וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם (י-י"א)
|
|
סיכום
יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל נקשר בנפשו לדָוִד. שָׁאוּל מקנא בדָּוִד על כל הצלחותיו ומטיל בו את חניתו בעת שהוא מנגן לפניו. שָׁאוּל מנסה גם לסכן את דָוִד במלחמות ע"י נשואיו לבת שָׁאוּל - תחילה עם הגדולה מירב ואח"כ עם מִיכַל אשר אוהבת אותו ושכדי להנשא לה מביא דָּוִד לשָׁאוּל 200 ערלות פלישתים.
תקציר
| דָוִד מתחבב על הָעָם ועל יְהוֹנָתָן, ומעורר את קנאתו של שָׁאוּל: אחרי שדָוִד סיים לדבר עם שָׁאוּל [*]בעניין גָּלְיָת - ראו סוף פרק קודם נקשר יְהוֹנָתָן בן שָׁאוּל באהבת נפש לדָוִד. שָׁאוּל מחליט להשאיר את דָוִד אצלו באופן קבוע, ויְהוֹנָתָן כורת ברית ידידות עם דָוִד ומוסר לו את מַדָּיו ואת כלי הנשק שלו
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוקים נ"ז-נ"ח: נז
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ.
נח
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי.
[*]כלי הנשק היו נדירים אצל בני ישראל באותם ימים בגלל המגבלות שהטילו הפלישתים על יצור נשק, אך לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ היו עדיין כלי נשק .
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ג פסוקים י"ט-כ"ב: יט
וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אמר [אָמְרוּ] פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית.
כ
וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ.
כא
וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים וְלִשְׁלֹשׁ קִלְּשׁוֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּים וּלְהַצִּיב הַדָּרְבָן.
כב
וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ.
|
| א וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל שָׁאוּל וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד ויאהבו [וַיֶּאֱהָבֵהוּ] יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו. ג וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד בְּרִית בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כְּנַפְשׁוֹ. ד וַיִּתְפַּשֵּׁט יְהוֹנָתָן אֶת הַמְּעִיל אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתְּנֵהוּ לְדָוִד וּמַדָּיו וְעַד חַרְבּוֹ וְעַד קַשְׁתּוֹ וְעַד חֲגֹרוֹ. |
| דָוִד מצליח-בכשרון-רב\משְׂכִּיל לבצע את כל השליחויות של שָׁאוּל, ושָׁאוּל מפקיד אותו גם על פלוגות חיילים, ודָוִד צובר כך אהדה בעם ובין צוות המשרתים של שָׁאוּל. |
| ה וַיֵּצֵא דָוִד בְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנּוּ שָׁאוּל יַשְׂכִּיל וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. |
| כשדָוִד ושָׁאוּל שבים מהמרדף אחרי הפלישתים [*]ראו בסוף הפרק הקודם , יוצאות הנשים בכל רחבי הארץ בשירה ובריקודים\מְּחֹלוֹת
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוקים נ"ב-נ"ג: נב
וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן.
נג
וַיָּשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדְּלֹק אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים וַיָּשֹׁסּוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם.
[*]כנראה ריקוד הכולל סיבוב, כמו של הַשּׁוּלַמִּית בשִׁיר-הַשִּׁירִים פרק ז פסוק א ומנגנות בְּשִׂמְחָה בתֻפִּים וּבְשָׁלִשִׁים
[^]
שִׁיר-הַשִּׁירִים פרק ז פסוק א: א
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם.
