וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ... (כ)
|
|
סיכום
מלאך מבשר למָנוֹחַ ולאישתו שבנם שיוולד (שִׁמְשׁוֹן) יושיע את ישראל מהפְּלִשְׁתִּים, אך עליו להיות נזיר מלידה - לא לשתות יין, לאכול אוכל טמא, ולא להתגלח.
תקציר
| התגלות ראשונה של המַלְאַךְ בפני אשת מָנוֹחַ: בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חוזרים לחטוא וה' מוסר אותם לשלטון הפְּלִשְׁתִּים במשך 40 שָׁנָה. |
| א וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה. |
| למָנוֹחַ משבט דָן שחי בצָּרְעָה היתה אישה עקרה, ומלאך נגלה לה והבטיח לה שלמרות זאת היא עומדת להרות וללדת בן. הוא מצווה עליה לא לשתות יין או לאכול אוכל טמא כדי שבנה שיוולד יהיה נזיר מלידתו, לא יסתפר לעולם [*]מוֹרָה\תַּעַר לא יעלה על ראשו , ויתחיל[*]אך לא יסיים במשימת הישועה של ישראל מהפְּלִשְׁתִּים. |
| ב וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא. ה כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. |
| התגלות שנייה של המַלְאַךְ בפני אשת מָנוֹחַ ובעלה: האישה מספרת לבעלה על המלאך ועל הצו שלו. המלאך היה בעל מראה מעורר יראה, והיא לא העזה לשאול מהיכן הופיע והוא גם לא מסר לה את שמו. |
| ו וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. ז וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ. |
| מָנוֹחַ מתפלל\נעתר לה' שישלח להם שוב את המלאך. ה' מסכים והמלאך מופיע שוב לפני האישה כשהיא בַּשָּׂדֶה ללא בעלה. |
| ח וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד. ט וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ. |
| הָאִשָּׁה רצה לקרוא לבעלה, ומָנוֹחַ בא בעקבותיה לשדה ומבקש מהמלאך לחזור שוב על פרטי הצו, והמלאך עושה כן. |
| י וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי. יא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי. יב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ. יג וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. יד מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר. |
| המַלְאַךְ עולה לשמיים בְּלַהַב הקורבן: מָנוֹחַ לא ידע [*]או שלא היה בטוח ולכן ביקש לבדוק שמדובר במלאך ה' ומבקש מהמלאך רשות לעכב אותו במעט כדי שיוכל להכין לו אוכל מגְּדִי עִזִּים. המלאך עונה שאף אם יתעכב הוא לא יאכל מהמזון, אך מציע למָנוֹחַ להעלות את האוכל לעוֹלָה[*]קורבן הנשרף כולו ולכן אינו משמש למאכל. ראו בדף ספר וַיִּקְרָא. לה'. |
| טו וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. טז וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַיהוָה תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. |
| מָנוֹחַ מבקש מהמלאך לאמר מי הוא, כדי שמָנוֹחַ יוכל לסמוך על נבואת המלאך בקשר לבנו ולבצע את הצו, אך המלאך מסרב לאמר את שמו כיוון שהוא פֶלִאי [*]ולכן נסתר מתְּפִישָׂתָם של בני אדם רגילים . |
| יז וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ יְהוָה מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דבריך [דְבָרְךָ] וְכִבַּדְנוּךָ. יח וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ יְהוָה לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי. |
| מָנוֹחַ שם את המנחה על סלע\צּוּר ומתרחש\נעשה דבר מופלא לעיני מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ - להבת האש עולה מהמזבח לשמים, והמלאך עולה איתה ולא נראה עוד. מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ מספיקים להשתחוות ולהסיר את מבטם למטה, אך מָנוֹחַ שיודע כעת שאמנם מדובר במלאך ה', חושש שימותו כיוון שראו את ה'. |
| יט וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַיהוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה. כא וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ. |
| אישתו מרגיעה אותו שאם ה' היה רוצה להמיתם אז לא היה מקבל את הקורבן, לא היה מראה להם את החזיון ולא היה משמיע להם את הצו לגבי בנם. שִׁמְשׁוֹן נולד ורוח ה' מפעמת בו בין צָרְעָה ואֶשְׁתָּאֹל שבנחלת דָן. |
| כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת. כד וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ יְהוָה. כה וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד- ה | וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן |
| כ"ה | וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל. |
אילן יוחסין