עַלַמַּפָּה

לֹד נזכרת יחד עם אוֹנוֹ ברשימת הערים שבנה שָׁמֶד בְן אֶלְפַּעַל משבט בִנְיָמִן אחרי שבני אֶלְפַּעַל נדדו לאזור מערבי זה משְׂדֵה מוֹאָב שממזרח לירדן. בימי שיבת ציון אחרי הצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס, עלו לארץ מהגלות בהובלת זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ 725 מבְּנֵי לֹד, חָדִיד וְאוֹנוֹ, וחזרו לשבת בנחלתם (721 בגרסא המקבילה בספר נְחֶמְיָה). אח"כ נזכרת שוב לֹד יחד עם חָדִיד וְאוֹנוֹ ברשימה של 16 ישובים מצפון ליְרוּשָׁלַיִם ובשְּׁפֵלָה בנחלות בִנְיָמִן ואֶפְרָיִם לשעבר, שבהם התיישבו בני בִנְיָמִן השבים לארצם.

בלֹד התקיים יישוב כבר אלפי שנים לפני הספירה, בתקופות הניאוליתית והכלקוליתית, אשר התרכז בתל נמוך שעל הגדה הדרומית של נחל אַיָּלוֹן בצפון העיר לֹד של ימינו. על פי הממצאים שנמצאו באתר בתקופה הברונזה הקדומה (תחילת האלף ה-3) ישבו במקום יחדיו כנענים ומִצְרִים שעסקו כמשוער בסחר עם מִצְרַיִם. ברשימת הערים שבהם עבר פרעה תחותימס ה-3 לאורך דרך הים (דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה) במסעות הכיבוש שלו בארץ (מאמצע מאה 15 לפנה"ס) נזכרות בין השאר לפי הסדר הערים יָפוֹ, גַת, לֹד, אוֹנוֹ ואֲפֵק. לֹד אינה נזכרת עוד בכתבים מצרים או אשורים של התקופה וההשערה היא שהיא נותרה בחורבנה עד שנבנתה מחדש בידי בני בִנְיָמִן כמסופר במקרא (אולי בימי יֹאשִׁיָּהוּ מלך יְהוּדָה), ובניה שיצאו לגלות בימי הכיבוש הבָּבְלִי חזרו כאמור בימי שיבת ציון לנחלתם שנכללה בפחווה הפרסית של יְהוּדָה.

לֹד אינה רחוקה ממוקד המרד החשמונאי במודיעין ונכללה בתחום הממלכה החשמונאית. על פי יוספוס לא נפלה לֹד מגודלה של עיר. העיר נשרפה ונכבשה במהלך המרד ברומאים, אך אחרי חורבן הבית (68 לפנה"ס) התיישבה בלֹד, כמו ביַבְנֶה הסמוכה קבוצת חכמים (כמו רבי עקיבא ורבי טרפון ורבים אחרים), עד שמרכז הישוב היהודי עבר מאוחר יותר צפונה לגליל. תחת הקיסר הרומאי ספטימוס סוורוס (199 לספירה) זכתה לֹד בזכויות של קולוניה רומאית ונקראה מאז דיוספוליס (עיר האלוהים), וכך היא מופיעה גם על מפת מידבא. לֹד הרומאית שגשגה כפי שמעידים שרידי מבנים גדולים ופסיפסים כולל הפסיפס המרשים שנמצא בשרידי וילה מפוארת מסוף המאה ה-3, אך העיר חרבה שוב בימי מרד גאלוס (350 לספירה). תחת השלטון המוסלמי המוקדם היתה לֹד לתקופה קצרה בירת הארץ (מחוז פלשתין) עד שנוסדה הבירה הקבועה של המחוז ברמלה הסמוכה.