הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ (י"ד)
סיכום
מְשָׁלִים קצרים נוספים המסודרים במִקְבְּצֵים בעלי נושא משותף: מְשָׁלִים על הכְּסִיל, על העַצְלָן, ועל הנִרְגָּן והרַמַּאי.
תקציר
| הכָּבוֹד מתאים לטיפש\כְּסִיל כמו שהשֶּׁלֶג מתאים לקַּיִץ או המָּטָר לימי הקָּצִיר בקַּיִץ. קללות והשמצות חסרות הצדקה\חִנָּם יעלמו כמו ציפורים נודדות בשמיים. |
| א כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד. ב כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא [לוֹ] תָבֹא. |
| כמו שהשוט והמֶתֶג (רצועת ברזל המוּשֶׂמֶת בפי הבהמה ושמְשִׁיכָה בה מְשַׁמֶּשֶׁת להַטָּיָה או לעצירה של החַיָּה) משמשים להדרכת הסוס או החמור בדרך הנכונה, כך הלקאה על הגב עם שֵׁבֶט (מקל המשמש להלקאת תלמיד סורר) עוזרת לכוון את הטיפש (הכְּסִיל שיש לו עוד תִּיקּוּן). |
| ג שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים. |
| אל תענה לטיפש לפי סגנון דיבורו, כי בכך תהיה גם אתה כמוהו. אבל תענה ותָּעִיר לטיפש כשהוא אומר דברי הבל, כי אחרת הוא יחשוב את עצמו לחָכָם. |
| ד אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה. ה עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו. |
| פסוק קשה. אולי: אָדָם השולח הודעות בְּיַד שליח טיפש, כאילו "קיצץ" לשליח (או לעצמו?) את רגליו, ובסופו של דבר יתאכזב (ישתה חָמָס\שוד-ושבר). |
| ו מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל. |
| כשהטיפש מנסה לֵאמֹר מָשָׁל או דבר "חָכְמָה", הוא דומה לנָכֶה\פִּסֵּחַ בעל שוקיים (חלק הרגל מהברך ומטה) רפויות\מִדַּלְדְּלוֹת, המנסה ללכת. |
| ז דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים. |
| אין טעם לתת כָּבוֹד לטיפש, כי הכָּבוֹד לא יישאר אצלו לאורך זמן, ויעלם כמו צרור אבנים המושלך בקֶלַע\מַרְגֵּמָה(?). |
| ח כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד. |
| כשהטיפש מנסה לֵאמֹר מָשָׁל או דבר "חָכְמָה", הוא דומה לשִׁכּוֹר הקוטף לעצמו קוץ חוֹחַ (במקום פרח יפה). |
| ט חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים. |
| פסוק קשה. אולי: מי ששׂוֹכֵר לעבודה בשדה טיפשים או עֹבְרִים (סתם עוברי אורח, או עבריינים) סופו שיגרום ל"פציעה"\יחוֹלֵל את כֹּל נחלתו. |
| י רַב מְחוֹלֵל כֹּל וְשֹׂכֵר כְּסִיל וְשֹׂכֵר עֹבְרִים. |
| כמו שכֶּלֶב נוהג לחזור לקִיא של עצמו (ואף ללקק ממנו), כך הטיפש חוזר\שׁוֹנֶה שוב ושוב על דברי ההבל שלו\אִוַּלְתּוֹ. |
| יא כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ. |
| אם תראה אִישׁ החושב את עצמו לחָכָם (ולכן לא צריך עוד ללמוד או לקבל תיקון), דע לך שלכְּסִיל (הטיפש שיש לו עוד תִּיקּוּן) יש יותר תִּקְוָה מלאִישׁ זה, כי הכְּסִיל יכול עוד ללמוד ולְהַחְכִים. |
| יב רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ. |
| חזרה על הפתגם ב פרק כ"ב פסוק י"גמִשְׁלֵי פרק כ"ב פסוק י"ג: יג
אָמַר עָצֵל אֲרִי בַחוּץ בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ.
: העַצְלָן מוצא לו תירוצים מופרכים כדי לתרץ את בטלנותו: הוא לא יוצא החוצה לעבוד כי אריה נמצא ברחוב (רחבת השער) והוא יטרוף אותו. |
| יג אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת. |
| העצלן ימשיך להסתובב על צידו שוב ושוב במיטתו, כמו דֶּלֶת המסתובבת שוב ושוב על צִירָהּ (כששאר בני האָדָם עוברים בדֶּלֶת הָלוֹךְ וָשׁוֹב בעבודתם). |
| יד הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ. |
| חזרה על הפתגם ב פרק י"ט פסוק כ"דמִשְׁלֵי פרק י"ט פסוק כ"ד: כד
טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת גַּם אֶל פִּיהוּ לֹא יְשִׁיבֶנָּה.
