הצמח במקרא
החוֹחַ הוא צמח קוצני כפי שמשתמע מכך שהוא מוזכר בין קוצים אחרים (סִירִים וקִמּוֹשׂ
הוא נחשב כצמח נָחוּת, ולכן השִׁכּוֹר קוטף אותו
[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ד פסוק י"ג: יג
וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה.
), ומכך שכלי דיג נקרא על שמו[^]אִיּוֹב פרק מ פסוק כ"ו: כו
הֲתָשִׂים אַגְמוֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקּוֹב לֶחֱיוֹ.
. מהמָשָׁל של יְהוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל[^]מְלָכִים-ב פרק י"ד פסוק ט: ט
וַיִּשְׁלַח יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ.
משתמע שהחוֹחַ הוא צמח נמוך ולא קשה מדי וגם אינו עץ, כיוון שחַיַּת הַשָּׂדֶה דורסת אותו.
הוא נחשב כצמח נָחוּת, ולכן השִׁכּוֹר קוטף אותו
[^]מִשְׁלֵי פרק כ"ו פסוק ט: ט
חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים.
והמאהב משווה את האהובה לשׁוֹשַׁנָּה יפהפיה בניגוד לחברותיה הנמשלות לחוֹחִים. החוֹחַ צומח במקומות עֲזוּבִים שם אין מי שיַדְבִּיר אותם, כמו בחורבות ישוב[^]הוֹשֵׁעַ פרק ט פסוק ו: ו
כִּי הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵם מֹף תְּקַבְּרֵם מַחְמַד לְכַסְפָּם קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם חוֹחַ בְּאָהֳלֵיהֶם.
או בחורבות ביצורים שנכבשו[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ד פסוק י"ג: יג
וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה.
, או בשדה של אִיּוֹב המקלל את עצמו בחורבן אדמותיו אם הוא גזל אדמות של אחרים[^]אִיּוֹב פרק ל"א פסוק מ: מ
תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב.
.
פרקים המזכירים את החוֹחַ
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים
זיהוי הצמח
ברור מההקשר של הפסוקים שהוזכרו שהחוֹחַ הוא צמח עשב קוצני, אשר נפוץ במקומות עזובים. ישנם מועמדים רבים לזיהוי שכזה, והמתרגמים והפרשנים הקדומים והמאוחרים זיהו את החוֹחַ עם קוצים שונים, לא תמיד בעקביות בין הפסוקים השונים, ולפעמים הוא תורגם סתם כקוץ באופן כללי. בין הזיהויים הרבים הוצעו למשל הקֹטֶב המָצוּי (שזוהה גם עם הדַרְדַּר), הבַּרְקָן סוּרִי (שזוהה גם עם הבַּרְקָנִים) והחוֹחַ הספרדי או העָקֹד
[1]צמחי המקרא, זהר עמר, הוצאת ראובן מס ירושלים 2012, עמ 221-222.
. החוֹחַ העָקֹד (קוץ חד-שנתי הנפוץ ברוב הארץ בעיקר בשולי שדות ומקומות עזובים) הוא הזיהוי הנפוץ כיום, אך אין סיבה להעדיף דוקא אותו או את הזיהויים הרבים האחרים.