עַלַמַּפָּה

בת שָׁאוּל המלך ואשת דָוִד. שָׁאוּל רצה לסבך את דָוִד במלחמות עם הפלישתים והציע לו את בתו הגדולה מֵרַב כדי שיצא כחתנו למלחמה, אך דָּוִד סירב בטענה שהוא ומשפחתו אינם חשובים מספיק כדי להתחתן עם משפחת המלך, ומֵרַב ניתנת לעַדְרִיאֵל ממְּחֹלָה. שָׁאוּל הציע לדָוִד את בתו הקטנה מִיכַל, שאהבה את דָוִד, ושלח גם את עבדיו כדי לשכנע את דָוִד ששָׁאוּל ועבדיו חפצים בו, אך דָּוִד שוב סירב בטענה שהוא עני מדי. שָׁאוּל הציע לו לוותר על המֹהַר הכספי עבור מִיכַל ולהחליפו ב-100 ערלות פלישתים (כדי לסכן בכך את דָוִד), ודָוִד הסכים הפעם להצעה, חזר לשָׁאוּל עם 200 ערלות פלישתים, ונישא למִיכַל.

כששָׁאוּל הסתכסך עם דָוִד, הוא שלח שליחים לשמור על בית דָוִד כדי להורגו בבוקר, אך מִיכַל אישתו הזהירה אותו, הורידה אותו דרך החלון ושמה תרפים ועור עיזים במיטתו. בבוקר היא הודיעה לשליחי שָׁאוּל שהוא חולה במיטתו ושָׁאוּל צווה להביאו עם המיטה ולהמיתו. כשהתגלתה התרמית כעס שָׁאוּל על מִיכַל, אשר טענה שהיא פעלה כך תחת איומי דָּוִד, והשיא אותה לפַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ.

אחרי מות שָׁאוּל, עלה למלוכה אִישׁ בֹּשֶׁת, בן שָׁאוּל ואחיה של מִיכַל. כשמלכותו נחלשה ואַבְנֵר ביקש לעבור לצדו של דָוִד, דָוִד התנה את החזרה בכך שישיב לו את מִיכַל. מִיכַל הוחזרה לדָוִד בעוד בעלה החדש פַּלְטִיאֵל הלך אחריה ובכה עד שאַבְנֵר ביקש ממנו לשוב לביתו.

דָוִד יצא בתהלוכה שלוותה את ארון הברית ליְרוּשָׁלַיִם והיה רוקד ושר שם עם הקהל. כשהתהלוכה הגיעה לעיר דָוִד, מִיכַל ראתה את המתרחש ובזה לדָוִד על התנהגותו הקלילה. כשדָוִד שב לביתו, מִיכַל נזפה בו על שהשפיל את עצמו כך מול כולם כשרקד כמו אחרון האזרחים. דָוִד כעס וענה שה' בחר בו במקום אביה וכל ביתו, ולכן כבוד הוא לו "להתבזות" כך מול ה' והעם. בעקבות המריבה לא היו למִיכַל ילדים, אך היא הקפידה לשמור על 5 ילדי אחותה מֵרַב, עד שדָוִד מסר אותם לגִּבְעוֹנים ככפרה על חטאי שָׁאוּל אליהם. הגִּבְעוֹנים הרגו את בני מֵרַב והוקיעו את גופותיהם עד שדָוִד הביא אותם לקבורה.