עַלַמַּפָּה

עָמְרִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ישב קודם במשך 6 שנים בבירה הקְדוּמָה של הממלכה בתִרְצָה, ואז קנה את הר שֹׁמְרוֹן "מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף", בנה את הָהָר וקרא את שם עיר הבירה החדשה "שֹׁמְרוֹן" על שם הבעלים הקודמים של המקום. עָמְרִי מָלַךְ בשֹׁמְרוֹן עוד 6 שנים, עד שנפטר ונקבר שם. שֹׁמְרוֹן המשיכה להיות בירת ממלכת יִשְׂרָאֵל במשך כל שנות קִיּוּמָהּ ועד נפילתה בידי אַשּׁוּר, ולמעשה היתה לעתים שם נרדף לממלכה כולה. נביאי יִשְׂרָאֵל הרבו להוכיח את שֹׁמְרוֹן על העבודה הזרה שהונהגה בה ועל השחיתות המוסרית של העיר , ולכן ניבאו את חורבנה . הנביא יְחֶזְקֵאל עוד המשיך להתייחס לחטאי שֹׁמְרוֹן שנים רבות לאחר נפילתה , אך יִרְמְיָהוּ ועוֹבַדְיָה חזו את שיבת העם לשֹׁמְרוֹן באחרית הימים .

תולדות שֹׁמְרוֹן במקרא

גם מלכי יִשְׂרָאֵל שבאו אחרי עָמְרִי מלכו משֹׁמְרוֹן ונקברו בה. כך, אַחְאָב בן עָמְרִי מָלַךְ משֹׁמְרוֹן אבל ישב גם לפעמים בארמונו שביִזְרְעֶאל. אַחְאָב הנהיג בשֹׁמְרוֹן עבודה זרה ובנה בעיר מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בהשפעת אשתו הצידונית אִיזֶבֶל. רָעָב חָזָק בא בעקבות כך על שֹׁמְרוֹן, ורק אחרי שאֵלִיָּהוּ הנביא התעמת עם אַחְאָב וטבח את נביאי הַבַּעַל חזר הגשם לממלכה. אח"כ עלה בֶּן הֲדַד ה-2 מֶלֶךְ אֲרָם עם בעלי בריתו על שֹׁמְרוֹן, אך אַחְאָב הביס אותו שם, ולבסוף כרת איתו ברית שלום שלפיה החזיקו סוחרי יִשְׂרָאֵל שווקים בדַמָּשֶׂק כפי שבעבר החזיקו סוחרי אֲרָם שווקים בשֹׁמְרוֹן. מאוחר יותר נעכרו שוב היחסים עם אֲרָם, ואַחְאָב הזמין את יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה להצטרף אליו למלחמה באֲרָם. יְהוֹשָׁפָט הגיע אמנם לשֹׁמְרוֹן וישב יחד עם אַחְאָב "אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן" כדי לשמוע את תחזית הנביאים על הקרב הצפוי. מִיכָיְהוּ ניבא שם את נפילת אַחְאָב, אך אַחְאָב יצא בכל זאת לקרב, מת בו ונקבר בשֹׁמְרוֹן.

אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב מָלַךְ גם כן משֹׁמְרוֹן שְׁנָתָיִם, אך אז נפל "בְּעַד הַשְּׂבָכָה" מעליית הגג שלו בְּשֹׁמְרוֹן, ובסוף מת מפצעיו. אחריו מָלַךְ אחיו יוֹרָם בְּשֹׁמְרוֹן 12 שנה, ובימיו עבר אֱלִישָׁע לגור בשֹׁמְרוֹן אחרי שירש את נבואת אֵלִיָּהוּ. נַעֲמָן שר צבא אֲרָם שמע על "הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן" ובא לעיר כדי שאֱלִישָׁע ירפאו מהצרעת שבה חלה. אח"כ שיבש אֱלִישָׁע את התקפותיו החוזרות של בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם, והמֶלֶךְ שם מצור על דֹתָן שם נמצא הנביא באותו הזמן. אֱלִישָׁע גרם לכך שצבא אֲרָם הסתנוור, ואז הוביל אותם במצב זה לשֹׁמְרוֹן, שם פקח אֱלִישָׁע את עיניהם כשכבר היו בידי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. בֶּן הֲדַד המשיך לצור על שֹׁמְרוֹן ורעב כבד נפל על העיר עד שראש חמור וחריונים נמכרו שם בכסף רב. אֱלִישָׁע בישר שלמחרת סאת סולת וסאתיים שְּׂעֹרִים ימכרו בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן, וכך אמנם היה כשצבא אֲרָם נטש במפתיע את המצור.

