אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף (ט)
מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל (י"א)
סיכום
עדיף לא למהר ולהרבות יותר מדי בדיבור לפני ה' (ובכלל?). עדיף לא לנדור נדר כלל מאשר לנדור נדר ולא לקיימו. מי שרואה אי צדק במדינה, שלא יתפלא על כך, כי מעל כל פקיד שלטון יש את הפקיד שמעליו השומר עליו. מי שאוהב את הכֶּסֶף לעולם לא יִשְׂבַּע ממנו, והקמצן יעזוב את החיים ערום מרכוש כפי שהיה כשנולד, ואחרי שזכה רק לחיות בחושך ובכעס. לכן כדאי לאדם להינות בעוד הוא חי מתוצאות עמלו. כי העושר הוא מתנת ה' לאדם כדי שישתמש ויהנה ממנו.
תקציר
| עדיף לא למהר ולהרבות יותר מדי בדיבור לפני ה' (ובכלל?). כי אז הדברים יוצאים מבולבלים כמו חלום מרובה אירועים, או כמו דברי כְּסִיל. מי שנודר נדר לה' (ובכלל?) צריך לקיימו בזמן, כי עדיף לא לנדור נדר כלל מאשר לנדור נדר ולא לקיימו. הפה הנודר כך מחטיא את כל הגוף. הנודר לא יוכל למצוא תירוץ מול הַמַּלְאָךְ (של ה', או השליח הבא לקבל את התשלום). קול הנדר יכעיס את ה', שיעניש את הנודר על שהרבה בדיבורים מבולבלים כמו חלום. |
| א אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ב כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים. ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. ד טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. ה אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. ו כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. |
| מי שרואה אי צדק במדינה, שלא יתפלא על כך כי מעל כל פקיד שלטון יש את הפקיד שמעליו השומר עליו. |
| ז אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם. |
| האדמה היא מעל לכל, כי היא מוֹלֶכֶת על השדה המעובד (והמביא יבול). |
| ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא [הוּא] מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. |
| מי שאוהב את הכֶּסֶף לעולם לא יִשְׂבַּע (תְבוּאָה) מהונו. כי מי שזוכה ברכוש רב, מוּקָּף מיד ברבים האוכלים ממנו (בדיוק כמו בעל הרכוש). כך התוצאה (והמשמעות) היחידה בלהיות בעל רכוש היא היכולת לראות אותו. שנתו של העובד מתוקה גם אם לא זכה לאכול הרבה, לעומת העשיר שהשׂוֹבַע (דאגות הרכוש הרבות) אינו מניח לו לישון. |
| ט אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל. י בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם ראית [רְאוּת] עֵינָיו. יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן. |
| קֹהֶלֶת ראה עוד בעיה בעולם - את הקמצנות (עֹשֶׁר שָׁמוּר). כי אם יקרה והעושר יאבד, אז הקמצן לא יזכה להוריש דבר לילדיו. בכל מקרה אדם עוזב את החיים ערום מרכוש כפי שהיה כשנולד, ולא נושא איתו את רכושו שצבר בעמל. כיוון שהיה קמצן, זכה רק לחיות בחושך ובכעס. |
| יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ. טו וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ. טז גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף. |
| לכן כדאי לאדם להינות בעוד הוא חי מתוצאות עמלו. כי העושר בנכסים ובמזון הם מתנת ה' לאדם כדי שישתמש ויהנה מהם, ואלו יהיו זכרונותיו מחייו. |
| יז הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי חיו [חַיָּיו] אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר.. |
| ט | אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף.. |
| י"א | מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד.. |