תחילת עבודות הבנייה על הבית השני
סיכום
בכ"א בתִּשְׁרֵי (ביום 7 של חג הסוכות, כחודש לאחר הנבואה הקודמת אז התחילו העבודות על המקדש), חַגַּי מעודד את זְרֻבָּבֶל, יֵשׁוּעַ, ואת זקני העם שזכו לראות את הבית הראשון שהיה מפואר מזה הנבנה כעת. עוד מעט וה' יעשה מהפכה בעולם, והגויים יביאו את אוצרותיהם למקדש שיהיה מכובד מקודמו. הנביא מתייעץ עם הכוהנים בשאלה לגבי הלכות טומאה וטהרה (כדי להזהיר את שומעיו לדאוג לטוהרה בעת מלאכת הבנייה ואחריה?). הקשיים שהיו לפני הבנייה יעברו. ה' יפיל מלכים מכִּסְּאוֹתֵיהֶם, ויעלה את זְרֻבָּבֶל שבחר לגדולה.
תקציר
| בכ"א בתִּשְׁרֵי (ביום 7 של חג הסוכות, כחודש לאחר הנבואה הקודמת אז התחילו העבודות על המקדש), ה' מצווה עלחַגַּי לדבר לזְרֻבָּבֶל, ליֵשׁוּעַ, ולעַם (שבא לחגוג את הסוכות בירושלים). הזקנים שבקהל שזכו לראות את הבית הראשון לפני חורבנו ודאי חושבים שהבית השני הנבנה כעת הינו עלוב. אבל על העַם להתחזק במִרְצו כי ה' איתם במלאכתם, בה הם מְמַמְּשִׁים את הברית שנכרתה בין ה' לעַם בימי יציאת מצרים (לפיה העם יבנה את המקדש, למשל ב שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוק חשְׁמוֹת פרק כ"ה פסוק ח: ח
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.
, וה' ישמור על עמו). |
| א בַּשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְּבַר יְהוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. ב אֱמָר נָא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שַׁלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶל שְׁאֵרִית הָעָם לֵאמֹר. ג מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם. ד וְעַתָּה חֲזַק זְרֻבָּבֶל נְאֻם יְהוָה וַחֲזַק יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַחֲזַק כָּל עַם הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה וַעֲשׂוּ כִּי אֲנִי אִתְּכֶם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. ה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתְּכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְרוּחִי עֹמֶדֶת בְּתוֹכְכֶם אַל תִּירָאוּ. |
| עוד מעט וה' יעשה מהפכה בעולם: הוא ירעיש שָּׁמַיִם, אָרֶץ, ים, ויבשה, ואת כל הגויים, שיביאו את אוצרותיהם למקדש שיתמלא בכבוד, כי כל הכסף והזהב יהיה לה'. כך כבוד הבית השני יגבר על זה של הראשון, וה' יעשה שישרור בו שָׁלוֹם. |
| ו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עוֹד אַחַת מְעַט הִיא וַאֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַיָּם וְאֶת הֶחָרָבָה. ז וְהִרְעַשְׁתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וּבָאוּ חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם וּמִלֵּאתִי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה כָּבוֹד אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת. ח לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. ט גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. |
| בכ"ד בכִּסְלֵו (כחודשיים לאחר הנבואה הקודמת בימי מלכות דָּרְיָוֶשׁ) ה' מצווה על חַגַּי לפנות לכוהנים בשאלה לגבי הלכות טומאה וטהרה (כדי להזהיר את שומעיו לדאוג לטוהרה בעת מלאכת הבנייה ואחריה?). אם אדם מחזיק בשר קודש בבגדו, ונוגע בבגד במאכלים דוגמת לֶּחֶם, נָּזִיד, יַּיִן, או שֶׁמֶן, האם המאכלים יתקדשו (ויהיו ראויים למנחה במקדש)? תשובת הכוהנים היא שלא! ואם אדם, שנעשה טמא כשנגע בגופה, יְטַמֵּא מנחות כאלה אם יגע בהם? התשובה היא שכן! לכן חַגַּי מודיע ש(אם העַם לא ייטהר כראוי) העם טמא (מכדי לבנות את המקדש, או להקריב בו) וכל קורבנותיו, בהם נגע, טמאים גם כן. |
| י בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְּבַר יְהוָה אֶל חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר. יא כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שְׁאַל נָא אֶת הַכֹּהֲנִים תּוֹרָה לֵאמֹר. יב הֵן יִשָּׂא אִישׁ בְּשַׂר קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל הַלֶּחֶם וְאֶל הַנָּזִיד וְאֶל הַיַּיִן וְאֶל שֶׁמֶן וְאֶל כָּל מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא. יג וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם יִגַּע טְמֵא נֶפֶשׁ בְּכָל אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא. יד וַיַּעַן חַגַּי וַיֹּאמֶר כֵּן הָעָם הַזֶּה וְכֵן הַגּוֹי הַזֶּה לְפָנַי נְאֻם יְהוָה וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם וַאֲשֶׁר יַקְרִיבוּ שָׁם טָמֵא הוּא. |
| הנביא מֵסֵב את תשומת לב שומעיו, שלפני תחילת העבודות, אם היו מביאים ערמת (תבואה) בנפח 20, היא קטנה לנפח 10 (לא צוינה היחידה), ואם תקוות הכורם היתה להוציא ביֶּקֶב 50 פּוּרָה (מידה לא ברורה - אולי נפח הענבים, או כלי לאכסון היין), אז הוא בפועל הוציא רק 20. ה' הכה אז את הגידולים, עבודת העַם, ברוח מייבשת (שִּׁדָּפוֹן), מחלת דגן (יֵּרָקוֹן), ובָּרָד. אבל אחרי תחילת עבודות הבנייה (בכ"ד בכִּסְלֵו), העַם ישים לב שהזרעים, הגֶפֶן, התְּאֵנָה, הרִמּוֹן, והזַיִת, שלא נתנו יבול, עכשיו יבורכו ע"י ה'. |
| טו וְעַתָּה שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל יְהוָה. טז מִהְיוֹתָם בָּא אֶל עֲרֵמַת עֶשְׂרִים וְהָיְתָה עֲשָׂרָה בָּא אֶל הַיֶּקֶב לַחְשֹׂף חֲמִשִּׁים פּוּרָה וְהָיְתָה עֶשְׂרִים. יז הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם יְהוָה. יח שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל יְהוָה שִׂימוּ לְבַבְכֶם. יט הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ. |
| עוד באותו היום (בכ"ד בכִּסְלֵו) ה' מצווה עלחַגַּי לנבא לזְרֻבָּבֶל שהוא עומד לעשות מהפיכה בעולם: להרעיש שָּׁמַיִם ואָרֶץ, להפיל מלכים מכִּסְּאוֹתֵיהֶם להפוך מרכבות על סוסיהם ורוכביהם, ולהפיל איש ביד אחיו. ואז ה' יעלה את זְרֻבָּבֶל שבחר לגדולה, ויעשה אותו כחותם לה' (עושה דברו). |
| כ וַיְהִי דְבַר יְהוָה שֵׁנִית אֶל חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. כא אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כב וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו. כג בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם יְהוָה וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | מִי בָכֶם הַנִּשְׁאָר אֲשֶׁר רָאָה אֶת הַבַּיִת הַזֶּה בִּכְבוֹדוֹ הָרִאשׁוֹן וּמָה אַתֶּם רֹאִים אֹתוֹ עַתָּה הֲלוֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיכֶם. |
| ט | גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. |
| כ"ב | וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם.. |