עַלַמַּפָּה

סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר עלה על יְהוּדָה וכבש את עריה הבצורות ושם מצור גם על יְרוּשָׁלַיִם. נציגו הרַבשָׁקֵה איים על חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה ועל העם השומע בחומות שה' לא יוכל לעזור להם כמו שאלוהי העמים האחרים שכבש סַנְחֵרִיב לא עזרו להם. הנביא יְשַׁעְיָהוּ הציע לא לפחד מגידופי הרַבשָׁקֵה, כי ה' יגרום לסַנְחֵרִיב לשוב לארצו שם יפול בחרב. באותו הלילה הכה מלאך ה' במחנה אַשּׁוּר 185,000 איש, וסַנְחֵרִיב חזר לנִינְוֵה. בזמן שהשתחווה שם לנִסְרֹךְ במקדשו, שני בניו (אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר) הכו אותו בחרב ונמלטו לאֲרָרָט, ובנו אֵסַרְחַדּוֹן/אֵסַר-חַדֹּן מלך אחריו.

שנים רבות אח"כ, בימי שיבת ציון תחת שלטון פָּרַס, החלו השבים להקים מחדש את המקדש ביְרוּשָׁלַיִם. הגויים שאֵסַרְחַדּוֹן מלך אַשּׁוּר הגלה מארצותיהם ויִשֵּׁב בנחלת שבטי ישראל הגולים ביקשו מזְרֻבָּבֶל להצטרף לבניין המקדש כיוון שגם הם עובדים את ה'. אך זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ סירבו להצעה, ואותם גויים החלו אח"כ להפריע למלאכת הבנייה.

אחרי מות אַשּׁוּר נַדִן-שֻׁם בן סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר, העלה סַנְחֵרִיב את בנו אַדְרַמֶּלֶךְ למעמד יורש העצר של הממלכה, אך בהשפעת נַקִיַה-זַכּוּתּוּ שהיתה אחת מנשותיו, העביר את מעמד יורש העצר לבנה אֵסַרְחַדּוֹן למרות שהיה צעיר מאחיו (684 לפנה"ס). בשנת 681 לפנה"ס (כ-20 שנים לאחר המצור הכושל על יְרוּשָׁלַיִם) בעת העדרו של אֵסַרְחַדּוֹן במערב, נרצח סַנְחֵרִיב בידי בנו בנִינְוֵה, כפי שמעידים המקורות הבבלים, המקרא, ובירוסוס שהוסיף גם שהבן הרוצח עלה לשלטון אחרי אביו. המקרא מפרט שסַנְחֵרִיב הוכה בַחֶרֶב בנִינְוֵה ע"י שני בניו (אַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר) בעת שהשתחווה שם לנִסְרֹךְ במקדשו, כפי שניבא יְשַׁעְיָהוּ בעקבות דברי הרהב שלו ושל שליחיו על ה'. בכתובת של נבונאיד מלך בָּבֶל שמלך בתקופה מאוחרת יותר (539-556 לפנה"ס) מיוחס הגורל של סַנְחֵרִיב למעלליו כנגד בָּבֶל שאותה החריב ושאת הפסל של אֵלָהּ הראשי מַרְדוּךְ לקח לאַשּׁוּר. ההשערה המקובלת היא בכל אופן שהאחים הקושרים הסתכסכו ועלו זה אחר זה על כס המלוכה עד שאֵסַרְחַדּוֹן שב עם צבאו לאזור כמה שבועות אח"כ והביס את צבאות הקושרים שנמלטו לממלכת אֲרָרָט הצפונית, יריבתה המסורתית של אַשּׁוּר .

