עֵשָׂו – עלמפה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The Mess of Pottage, by Joseph (James) Tissot (French, 1836-1902), between circa 1896 and circa 1902 [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

בנות זוג

יְהוּדִית, בָּשְׂמַת

עֵשָׂו במקרא

עֵשָׂו היה הבכור מבין התאומים של יִצְחָק ורִבְקָה. כשרִבְקָה עוד היתה בהריון איתם, היא חשה את התאומים "מתרוצצים" בבטנה, וה' הבטיח לה ששני גויים גדולים יצאו ממנה, ושהבכור מביניהם יעבוד את הצעיר. בעת הלידה, יַעֲקֹב יצא מבטנה כשהוא מחזיק בעקבו של עֵשָׂו. עֵשָׂו היה אדמוני ושעיר (רמז לארץ אֱדוֹם ולהר שֵׂעִיר, מושב האדומים צאצאי עֵשָׂו), בעוד שיַעֲקֹב היה חלק עור. עֵשָׂו גדל להיות חובב צַיִד, והיה חביב יותר על אביו יִצְחָק, אשר עֵשָׂו היה מביא לו תמיד מהצַיִד שצד. לעומת זאת, יַעֲקֹב אהב להישאר באוהל בד"כ, והיה חביב יותר על אימו רִבְקָה.

עֵשָׂו חזר פעם עייף מהצַיִד וביקש לאכול מנזיד העֲדָשִׁים שיַעֲקֹב הכין. יַעֲקֹב הסכים לכך בתמורה לקבלת הבכורה של עֵשָׂו. עֵשָׂו בז לבכורה כיוון שחשב שימות בכל מקרה לפני שיזכה בה, ולכן הוא הסכים להצעה של יַעֲקֹב, וקיבל ממנו את הנזיד בתוספת לֶחֶם.

כשיִצְחָק כבר היה זקן וכבד ראייה, הוא ביקש מעֵשָׂו להביא לו מטעמים מהצַיִד, ואז יִצְחָק יברך אותו. רִבְקָה שמעה זאת ועזרה ליַעֲקֹב להתחזות לעֵשָׂו השָׂעִיר בעזרת עור גְּדָיִים על הידיים, וכך לקבל את ברכת יִצְחָק. יִצְחָק חשד מעט, אך בסוף הוא השתכנע שמדובר בעֵשָׂו, ונתן ליַעֲקֹב את ברכת הבכור - שיצליח בגידוליו החקלאיים, ושיִמְשׁוֹל בעמים אחרים ובשאר בְּנֵי אימו. כשעֵשָׂו חזר מהציד, יִצְחָק כבר לא יכול היה לחזור בו מהברכה ליַעֲקֹב, ולכן על עֵשָׂו יהיה לחיות על חרבו בעולם הרחב, ולעבוד את אָחִיו עד שישתחרר מעֻלּוֹ.

רִבְקָה שמעה שעֵשָׂו מתכנן להתנקם ביַעֲקֹב, והאיצה ביַעֲקֹב לברוח ללָבָן אָחִיהָ בחָרָן. יִצְחָק גם קרא לו להינשא שם לאחת מבנותיו של לָבָן, ויַעֲקֹב אמנם בא לחָרָן ובסוף נשא את שתיהן (לֵאָה ורָחֵל). אחרי שנים רבות בחָרָן יַעֲקֹב יצא בחזרה לכנען עם משפחתו הרחבה ורכושו הרב שצבר בחָרָן. כשיַעֲקֹב היה עוד בדרך, הוא שלח משלחת לאֱדוֹם כדי לפייס את עֵשָׂו ולהציע לו מנחה של בהמות מִקְנֶה, והשליחים חזרו וסיפרו שעֵשָׂו מתקרב אליו עם 400 איש. יַעֲקֹב נבהל, והוסיף לשלוח לעֵשָׂו משלחות עם מנחות של בהמות מִקְנֶה בקבוצות נפרדות, אחת אחרי השניה.

יַעֲקֹב ומשפחתו הגיעו בסוף גם הם, ויַעֲקֹב התקרב בחשש אל עֵשָׂו, עם לֵאָה, רָחֵל, הַשְּׁפָחוֹת, יוֹסֵף ושאר הבנים. עֵשָׂו הפתיע ורץ לקראת יַעֲקֹב אחיו כדי לחבק ולנשק אותו. עֵשָׂו אמר שיש לו גם כן רכוש רב ולכן אין לו צורך במנחות העדרים שיַעֲקֹב שלח לו, אבל יַעֲקֹב הפציר בו לקבל אותן, ועֵשָׂו הסכים בסוף. עֵשָׂו גם הציע ללוות את יַעֲקֹב בעצמו, אבל יַעֲקֹב ענה שעליו ללכת לאט בגלל הילדים והחיות הצעירות שאיתו, ועֵשָׂו חזר לאֱדוֹם.