: העצלן הוא כל כך עצלן עד שגם כשהכניס כבר את יָדוֹ בַּצַּלָּחַת ואחז באוכל, הוא יתעצל ולא ירים את ידו אל פיו. |
| טו טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו. |
| העצלן, חושב את עצמו חָכָם יותר מ7 חכמים המשיבים דברי טעם לשאלותיו (ומוצאים לו דרכים לְהִגָּמֵל מעצלנותו). |
| טז חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם. |
| האָדָם הנִרְגָּן המתערב ורותח מכעס (מִתְעַבֵּר) על וויכוח שלא קשור אליו, נמשל לאֱוִויל שמתעקש לתפוס כֶּלֶב בשני אָזְנָיו (והכֶּלֶב יִנְשֹׁךְ אותו כמובן). |
| יז מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ. |
| רַמַּאי הטוען שהוא סתם מתלוצץ (ולא משקר ברצינות) דומה לאָדָם מִתְלַהְלֵהַּ (מילה לא ברורה - אולי מתהולל, כלומר עושה את עצמו משוגע - ראו שְׁמוּאֵל-א פרק כ"א פסוק י"דשְׁמוּאֵל-א פרק כ"א פסוק י"ד: יד
וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם ויתו [וַיְתָיו] עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ.
) שתוך כדי משחק כביכול, יורה ניצוצות\זִקִּים חִצִּים של מָוֶת. |
| יח כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת. יט כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי. |
| כמו שכשנִגְמָרִים כל העצים במדורה אז נכבית האֵשׁ, כך גם כשהאָדָם הכעסן\נִרְגָּן הולך אז הַמְּרִיבָה מִשְׁתַּתֶּקֶת. כי אִישׁ המריבות\מָדוֹן המחַרְחַר רִיב הוא כמו פֶּחָמים ועֵצִים לְאֵשׁ. |
| כ בְּאֶפֶס עֵצִים תִּכְבֶּה אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן יִשְׁתֹּק מָדוֹן. כא פֶּחָם לְגֶחָלִים וְעֵצִים לְאֵשׁ וְאִישׁ מדונים [מִדְיָנִים] לְחַרְחַר רִיב. |
| חזרה על הפתגם ב פרק י"ח פסוק חמִשְׁלֵי פרק י"ח פסוק ח: ח
דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן.
: דבריו של האָדָם המתלונן כל הזמן (נִרְגָּן) הולמים\מכים בחוזקה וחודרים עד לעומקה-הנסתר\חֲדָרֶיהָ של הבֶּטֶן (מקום הרגשות). |
| כב דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים וְהֵם יָרְדוּ חַדְרֵי בָטֶן. |
| רַמָּאוּת, כלומר דיבור נלהב (שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים) שמאחוריהם עומד לֶב רָע, היא כמו ציפוי של כֶּסֶף סִיגִים (כלומר מְזֻיָּף ומכיל פסולת מתכת\סִיגִים) המְכַסֶּה על כלי חרס פשוט. |
| כג כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע. |
| יש אָדָם המִתְנַכֵּר\מכחיש את שנאתו ומעמיד פני ידיד, בעוד הוא שם\יָשִׁית מִרְמָה בְּלִבּוֹ. לאָדָם כזה אל תאמין גם אם ישמיע דברי הִתְחַנְחֲנוּת, כי יש בְּלִבּוֹ 7 תּוֹעֵבוֹת\חטאים. |
| כד בשפתו [בִּשְׂפָתָיו] יִנָּכֵר שׂוֹנֵא וּבְקִרְבּוֹ יָשִׁית מִרְמָה. כה כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ. |
| שִׂנְאָה מוסתרת (מכוסה במַשָּׁאוֹן - מילה לא ברורה - אולי מקום מוסתר כלשהו) סופה להתגלות בציבור\בקָהָל (ולהביא קָלוֹן לְשׂוֹנֵא). |
| כו תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה רָעָתוֹ בְקָהָל. |
| אָדָם החופר\כֹּרֶה בור\שַּׁחַת כדי להפיל בו מישהו אחר, סופו שיִפֹּל בבור בעצמו. ואָדָם המגלגל אֶבֶן כבדה למקום גבוה במטרה להפיל אותה על מישהו אחר, סופו שהאבן תָּשׁוּב להתגלגל אליו (ותמחץ אותו). |
| כז כֹּרֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב. |
| השקרן שונא בלשונו את קורבנותיו, דַכָּיו - אלה שהוא רוצה לדכא. ופיו החלקלק (מלא החנופה) ישים מכשול\מִדְחֶה לקורבנותיו. |
| כח לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ד | הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ. |
| ט"ו | טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו. |