אֵסַרְחַדּוֹן נתקף בחרדות כתוצאה מהתהפוכות בשלטון ובמשפחתו והגיב בטיהור של הממשל ושל צוות הארמון עם הוצאות נרחבות להורג של קרובי אֶחָיו המורדים ותומכיהם. ארמונותיו של אֵסַרְחַדּוֹן בכָּלַח\נִמְרֹד ובנִינְוֵה נבנו כמבצרים מרוחקים ממרכז העיר ואֵסַרְחַדּוֹן הרבה להתייעץ באלים כדי לחשוף מרידות אפשריות בממלכתו. סַנְחֵרִיב, אביו של אֵסַרְחַדּוֹן, החריב את העיר בָּבֶל בעקבות מרידות בלתי פוסקות, הציף אותה במי התעלות שסביבה, החריב את בנייניה המפוארים ולקח את פסל אֵלָהּ הראשי מַרְדוּךְ לאַשּׁוּר. אֵסַרְחַדּוֹן ביקש לפייס את הבבלים ובנה מחדש את העיר, כשהסדיר שוב את מהלך נהר הפְּרָת ותעלותיו, ושיפץ את המקדשים ואת מגדל הזיגוראת הגדול של העיר וגם את ביצוריה. אֵסַרְחַדּוֹן הרבה לבנות ולשקם ערים נוספות בארץ בָּבֶל וגם כמובן בארץ אַשּׁוּר כולל בעיר אַשּׁוּר עצמה.

בשנות מלכותו הראשונות לחם אֵסַרְחַדּוֹן בהצלחה בקיליקיה שבאסיה הקטנה כנגד הקימרים שפלשו למחוזות המערביים של האימפריה, ואח"כ כנגד צִידֹן שבפניקיה אשר מרדה באַשּׁוּר. אֵסַרְחַדּוֹן תפס והוציא להורג את מלך צִידֹן הנמלט, החריב את העיר ומסר את האזורים הנרחבים שהיו בשליטתה בעיקר לבַּעַל מלך צֹר, ויסד עיר אַשּׁוּרית חדשה על חורבות צִידֹן בטקס שאליו הוזמנו כל מלכי האזור הנאמנים, ובהם כמשוער גם מְנַשֶּׁה מלך יְהוּדָה. בשנת 675 פלשו כוחות עֵילָם לארץ בָּבֶל, אך לא הרבה אח"כ כרת מלך עֵילָם החדש ברית שלום עם אֵסַרְחַדּוֹן, שכללה גם החלפת ילדים בין חצרות המלכות של עֵילָם ואַשּׁוּר. השלום בגבול הדרומי מזרחי של הממלכה איפשר לאֵסַרְחַדּוֹן להשקיט את הגבול הצפוני שם לחם אֵסַרְחַדּוֹן בהצלחה בממלכת אֲרָרָט ובבעלות בריתה (673 לפנה"ס), ואח"כ באותה שנה לפנות ולטפל גם במִצְרַיִם שעודדה ותמכה במרידות השונות שהטרידו את ממלכת אַשּׁוּר בסוריה ובארץ ישראל.

נסיון הפלישה הראשון של אֵסַרְחַדּוֹן למִצְרַיִם נכשל כשפרעה תִּרְהָקָה הביס את צבא אַשּׁוּר המותש ממסעו המואץ דרומה (כמשוער באזור קנטרה של ימינו). שנת 673 לפנה"ס היתה גם שנה קשה לאֵסַרְחַדּוֹן מבחינה אישית כשאיבד את אישתו הראשונה ואת תינוקם, והמלך שקע לדיכאון, התבודד בחדריו והמעיט לאכול, למורת רוחם של רופאיו. גם בריאותו של המלך התדרדרה בתקופה זו והוא סבל מחום והקאות, מכאבי ראש ומפריחה נרחבת בגוף ובפנים, שאותה ניסה להסתיר מנתיניו. אֵסַרְחַדּוֹן החל להתכונן לחילופי השלטון הצפויים במטרה שיתנהלו באופן מסודר, יחסית לתקופה הסוערת של עלייתו לשלטון שלו עצמו עם מרד אֶחָיו ורצח אביו. אחרי שיורש העצר הבכור מת הוא החליט להוריש את המלוכה על ארץ בָּבֶל לידי בנו המבוגר הנותר שמש-שום-אוכין, ואת השלטון בשאר האימפריה האַשּׁוּרית לידי בנו השני אשורבניפל, וערך טקסי שבועה ובריתות עם בכירי הממלכה ושכניה כדי להבטיח מעבר חלק של השלטון (672 לפנה"ס).

