.jpg){kind=link}
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב (א)
פרטי היוצר\ת
Zeynel Cebeci / CC-BY-SA-4.0. Original image size reduced by Allon Adir.
סִירִים (פסוק ו) - מזוהים כצמח הסירה הקוצנית
סיכום
רשימת אימרות בנושאים שונים, ובהם: שֵׁם טוב (להיות ידוע לטובה) טוב יותר משֶּׁמֶן טוֹב. עדיף לאדם ללכת לבית אבלים ולהרהר בסופו מאשר להתהולל בבית המרזח. השוחד מפתה חכמים לְהִשְׁתַּטּוֹת. עדיף להמתין באורך רוח לסיום העניין לפני שבוחנים את תוצאותיו. אין למהר לכעוס. אל תתגעגע לימים עברו כאילו הם היו טובים מימים אלה. גם העִוּוּתים בעולם הם מעשה ה' ולכן יש לקבלם. לא כדאי לנסות להיות יותר מדי צדיק, או להתחכם יתר על המידה, כי אין צדיק מושלם. אל תתרגש יותר מדי כשתשמע שמדברים עליך רעות, כי גם אתה נוהג כך. האישה מסוכנת מהמָּוֶת וצדה בעזרת ליבה וידיה (המלטפות?).
תקציר
| שֵׁם טוב (כלומר להיות ידוע לטובה) טוב יותר משֶּׁמֶן טוֹב. ולכן יום המָּוֶת שבו שמו הטוב של האָדָם הוא במלואו, עדיף על יום ההולדת, שבו עדיין אין לו כלל שֵׁם. |
| א טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. |
| עדיף לאדם ללכת לבית אבלים מאשר לבית מרזח (בו שותים יין בשמחה), כי שם הוא יזכה להרהר בסופו ולהחכים. עדיף לשמוע חכם הגוער בפנים כועסות, מאשר כְּסִיל המזמר בצחוק דברי הבל. כי צחוק הכְּסִיל דומה לקול קוצים (סִירִים) בוערים תחת הסִּיר. |
| ב טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. ג טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב. ד לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה. ה טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים. ו כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם זֶה הָבֶל. |
| הפיתוי שבעושק יכול לגרור את החכם למעשי שטות (הוללות), והשוחד (מַתָּנָה) יכול לגרום לאובדן הלב. |
| ז כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם וִיאַבֵּד אֶת לֵב מַתָּנָה. |
| עדיף להמתין באורך רוח לסיום העניין (לפני שמנסים לבחון את תוצאותיו) מאשר לנסות ולהעריך מתוך גאווה את העתיד. |
| ח טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ. |
| אל תמהר לכעוס כי הכַּעַס נמצא בד"כ אצל הכְּסִילִים. |
| ט אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ. |
| אל תתגעגע לימים עברו כאילו הם היו טובים מימים אלה, כי מחשבה כזאת לא מבוססת על חָכְמָה. |
| י אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה. |
| החָכְמָה טובה לבעלי הנכסים (היכולים להשיג הרבה בעזרתה), והיא יתרון לכל מי שחַי (רואה שמש). החָכְמָה עוזרת לבעליה להשיג כסף וכך היא מקור מחייתו. |
| יא טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ. יב כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. |
| גם העִוּוּתים בעולם הם מעשה ה' ולכן יש לקבלם. יש להנות מהימים הטובים ולקבל בהבנה את הרעים, כי כמו שנוהגים לאמר (לדבר) - האָדָם לא יצליח למצוא את הכוונה שאחרי מעשי ה'. |
| יג רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ. יד בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים עַל דִּבְרַת שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה. |
| קֹהֶלֶת ראה צַדִּיק אובד ורָשָׁע מאריך את ימי רשעותו. לא כדאי לנסות להיות יותר מדי צדיק, או להתחכם יתר על המידה כי זה יזיק. טיפשי גם להיות רשע כמובן כי זה יביא למוות מוקדם. כדאי לכן להיות קצת מכל דבר, ומי שיְרֵא את ה' יִימָּנַע משתי הקיצוניות (צדק\חוכמה או רשע\טפשות מוגזמים). כי אין צַדִּיק מושלם באמת שלעולם לא חוטא. אבל החָכְמָה תעשה את החָכָם לחזק (עֹז) יותר מ10 שליטי עיר. |
| טו אֶת הַכֹּל רָאִיתִי בִּימֵי הֶבְלִי יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְיֵשׁ רָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרָעָתוֹ. טז אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם. יז אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה וְאַל תְּהִי סָכָל לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ. יח טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ כִּי יְרֵא אֱלֹהִים יֵצֵא אֶת כֻּלָּם. יט הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. כ כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא. |
| אל תתרגש יותר מדי כשתשמע שמדברים עליך, או אפילו כשעבדך מקלל אותך, כי אתה יודע שגם אתה בעצמך קיללת אחרים פעמים רבות. |
| כא גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ. כב כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם את [אַתָּה] קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים. |
| את כל מה שנאמר (למעלה) קֹהֶלֶת ניסה לחקור בחוכמתו, אבל גילה שהדברים (גם הבנת ההסטוריה, מה שֶּׁהָיָה בעבר) רחוקים ועמוקים מדי להשגה. |
| כג כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. כד רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. |
| קֹהֶלֶת יצא לחקור את החוכמה ולהכיר גם את הרֶשַׁע והטִפְּשׁוּת. הוא גילה שהאישה מסוכנת מהמָּוֶת, היא צדה בעזרת לִבָּהּ כמו במיני רשתות (מְצוֹדִים וַחֲרָמִים), ואוסרת את קורבנותיה בידיה (המלטפות?). מי שה' רוצה את טובתו ימלט ממנה והחוטא יִלָּכֶד ברִשְׁתָּהּ. קֹהֶלֶת ערך חשבון קפדני ומתוך 1000 איש שבדק מצא רק גבר אחד ראוי, אבל אף לא אישה אחת (ולשְׁלֹמֹה היו כידוע אלף נשים, ראו מְלָכִים-א פרק י"א).מלבד זאת, גילה שה' ברא את האָדָם יָשָׁר, אבל אז האָדָם החל לבקש תחבולות. |
| כה סַבּוֹתִי אֲנִי וְלִבִּי לָדַעַת וְלָתוּר וּבַקֵּשׁ חָכְמָה וְחֶשְׁבּוֹן וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת. כו וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ. כז רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן. כח אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי וְלֹא מָצָאתִי אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי. כט לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב.. |
| ה | טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם.. |
| ט"ז | אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר.. |
| כ"ד | רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. |
| כ"ו | וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה.. |