עַלַמַּפָּה

יְהוֹאָשׁ\יוֹאָשׁ היה מֶלֶךְ יְהוּדָה, ואין להתבלבל בינו לבין יְהוֹאָשׁ\יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יְהוֹאָשׁ היה בנם של אֲחַזְיָהוּ מלך יְהוּדָה ושל צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע. אֲחַזְיָהוּ ואֶחָיו נהרגו במהלך הקֶשֶׁר שקָשַׁר יֵהוּא כנגד יוֹרָם בן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. עֲתַלְיָה בת אַחְאָב היתה נשואה ליְהוֹרָם מלך יְהוּדָה, וכך היתה אמו של אֲחַזְיָהוּ וסבתו של יְהוֹאָשׁ (ראו את עץ המשפחה המורכב באיור למטה). כשעֲתַלְיָה למדה על מות בנה אֲחַזְיָהוּ ואֶחָיו, היא הרגה את נְכָדֶיהָ בני אֲחַזְיָהוּ כדי למלוך בעצמה. רק יְהוֹאָשׁ התינוק ניצל מטבח זה בעזרת דודתו, יְהוֹשֶׁבַע (אחות אֲחַזְיָהוּ ואשת יְהוֹיָדָע הכהן) שהחביאה אותו בבית המקדש במשך 6 שנים. בימי מלכותה תמכה עֲתַלְיָה בפולחן הַבַּעַל, אולי בהשפעת הוריה אַחְאָב ואִיזֶבֶל.

בשנה השביעית כינס יְהוֹיָדָע את מפקדי הצבא בבית המקדש, הציג לפניהם את יְהוֹאָשׁ בן ה-7, והשביע אותם לסייע לו בביצוע הפיכה כנגד עֲתַלְיָה. המשמרת שנכנסה בשַּׁבָּת למשמרתה השבועית על הארמון התפצלה ל-3 קבוצות ששמרו על הארמון ועל השערים, והמשמרת היוצאת שמרה על המקדש ועל יְהוֹאָשׁ שהובא לשם ונמשח למלוכה לשמחתם של כל קהל העם. עֲתַלְיָה שמעה את קולות ההמון שבאזור המקדש והגיעה למקום בעצמה בבהלה וראתה את המתרחש. היא קרעה את בגדיה וקראה "קֶשֶׁר! קָשֶׁר!", אך יְהוֹיָדָע צווה להוציאה מהמקדש כדי לא להרוג אותה שם. המלווים שלה הומתו ועֲתַלְיָה עצמה הועברה לארמון דרך מְבוֹא הַסּוּסִים והוצאה שם להורג. יְהוֹיָדָע כרת אז ברית משולשת בין ה' והמלך והעם, ובהתאם לה הרס "עַם הָאָרֶץ" את פולחן הַבַּעַל והרג את מַתָּן כהן הַבַּעַל. יְהוֹאָשׁ הובא אל כסא המלכות בארמון והעיר שקטה ושמחה -.

יְהוֹאָשׁ מָלַךְ 40 שנה ביְרוּשָׁלַיִם, ועשה את דברי ה' בהדרכת יְהוֹיָדָע, מלבד השארת הפולחן בבמות שהיו עדיין מפוזרות בארץ. יְהוֹיָדָע גם חיתן את יְהוֹאָשׁ עם שתי נשים, ונולדו לו מהן בָּנִים וּבָנוֹת במהלך השנים. כשעלה לשלטון (בגיל 7) צווה יְהוֹאָשׁ על הכהנים להשתמש בכספי התרומות השונות שהובאו למקדש כדי לבצע שיפוץ במבנה המקדש (בֶּדֶק הַבַּיִת). עברו 16 שנה ויְהוֹאָשׁ כבר היה בן 23 אבל הַכֹּהֲנִים עדיין לא בצעו את השיפוצים. יְהוֹאָשׁ נזף בכהנים על ההזנחה, והם הסכימו לוותר על כספי התרומות לטובת בֶּדֶק הַבַּיִת. יְהוֹיָדָע הציב לצד המזבח שמול המקדש ארון עם חור שם הפקידו בני העם את כספי התרומות. כשנאסף מספיק כסף, קנו איתו את חומרי העץ והאבן הדרושים ושילמו לפועלים, ולא נעשה מעקב אחרי השימוש בכספים כי האחראים לדבר שירתו בנאמנות .

יְהוֹיָדָע מת בגיל 130 ונקבר בקברי המלכים, ואחרי מותו החל יְהוֹאָשׁ להיות מושפע משָׂרָיו שהדיחו אותו לעבודה זרה. ה' שלח לעם נביאים כדי להשיבם בתשובה, אך העם לא הקשיב לדבריהם. גם זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע ניבא שהָעָם יענש בגלל שעזב את ה', והוא נסקל למוות בחצר המקדש במצוות יְהוֹאָשׁ. כעבור שנה הצליח חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם לפלוש לממלכת יְהוּדָה (למרות שצבאו היה קטן), כבש את גַּת (או את גִּתָּיִם?), ואז עלה על יְרוּשָׁלַיִם. יְהוֹאָשׁ לקח את כל אוצרות המקדש שהוקדשו בידי אבותיו יְהוֹשָׁפָט, יהוֹרָם, ואֲחַזְיָהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה ואת האוצרות שהקדיש בעצמו, יחד עם שאר הַזָּהָב שבאוצרות המקדש והארמון, ושלח אותם לחֲזָהאֵל, שעזב את יְרוּשָׁלַיִם.

יְהוֹאָשׁ נרצח בקנונייה של שניים מעבדיו, ונמסרו גרסאות שונות לארוע בספרי מְלָכִים ודִּבְרֵי-הַיָּמִים. בגרסת ספר מְלָכִים נמסרים הרוצחים הם "יוֹזָבָד בֶּן שִׁמְעָת וִיהוֹזָבָד בֶּן שֹׁמֵר", ואילו בגרסת דִּבְרֵי-הַיָּמִים הם "זָבָד בֶּן שִׁמְעָת הָעַמּוֹנִית וִיהוֹזָבָד בֶּן שִׁמְרִית הַמּוֹאָבִית". לפי ספר מְלָכִים יְהוֹאָשׁ נרצח ב"בֵּית מִלֹּא הַיּוֹרֵד סִלָּא" ואילו לפי גרסת דִּבְרֵי-הַיָּמִים יְהוֹאָשׁ נרצח במיטתו שם שכב פצוע או חולה. לפי גרסת ספר מְלָכִים הובא יְהוֹאָשׁ לקבורה בְּעִיר דָּוִד בקברי אבותיו הַמְּלָכִים, אך לפי גרסת דִּבְרֵי-הַיָּמִים הוא אמנם נקבר בְּעִיר דָּוִד, אך לא בקברי הַמְּלָכִים. אחרי מותו עלה אֲמַצְיָה בנו למלוכה אחריו.