פרטי היוצר\ת
A Helping Hand. By Safiyyah Scoggins - PVisions1111 [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד (ט)
סיכום
קֹהֶלֶת ראה את כל הרוע והסבל בעולם, וחושב שעדיף למות מלחיות, ועדיף משניהם כלל לא לְהִוָּולֵד. כל העמל וההשגים מוּנָעִים מקנאה ולכן הם הֶבֶל, ועדיפה עליהם המנוחה. ובכל זאת, הבטלן יהרוס את עצמו. אין תּוֹחֶלֶת בבדידות, כי אז אין לאדם עבור מי לעבוד. טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד כי הם עוזרים ומגנים זה על זה. אין טעם ברדיפת שלטון, כי המלך תמיד יוחלף בצעיר שבא אחריו. במקדש, עדיף לשמוע את המצוות מאשר לחטוא ואז לזבוח כמו כְּסִיל.
תקציר
| קֹהֶלֶת ראה את כל הרוע שנעשה בעולם ואת סבל העשוקים שאין להם כל מְנַחֵם. הוא מסיק שטוב מצב המתים ממצב החיים, וטוב משניהם מצב אלה שלא זכו לְהִוָּולֵד, וחסכו מעצמם מראות רשע אלה. |
| א וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם. ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. ג וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרָע אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. |
| הוא רואה שכל העָמָל והישגיו מוּנָעִים מקנאה של אִישׁ ברֵעֵהוּ, ולכן הם הֶבֶל. עדיפה קצת (כַּף) מנוחה, מהרבה (שתי כַּפּוֹת\חָפְנַיִם) עמל חסר טעם. ובכל זאת, הבטלן (חֹבֵק יָדָיו) הוא כְּסִיל שיהרוס את עצמו בכך. |
| ד וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. ה הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. ו טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ. |
| קֹהֶלֶת רואה עוד את חוסר הטעם שבבדידות. כשלאדם אין משפחה (בֵּן וָאָח) הוא עובד קשה אבל לא נהנה מעושר, כי למען מי הוא עובד קשה וסובל? טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד והם נהנים מתוצאות עמלם. הם מחממים זה את זה בשוכבם, ומגינים זה על זה מפני תוקף, וביחד הם כ"חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ" (חבל חזק שזור מ3 חוטים). |
| ז וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה הֶבֶל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ח יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ גַּם עיניו [עֵינוֹ] לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא. ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם. י כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. יא גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם. יב וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. |
| פסוק סתום. אולי: אין טעם ברדיפת שלטון, כי גם המלך הזוכה למלוך עד גיל זקנה, יֵיעָשֶׂה לא זהיר ויאבד את כסאו לצעיר עני וערמומי שיצא מבית הסוהר (אולי מקרה שהיה או אגדה ידועה). כל מי שהמלך (הראשון) מלך עליהם, עכשיו אחרי מותו יחיו תחת המלך השני (הצעיר). היו אין סוף מלכים כאלה בעבר וגם אלה שיבואו בעתיד לא ימצאו שמחה וטעם במלוכתם. |
| יג טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. יד כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ. טו רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים הַמְהַלְּכִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יַעֲמֹד תַּחְתָּיו. טז אֵין קֵץ לְכָל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵיהֶם גַּם הָאַחֲרוֹנִים לֹא יִשְׂמְחוּ בוֹ כִּי גַם זֶה הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ. |
| פסוק סתום. אולי: קריאה להיזהר ולהקפיד לשמוע את המצוות במקדש, במקום לחטוא ואז לזבוח כמו כְּסִיל (שאינו יודע אלא לעשות רע). |
| יז שְׁמֹר רגליך [רַגְלְךָ] כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | טוֹב מְלֹא כַף נָחַת מִמְּלֹא חָפְנַיִם עָמָל וּרְעוּת רוּחַ. |
| ט | טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.. |