יוֹרָם נפצע מאוחר יותר בקרב מול אֲרָם ויצא להחלים בארמונו שביִזְרְעֶאל ושם נרצח ע"י יֵהוּא. אֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ יהוּדָה שביקר את יוֹרָם ביִזְרְעֶאל באותו הזמן נמלט משם והתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן, אך הובא משֹׁמְרוֹן אל יֵהוּא שהמית גם אותו. יֵהוּא המשיך לשֹׁמְרוֹן ושם הרג אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב, ולקח לעצמו את המלוכה. יֵהוּא הרס את בֵּית הַבַּעַל שהקים אַחְאָב בשֹׁמְרוֹן, והמשיך למלוך שם 28 שנים, עד שמת ונקבר בשֹׁמְרוֹן ובנו יְהוֹאָחָז מָלַךְ אחריו. יְהוֹאָחָז גם כן מָלַךְ ונקבר בְּשֹׁמְרוֹן ובנו יוֹאָשׁ מָלַךְ שם אחריו. אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה התגרה ביוֹאָשׁ, ולבסוף יוֹאָשׁ פרץ את חומת יְרוּשָׁלַ‍ִם, בזז את אוצרות המקדש, ושב לשִׁמְרוֹן עם הביזה ובני ערובה שלקח בשבי. יוֹאָשׁ נקבר עִם אֲבֹתָיו בְּשֹׁמְרוֹן ובנו יָרָבְעָם ה-2 מָלַךְ אחריו בְּשֹׁמְרוֹן במשך 41 שנים.

זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, עד שנרצח בפרהסיה בידי שַׁלֻּם בֶּן יָבֵשׁ שלקח את המלוכה. שַׁלֻּם מָלַךְ במשך חודש בודד עד שנרצח גם הוא בשֹׁמְרוֹן ע"י מְנַחֵם בֶּן גָּדִי שמָלַךְ במשך 10 שנים. פְּקַחְיָה בן מְנַחֵם מָלַךְ אחריו בְּשֹׁמְרוֹן במשך שנתיים, עד שנרצח בארמון המֶלֶךְ יחד עם עוד 50 מבני הַגִּלְעָד ע"י שָׁלִישׁוֹ - פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ. פֶּקַח מָלַךְ בְּשֹׁמְרוֹן 20 שנה, והחל לתקוף את ממלכת יְהוּדָה יחד עם רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם. פֶּקַח הרג בִּיהוּדָה 120 אלף ושבה 200 אֶלֶף "נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן", אך הנביא עֹדֵד יצא "לִפְנֵי הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן" ושכנע את הצבא המנצח להשיב את השבויים לבתיהם כיוון שהם בעצם "אֲחֵיהֶם". הנביא יְשַׁעְיָהוּ התייחס למלחמה זאת וניבא ששֹׁמְרוֹן וּמַלְכָּהּ פֶּקַח יחד עם אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וּמַלְכָּהּ רְצִין יענשו ויפלו תוך 65 שנה (בפועל הנפילה באה מוקדם בהרבה), ואף קרא לבנו בשם "מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" לקראת הביזה שיעשה מֶלֶךְ אַשּׁוּר באֲרָם ובשֹׁמְרוֹן.

