עַלַמַּפָּה

שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מֶלֶךְ אַשּׁוּר הכניע את ממלכת יִשְׂרָאֵל, ואח"כ כשניסה הוֹשֵׁעַ מלך יִשְׂרָאֵל למרוד, עלה "מֶלֶךְ אַשּׁוּר" על שֹׁמְרוֹן וכבש אותה לאחר 3 שנות מצור. מֶלֶךְ אַשּׁוּר הגלה את תושבי שֹׁמְרוֹן ושאר ממלכת יִשְׂרָאֵל לרחבי האימפריה האַשּׁוּרית והושיב במקומם גויים שהגלה מארצותיהם, כולל "מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם". אותם גויים שהתנחלו בארץ ביקשו לעבוד את אלוהי המקום, ומֶלֶךְ אַשּׁוּר שלח להם כהן שלימד אותם "אֵיךְ יִירְאוּ אֶת ה'", והם אף החלו "יְרֵאִים אֶת ה'" אך המשיכו לעבוד את אֱלֹהֵיהֶם הזרים, ובני כוּת המשיכו לעבוד את אלילם - נֵרְגַל.

במְלָכִים-ב פרק י"ז נזכר כאמור ששַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר עלה על שֹׁמְרוֹן והטיל עליה מס, ואח"כ נזכר ש"מֶלֶךְ אַשּׁוּר" לכד את שֹׁמְרוֹן והגלה את תושביה ואח"כ שוב ש"מֶלֶךְ אַשּׁוּר" הביא תושבים זרים כולל מִכּוּתָה כדי ליישבם בנחלות שתושביהן הוגלו. ב"כרוניקון הבבלי" נמסר ששַׁלְמַנְאֶסֶר הרס את שֹׁמְרוֹן, אך בכתובת של אחיו סַרְגוֹן ה-2 שמלך אחריו נמסר שסַרְגוֹן הוא שכבש את שֹׁמְרוֹן לאחר מצור. לכן משערים ששַׁלְמַנְאֶסֶר לא הספיק להשלים את כיבוש הארץ ושהגליית תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל החלה רק בימי סַרְגוֹן השני (מלך 705-722 לפנה"ס), ונמשכה גם בימי סַנְחֵרִיב בנו של סַרְגוֹן (680-704 לפנה"ס), ובימי אֵסַרְחַדּוֹן בנו של סַנְחֵרִיב (668-680 לפנה"ס) כפי שגם נמסר בספר עֶזְרָא. כנראה שקבוצת הגולים מכּוּתָה שהתיישבה בארץ היתה גדולה במיוחד כיוון שהחל בספרות חז"ל מכונים השומרונים בשם "כּוּתִים".

כּוּתָה מזוהה בחורבות שבתל אבראהים, על הזרוע המזרחית של נהר הפְּרָת, כ-40 ק"מ מצפון מזרח לבָּבֶל. שמו של התל ניתן לו בעקבות המסורת התלמודית על מעצרו של אַבְרָהָם בכּוּתָה בידי נִמְרֹד. האתר כולל שתי גבעות המופרדות ע"י תעלה קדומה (שאט אנ-ניל, אשר יש המזהים אותה עם נהר כְּבָר המקראי), ונמצאו בו מספר ממצאים המעידים על הזיהוי שלו עם כּוּתָה, כולל אבן ועליה כתובת המזכירה את כּוּתָה מימי נְבוּכַדְנֶצַּר ה-2 מלך בָּבֶל. לבד מזאת נמצאו עוד ממצאים מעטים באתר, כולל תעודות נוספות מימי הממלכה הניאו-בבלית, ושרידי החומה.

כּוּתָה נוסדה בתקופה השׁוּמֵרִית של מסופוטמיה, ושמה השׁוּמֵרִי המקורי היה גודואה-קי, כלומר "פתח השְׁאוֹל", וזאת בשל היות העיר מרכז הפולחן של אל השְׁאוֹל - נֵרְגַל, כפי שנזכר כאמור גם במקרא. בתקופה האַכַּדית נקראה העיר בשם כּוּתים, ונכללה בנחלתו של סרגון הגדול מלך אַכַּד (מאות 23-24 לפנה"ס), תחת ממשלו של הכהן המקומי. שׁוּלגִי מֶלֶךְ אוּר (2047–1999 לפנה"ס) הקים בכּוּתָה מקדש לאל המלחמה נִנֻרְתֻ, אחיו של נֵרְגַל. בימי שלטון חַמוּרָבִּי מלך בָּבֶל (1750-1792 לפנה"ס) היתה כּוּתָה העיר השלישית בקדושתה אחרי בָּבֶל ונבוּ, והמשיכה במעמד זה גם בתקופה האַשּׁוּרִית.

שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-3 (824-858 לפנה"ס) ונכדו אדד-ניררי השלישי (783-811 לפנה"ס), מלכי אַשּׁוּר בימי האימפריה האַשּׁוּרית החדשה, נהגו להקריב לנֵרְגַל במקדשו שבכּוּתָה אחרי כל מסע מלחמה. מאוחר יותר פרצו מרידות כנגד אַשּׁוּר בכּוּתָה ובערים נוספות באזור, ולבסוף הצטרפה גם בָּבֶל למרד. סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר החריב לבסוף את כּוּתָה ואת בָּבֶל עצמה, ובימי מלחמת האחים בין נכדיו שמש-שום-אוכין ואשורבניפל נכבשו שוב כּוּתָה ובָּבֶל, אך אשורבניפל המנצח (מלך 669–631 לפנה"ס) שיקם מחדש את המקדשים שבערים הקדושות, כולל את מקדשו של נֵרְגַל בכּוּתָה. כּוּתָה נזכרת עוד בכמה תעודות מימי הממלכה הניאו-בבלית החדשה שירשה את אַשּׁוּר, וגם בימי שלטון פָּרַס ואח"כ בימי השלטון ההלניסטי הסלווקי של יורשי אלכסנדר מוקדון.