[*]כנראה כלי בעל שלושה מיתרים ושרות\מרננות\תַּעֲנֶינָה על ששָׁאוּל הפיל אלפי אויבים ודָוִד עשרות-אלפים\רבבות. |
| ו וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור [לָשִׁיר] וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים. ז וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו. |
| הדבר חורה לשָׁאוּל שחושש שהנה כבר יציעו לדָוִד גם את המלוכה, והוא מתחיל מאז להיות עוין לדָּוִד. |
| ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה. ט וַיְהִי שָׁאוּל עון [עוֹיֵן] אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה. |
| למחרת עוברת\צולחת רוח ה' הרעה אל שָׁאוּל והוא מתחיל להתנהג-כאחוז-דיבוק\להתנבא בתוך הארמון בזמן שדָּוִד מנגן שם לפניו כמנהגו. שָׁאוּל אוחז בחניתו ומתכנן\אומר פעמיים להכות איתה את דָּוִד עד שתחדור דרכו ותפגע בקיר, אך בכל פעם דָּוִד סב הצידה וניצל. |
| י וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם. |
| שָׁאוּל פוחד\ירא להיות בנוכחות דָוִד כי הוא מבין שה' עזב אותו ועבר לדָוִד, ולכן הוא מרחיק אותו ממנו ומפקיד אותו על 1000 לוחמים. דָוִד מנהיג\מוציא-ומביא את הָעָם ומצליח\מַשְׂכִּיל בכל דרכיו בעזרת ה', והעם אוהב את דָוִד. |
| יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר. יג וַיְסִרֵהוּ שָׁאוּל מֵעִמּוֹ וַיְשִׂמֵהוּ לוֹ שַׂר אָלֶף וַיֵּצֵא וַיָּבֹא לִפְנֵי הָעָם. יד וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ. טו וַיַּרְא שָׁאוּל אֲשֶׁר הוּא מַשְׂכִּיל מְאֹד וַיָּגָר מִפָּנָיו. טז וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם. |
| שָׁאוּל פוחד\יַּרְא\יָּגָר מהצלחת דָוִד ומציע לו להנשא לבתו הבכורה מֵרַב [*]כפי שהובטח למי שינצח את גָּלְיָת , כדי שבתמורה לנישואין יצא דָוִד לקרב ויוּכֶּה שם ביד הפְּלִשְׁתִּים וכך שָׁאוּל לא יאלץ לפגוע בו בעצמו. אך דָּוִד מסרב בטוענה שהוא ומשפחתו לא חשובים מספיק להתחתן במשפחת המלך. כשמגיע הזמן להשיא את מֵרַב היא ניתנת לעַדְרִיאֵל ממְּחֹלָה.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוק כ"ה: כה
וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל.
|
| יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת יְהוָה וְשָׁאוּל אָמַר אַל תְּהִי יָדִי בּוֹ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים. יח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל שָׁאוּל מִי אָנֹכִי וּמִי חַיַּי מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל כִּי אֶהְיֶה חָתָן לַמֶּלֶךְ. יט וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה. |
| דָּוִד נישא למִיכַל בת שָׁאוּל: מִיכַל בת שָׁאוּל התאהבה בדָּוִד, ושָׁאוּל שמח לשמוע על כך ומתכנן להשיא אותה לדָּוִד כדי שתהיה מכשול\מוֹקֵשׁ לדָּוִד, כיוון שהוא יאלץ לצאת לקרב כחתנו של המלך [*]ראו פסוק כ"ה להלן ויוּכֶּה שם ע"י הפְּלִשְׁתִּים. שָׁאוּל מציע לדָוִד להנשא לבתו השנייה, ושולח את אנשיו לשכנע את דָּוִד בסתר שאמנם המלך ועבדיו אוהבים אותו וחפצים בקרבתו ולכן הוא נקרא להתחתן עם משפחת המלוכה. |
| כ וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו. כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶתְּנֶנָּה לּוֹ וּתְהִי לוֹ לְמוֹקֵשׁ וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי הַיּוֹם. כב וַיְצַו שָׁאוּל אֶת עֲבָדָו דַּבְּרוּ אֶל דָּוִד בַּלָּט לֵאמֹר הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ וְעַתָּה הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. |
| דָּוִד עונה שהם ודאי חושבים שקַל\נְקַלָּה לו להתחתן עם משפחת המלוכה אך למעשה הוא עני\רָשׁ וקל-ערך\בזוי\נִקְלֶה מדי (מכדי לשלם את המוהר הראוי לנישואין שכאלה). |
| כג וַיְדַבְּרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל בְּאָזְנֵי דָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר דָּוִד הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה. |
| דברי דָּוִד הללו נמסרים לשָׁאוּל והוא מבקש מאנשיו לענות שאינו חפץ במוהר [*]המתנה שנותן החתן לאבי הכלה תמורת בִּתּוֹ אלא ב-100 עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק ל"ד פסוק י"ב: יב
הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה.