בימי פֶּקַח עלה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר (השלישי) מֶלֶךְ אַשּׁוּר על ממלכת יִשְׂרָאֵל וקרע ממנה את הגִּלְעָד הגָּלִיל, ואת ארץ נַפְתָּלִי, והגלה את תושביהם לאַשּׁוּר. הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה רצח אח"כ את פֶּקַח ומָלַךְ תחתיו 9 שנים , וגם בימיו עלה שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מֶלֶךְ אַשּׁוּר על ממלכת ישראל והוֹשֵׁעַ נאלץ להעלות לו מִנְחָה שנתית. לבסוף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אסר את הוֹשֵׁעַ, שם מצור על שֹׁמְרוֹן למשך 3 שנים, ולבסוף הוגלו בני יִשְׂרָאֵל לרחבי ממלכת אַשּׁוּר. מֶלֶךְ אַשּׁוּר הושיב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תושבים זרים מרחבי האימפריה ("מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם"), ולבקשתם הביא להם את "אֶחָד מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הִגְלוּ מִשֹּׁמְרוֹן" כדי שילמדם את פולחן ה' - האל המקורי של הארץ. שנים אח"כ כאשר צבא סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר הגיע עד חומות יְרוּשָׁלַ‍ִם, איים שליחו הרַב שָׁקֵה שאַשּׁוּר תכבוש את יְרוּשָׁלַ‍ִם כפי שכבשה את שֹׁמְרוֹן, אך יְשַׁעְיָהוּ ניבא בצדק שאַשּׁוּר מתגאה בכך לשוא.

כמה מבני יִשְׂרָאֵל שבו כנראה להתיישב בשֹׁמְרוֹן, ונזכר שיֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יהוּדָה הסיר אח"כ את בָּתֵּי הַבָּמוֹת שהקימו שם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. אחרי הכיבוש הבבלי בימי יִרְמְיָהוּ נזכרים 80 אנשים משְּׁכֶם משִׁלֹה ומשֹּׁמְרוֹן, שבאו להצטרף לשארית העם במִּצְפֶּה בעודם נוהגים מנהגי אבלות על החורבן, ואיתם מנחות ולְבוֹנָה למקדש (כנראה לאזור ההריסות). בכל אופן, בימי שיבת ציון תחת עֶזְרָא ישבו בשֹׁמְרוֹן בעיקר גרים, שאף התלוננו בפני אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא מלך פָּרַס על הַיְּהוּדִים שבונים את חומות יְרוּשָׁלַיִם, ואח"כ לעגו ליְּהוּדִים שהתקדמו במלאכת בניית החומה תחת נְחֶמְיָה.

האתר של שֹׁמְרוֹן מזוהה בוודאות עם השרידים המרשימים של העיר הקדומה ליד הכפר הערבי סבסטיה, אשר משמר את השם Sebaste שניתן לה בתקופה הרומית ע"י הורדוס לכבודו של הקיסר אוגוסטוס ("סבסטוס" ביוונית, כלומר נכבד\מפואר). החפירות שנערכו באתר הראו שבמקום היה רק ישוב כפרי לא משמעותי לפני שעָמְרִי העביר לשם את בירתו מתִּרְצָה הסמוכה (כ-13 ק"מ ממזרח). העיר החדשה ישבה על דרך הרוחב החשובה ביותר דרך מרכז הארץ שהובילה מהַשָּׁרוֹן מזרחה דרך שֹׁמְרוֹן לשְׁכֶם (כ-10 ק"מ מדרום-מזרח) ומשם מעט צפונה לתִּרְצָה ודרך נחל תִּרְצָה אל מעברות היַרְדֵּן באזור אָדָם. התל נמצא על גבעה הנישאת לגובה של מעל ל-450 מ' מעל פני הים ומעל ל-100 מ' מעל סביבתה, ואשר מוקפת בערוצים עמוקים ובבקעה פורייה ממערב. בכפר סבסטיה שממזרח נובע המעיין העיקרי של הישוב, אך כ-20 מעיינות קטנים יותר נובעים סביב התל, ואמת מים קדומה הובילה מים מאזור הכפר ראס נאקורה כמעט ק"מ מדרום לשֹׁמְרוֹן.

