה ובני החיקסוס שלטו מהבירה החדשה באווריס שבדלתא על צפון מִצְרַיִם וגם על אתרים רבים בארץ ישראל שהיו עד אז תחת שלטון מצרי, אך לא הצליחו לרשת את נֹּא אָמוֹן מידי שושלת המלכים שנותרו בה (שושלת 16). לבסוף פרעה יעחמס הראשון הצליח לכבוש את אווריס (במהלך המאה ה-16 לפנה"ס) ולגרש את בני החיקסוס ממִצְרַיִם וכך יסד את הממלכה החדשה במִצְרַיִם (שושלת 18) שימיה היו לתור הזהב של נֹּא אָמוֹן, אשר שבה והיתה לבירה של ממלכת מִצְרַיִם המאוחדת.

בימי השושלת ה-18, העשירו פרעונים כמו אמנחותפ השלישי את מקדשי נֹּא אָמוֹן בשלל הרב שהביאו ממסעות המלחמה שלהם או במסים הרבים שזרמו לבירה מרחבי הממלכה, או בסחורות שהגיעו בדרכי המסחר הענפות, כמו של הפרעונית חַתְּשֶׁפְּסוּת שסוחריה הגיעו עד אילת וארץ פונט שבים האדום. במהלך המאה ה-14 לפנה"ס ביצע פרעה אחנתון מהפיכה במִצְרַיִם כשהחליף את פולחן האל אָמוֹן בפולחן לאל אָתוֹן, והעביר את הבירה לאל-עמארנה (במצרית - אחתאתון). אך לאחר מותו החזיר שוב בנו תּוּת עַנְחְ' אָמוֹן את המצב לקדמותו והחזיר את פולחן אָמוֹן ואת הבירה לנֹּא אָמוֹן. בימי השושלת ה-19 עבר שוב מרכז השלטון צפונה לרַעַמְסֵס שבאזור הדלתא, אך הפרעונים סתי ה-1 ובמיוחד בנו רַעַמְסֵס ה-2 המשיכו לשהות מדי פעם בנֹּא אָמוֹן ולבנות בה מבני פאר חדשים. ,תנופת הבנייה המשיכה בימי השושלת ה-20 כמו למשל עם מקדש הקבר של רעמסס ה-3 במדינֶת הַאבּוּ (שם הוא כנראה נרצח במהלך קשר שנרקם בהרמון המלכותי). בימי השושלות הבאות נחלש השלטון של הפרעונים בצפון והתחזק כוחם של כוהני אָמוֹן ששלטו למעשה בדרום מִצְרַיִם מנֹּא אָמוֹן. במהלך המאה ה-8 לפנה"ס השתלטו בני כּוּשׁ על דרום מִצְרַיִם (השושלת ה-25 ה"כּוּשִׁית") ולבסוף גם כבשו את צפונה וכך היתה שוב נֹּא אָמוֹן לבירה של ממלכת מִצְרַיִם המאוחדת, וזכתה לגל נוסף של בנייה מפוארת.

פרעה "תִּרְהָקָה מֶלֶך כּוּשׁ" מאותה השושלת "הנוּבִּית" ניסה להתנגד לעליית כוחה של אַשּׁוּר באותם ימים, אך הובס בקרב שנערך באֶלְתְּקֵה בין צבא סַנְחֵרִיב לצבא מִצְרַיִם ובני בריתם. קרב זה גם נזכר במקרא, כשבתיאור המצור של סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר על יְרוּשָׁלַיִם מסופר ש"תִּרְהָקָה מֶלֶך כּוּשׁ" יצא להלחם איתו. אשורבניפל מלך אַשּׁוּר הצליח בסופו של דבר לכבוש את מִצְרַיִם כולה, כולל את נֹּא אָמוֹן ממנה לקח שלל רב ושבויים לנִינְוֵה בירת אַשּׁוּר (667 לפנה"ס). לכיבוש זה התייחס כאמור הנביא נַחוּם כשקרא לנִינְוֵה ללמוד מגורלה של נֹּא אָמוֹן (ראו למעלה), אך התיאור של נַחוּם את העיר כ"יֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ" מתאים יותר לעיר באזור הדלתא בה רבים הנתיבי המים המסועפים מאשר לנֹּא אָמוֹן שעל הנילוס. לכן, יש המשערים שנַחוּם התייחס אולי לנֹּא אָמוֹן אחרת באזור הדלתא או ששגה כשתיאר מדמיונו את אופי עיר הבירה הדרומית שאותה בעצם לא הכיר.

מִצְרַיִם נכבשה שוב אח"כ ע"י כַּנְבּוּזִי ה-2 מלך פָּרַס, אך נֹּא אָמוֹן שאיבדה את חשיבותה כמרכז מדיני, המשיכה להיות מרכז דתי חשוב. אלכסנדר מוקדון שכבש את מִצְרַיִם (ואח"כ את האימפריה הפרסית כולה) ביקר בנֹּא אָמוֹן והשתתף שם בפסטיבל דתי שנערך באותו זמן. בימי יורשיו, הפרעונים ההלניסטים מבית תלמי עברה הבירה לאלכסנדריה ובירת הדרום היתה בפתולמאיס שעל הנילוס מעט מצפון לנֹּא אָמוֹן. נֹּא אָמוֹן ניסתה עוד למרוד כנגד השלטון היווני מספר פעמים בעידוד כוהניה אך ללא הצלחה, ולבסוף העיר הוכנעה ונחרבה (91 לפנה"ס). תחת הרומאים היה אזור המקדשים למחנה צבאי והעיר המשיכה להתדרדר עד שהגיעה למצבה הנוכחי כיישוב זניח ובו מבנים עתיקים מפוארים.