[*]העָרְלָה היא העור המוסר מעל הפין בתהליך המילה, שבה הפלישתים לא היו נוהגים, כפי שהעיד למשל מצבו של גָּלְיָת . שָׁאוּל טוען שכך הוא מבקש להתנקם באויביו הפְּלִשְׁתִּים, אך למעשה הוא כאמור מבקש לגרום בכך לנפילת דָּוִד בידיהם.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק י"ז פסוק כ"ו: כו
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.
|
| כד וַיַּגִּדוּ עַבְדֵי שָׁאוּל לוֹ לֵאמֹר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר דָּוִד. כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל כֹּה תֹאמְרוּ לְדָוִד אֵין חֵפֶץ לַמֶּלֶךְ בְּמֹהַר כִּי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׁאוּל חָשַׁב לְהַפִּיל אֶת דָּוִד בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. |
| עבדי שָׁאוּל מוסרים לדָּוִד את דברי שָׁאוּל ודָּוִד מסכים. עוד לפני שעובר הזמן שהוקצב לכך ע"י שָׁאוּל, דָּוִד מספיק כבר לצאת עם אנשיו ולהכות 200 פְּלִשְׁתִּים ולהביא לשָׁאוּל את המספר המלא של הערלות שביקש לצורך החתונה [*]למעשה פי 2 מהנדרש ושָׁאוּל מוסר לדָּוִד את מִיכַל. |
| כו וַיַּגִּדוּ עֲבָדָיו לְדָוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי דָוִד לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים. כז וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. |
| שָׁאוּל חושש מפני דָּוִד כי הוא רואה שה' איתו, ושבִּתּוֹ מִיכַל אוהבת אותו. שָׁאוּל ממשיך לחשוש מדָּוִד ולהיות לו כל הזמן לאויב. כל פעם שמפקדי\שרי הפְּלִשְׁתִּים יוצאים עם צבאם כנגד ישראל, דָּוִד מצליח\משכיל להתנגד להם יותר מכל שאר עַבְדֵי שָׁאוּל, וכך נעשה שמו של דָּוִד מכובד\יקר מאוד. |
| כח וַיַּרְא שָׁאוּל וַיֵּדַע כִּי יְהוָה עִם דָּוִד וּמִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲהֵבַתְהוּ. כט וַיֹּאסֶף שָׁאוּל לֵרֹא מִפְּנֵי דָוִד עוֹד וַיְהִי שָׁאוּל אֹיֵב אֶת דָּוִד כָּל הַיָּמִים. ל וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיְהִי מִדֵּי צֵאתָם שָׂכַל דָּוִד מִכֹּל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיִּיקַר שְׁמוֹ מְאֹד. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד, (ויאהבו) וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ. |
| ז | וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ: "הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו". ח וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד. |
| י- י"א | וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם, וְהַחֲנִית בְּיַד שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית, וַיֹּאמֶר: "אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר", וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם. |
| כ"ז | וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ, הוּא וַאֲנָשָׁיו, וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים מָאתַיִם אִישׁ, וַיָּבֵא דָוִד אֶת עָרְלֹתֵיהֶם וַיְמַלְאוּם לַמֶּלֶךְ לְהִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ. וַיִּתֶּן לוֹ שָׁאוּל אֶת מִיכַל בִּתּוֹ לְאִשָּׁה. |
שושלת שאול