כשעֵשָׂו היה בן 40 הוא נישא לנשים חִתִּיוֹת (יְהוּדִית ובָּשְׂמַת) למורת רוחם של הוריו. עֵשָׂו היה לאֲבִי העַם הָאֱדוֹמִי, ובְּרֵאשִׁית פרק ל"ו מוקדש לרשימת בניו ונכדיו אשר מהם יָצְאוּ שִׁבְטֵי אֱדוֹם ו"אַלּוּפיהם" (כלומר ראשי השבטים או המחוזות באֱדוֹם).

פרקים המזכירים את עֵשָׂו

ספר	פרק
בְּרֵאשִׁית	כ”ה	שושלת קְטוּרָה אשת אַבְרָהָם, ושושלת יִשְׁמָעֵאל. אַבְרָהָם נפטר ונקבר במְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, ויִשְׁמָעֵאל נפטר גם כן. עֵשָׂו ויַעֲקֹב נולדים ליִצְחָק, ועֵשָׂו מוכר את בכורתו ליַעֲקֹב תמורת נזיד עדשים.
בְּרֵאשִׁית	כ”ו	יִצְחָק עובר לגְרָר ומציג את רִבְקָה כאחותו, אך התרמית מתגלה והם מגורשים. אחר כך הם כורתים ברית עם אֲבִימֶלֶךְ מלך גְרָר בבְּאֵר שָׁבַע. עֵשָׂו נושא נשים חִתִּיוֹת למורת רוחם של הוריו.
בְּרֵאשִׁית	כ”ז	רִבְקָה מצווה ועוזרת ליַעֲקֹב להתחזות לעֵשָׂו השָׂעִיר בעזרת עור גְּדָיִים על הידיים, כדי לקבל את ברכת יִצְחָק כבד הראייה.
בְּרֵאשִׁית	כ”ח	יִצְחָק שולח את יַעֲקֹב למצוא אישה מבנות לָבָן. בדרך, יַעֲקֹב ישן על אבן וחולם חלום ובו מלאכים עולים ויורדים בסולם, ועליו ניצב ה' המברך אותו. יַעֲקֹב קורא למקום בֵּית-אֵל ומקים מצבה מהאבן. עֵשָׂו מבין שהוריו לא אוהבים את נשותיו המקומיות, והוא נושא גם את מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל.
בְּרֵאשִׁית	ל”ב	יַעֲקֹב שולח מנחות שלום לעֵשָׂו, ומודאג כשהוא שומע שעֵשָׂו מתקרב אליו עם 400 איש. יַעֲקֹב חוצה את נחל יַבֹּק ונאבק עם מלאך ה'. יַעֲקֹב מחזיק מעמד, אך המלאך פוגע לו בגיד בירך, ומשנה אח"כ את שמו של יַעֲקֹב ל"יִשְׂרָאֵל".
בְּרֵאשִׁית	ל”ג	יַעֲקֹב מתקרב בחשש אל עֵשָׂו, עם לֵאָה, רָחֵל, הַשְּׁפָחוֹת, יוֹסֵף ושאר הבנים. עֵשָׂו רץ לקראתו לחבקו ולנשקו. יַעֲקֹב חונה בסֻכּוֹת ואז רוכש שדה לחנות בו מול שְׁכֶם.
בְּרֵאשִׁית	ל”ו	צאצאי עֵשָׂו שהיה לאֲבִי העַם הָאֱדוֹמִי, האַלּוּפִים (ראשי האֲלָפִים, כלומר השבטים או המחוזות) של אֱדוֹם וּמְלָכֶיהָ, ואַלּוּפֵי הַחֹרִים שגם הם ישבו באֱדוֹם בעבר.
דְּבָרִים	כ”ג	אוסף מִצְווֹת: אסור לְהִנָּשֵׂא לאשת הָאָב. אין לקבל לקהילה סָרִיס, מַמְזֵר, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי. אבל יש לאהוב את בני אֱדוֹם כְּאַחִים, ולקבל אותם ואת המִצְרִים לקהילה לאחר 3 דורות. יש לשמור על טוהר המַחֲנֶה וּלְהִטַּהֵר אחרי קְרִי־לַיְלָה, ולעשות צוֹאָה רק מחוץ למחנה. אסור להסגיר עֶבֶד בורח. אסור לקיים זְנוּת פולחנית. אסור להלוות בריבית. יש לקיים נדרים. מותר לאכול מִכֶּרֶם או שדה השייך לאחר, אך לא לקחת משם החוצה.

ציטוטים נבחרים

פרק	פסוק
בְּרֵאשִׁית-כ"א	כ"ו	וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב.
בְּרֵאשִׁית-ל	ל"א	וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי
בְּרֵאשִׁית-כ"ז	ל"ד	כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו, אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו, וַיִּצְעַק צְעָקָה, גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד; וַיֹּאמֶר לְאָבִיו, בָּרְכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי.
בְּרֵאשִׁית-כ"ז	ל"ט	הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם, מֵעָל.
בְּרֵאשִׁית-ל"ג	ד	וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ, וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ.

משפחת עֵשָׂו