בשנת 671 לפנה"ס חזר אֵסַרְחַדּוֹן לנסות ולכבוש את מִצְרַיִם עם צבא גדול יותר. כשהצבא עבר בחָרָן בדרכו למִצְרַיִם קיבל אֵסַרְחַדּוֹן נבואה שחזתה את נצחונו, ואמנם 3 חודשים אח"כ ניצח צבא אַשּׁוּר את צבא מִצְרַיִם באזור הצפוני של הדלתא, ואחרי שתי קרבות מכריעים נוספים נכבשה הבירה הצפונית בנֹף\ממפיס. תִּרְהָקָה אמנם הצליח להמלט דרומה אך משפחתו, כולל אישתו ויורש העצר, נשבו והוצאו לגלות לאַשּׁוּר יחד עם רבים מתושבי מִצְרַיִם. יורש העצר מוצג משתחווה לפני אֵסַרְחַדּוֹן כשחבל כרוך על צווארו במצבת הנצחון שהקים אֵסַרְחַדּוֹן בשָׂמָאל שבצפון סוריה (ראו צילום). צבא אַשּׁוּר נאבק גם עם בַּעַל מלך צֹר, ועם אַשְׁקְלוֹן וערים נוספות בשטח ממלכת ישראל לשעבר שניצבו לצד מִצְרַיִם. משוער שלתקופה זו מיוחסת נבואה של יְשַׁעְיָהוּ על פחד באֶפְרַיִם כ-65 שנים אחרי נפילת אֲרָם דַּמֶּשֶׂק ודברי הגויים בתקופת שיבת ציון שהזכירו את הגלייתם למחוזות בממלכת ישראל הכבושה בימי אֵסַרְחַדּוֹן.

על הנצחון על מִצְרַיִם פיקד כמשוער הסריס אַשּׁוּר-נסיר, כיוון שאֵסַרְחַדּוֹן עצמו היה באותם ימים בעיצומו של טקס "המלך החלופי" בו הסתתר המלך באזור כפרי למשך 100 ימים בזמן שמשרת תפס את מקומו ולבש את בגדיו. זאת כדי להסיט נבואה רעה כלשהי מהמלך על המשרת, שהיה מוצא להורג עם תום התקופה. מעט אחרי כיבוש ממפיס יצאה נבואה חדשה מחָרָן ולפיה השלטון על אַשּׁוּר שייך לא לאֵסַרְחַדּוֹן אלא ל"סאסי" (שלא זוהה). אֵסַרְחַדּוֹן נכנס שוב למחבוא בטקס נוסף של מלך-חלופי (השני באותה השנה) ובתום 100 הימים יצא ממחבואו והחל לטהר את מוסדות השלטון עם סדרה חדשה של הוצאות להורג נרחבות, אשר פגעו לטווח ארוך ביציבות השלטון באימפריה. בשנת 669 בזמן שאֵסַרְחַדּוֹן ביצע שוב טקס "מלך-חלופי", חזר תִּרְהָקָה צפונה בנסיון להתנגד לשלטון האַשּׁוּרי החדש. אֵסַרְחַדּוֹן יצא שוב עם צבאו למִצְרַיִם, ומת במפתיע כשעבר בחָרָן, כנראה בנסיבות טבעיות. השלטון בבָּבֶל ובאַשּׁוּר עבר במסודר לבניו כפי שתכנן אֵסַרְחַדּוֹן, אך מאוחר יותר רבו שמש-שום-אוכין ואשורבניפל בכל זאת ובָּבֶל חזרה לשלטון ישיר של מלכי אַשּׁוּר. אשורבניפל השלים לבסוף את כיבוש מִצְרַיִם וכבש גם את נֹּא אָמוֹן\תֶבַּאי בירת מִצְרַיִם העליונה (הדרומית).