הממצאים מראשית ימי בית ראשון (מאה 9 לפנה"ס) כוללים שרידי ארמון שהוקף בחומה לא חזקה, וחומה חיצונית חזקה יותר (חומת סוגרים) שהקיפה אזור עירוני נרחב יותר בראש התל. עָמְרִי התחיל מן הסתם כבר בהכנת הארמון והביצורים עוד כשהתכונן למעבר מתִרְצָה, אך לאַחְאָב בנו, שהרבה לבנות ברחבי הממלכה, מיוחסת בד"כ חומת הסוגרים הגדולה המבוססת על הרחבה מלאכותית של פסגת התל. מתקופה זו נחשפו גם שרידי השער המזרחי של החומה והמגדל שלצידו. מלבד העיר העליונה המבוצרת היתה בשֹׁמְרוֹן הישראלית גם עיר תחתונה במורדות ולרגלי הגבעה. בצפון מערב הארמון נחשפה בריכה קדומה שיש המזהים אותה עם "בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן" שבה נשטף דמו של אַחְאָב מהָרֶכֶב שנשא את גופתו לשֹׁמְרוֹן. ברצפה של אגף צפוני בארמון המלכותי התגלו גם כמה מקבצים של שֶׁנְהָבִים שבורים, חלקם לוחיות שנהב עם תבליטים של חיות, צמחים, צורות גיאומטריות או דמויות וחלקם שנהבים משובצים בחומרים צבעוניים. ההשערה המקובלת היא שהשנהבים עיטרו את הרהיטים המפוארים ב"בֵית הַשֵּׁן" שהיה בארמון אַחְאָב בשֹׁמְרוֹן. רבים מהעיטורים קשורים לתרבות המצרית, ועל שבר אחד אף חרוט שמו של פרעה אסרחן ה-2 (מאה 9 לפנה"ס).

בחדר ששימש כנראה כמחסן של מצודת העיר נמצאו עשרות חרסים ("חרסי שֹׁמְרוֹן") ועליהם כתובות בדיו שחורה המתעדות משלוחי "נבל יין ישן" או "נבל שמן", תוך ציון מקור המשלוח (שם העיר או הכרם), השולח, המקבל ומשפחתו (לא כל הפרטים מופיעים בכל החרסים ויש חילוקי דיעות בין החוקרים לגבי משמעות הפרטים השונים). משלוחי היין והשמן היו כמשוער תשלומי מס לארמון המֶלֶךְ או אולי משלוחים לבעלי קרקעות שישבו בבירה. המקומות הנזכרים בכתובות זוהו בכל אופן עם אתרים שונים סביב שֹׁמְרוֹן ובהר אפרים. חלק מהחרסים מתוארכים לשנה 9 או 10, והשאר לשנה 15 (וחרס אחד אולי לשנה 17) - כמשוער לספירת שנת מלכותו של המֶלֶךְ המכהן בזמן המשלוח. משיקולים ארכאולוגים ועל פי סגנון הכתב מתארכים בד"כ את הכתובות למאות ה-8-9 לפנה"ס, ולכן מחפשים מֶלֶךְ אחד או יותר שמלכו לפחות 10 או 15 שנה בתקופה זו, כמו יוֹאָשׁ (מָלַךְ 16 שנה) או בנו יָרָבְעָם ה-2 (מָלַךְ 41 שנה).

מערכת הביצורים של שֹׁמְרוֹן תוחזקה גם ע"י המלכים שבאו אחרי אַחְאָב, ועזרה לעיר לעמוד בנסיונות מצור חוזרים וכושלים של אֲרָם, כמו בימי אַחְאָב ובנו יוֹרָם (ראו למעלה). יֵהוּא כאמור הרס את בֵּית הַבַּעַל שהקים אַחְאָב בשֹׁמְרוֹן והקים שושלת חדשה בממלכה. דמותו המשתחווה של יֵהוּא חרוטה על מצבה של שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר שם נזכר יֵהוּא כמעלה מס לאַשּׁוּר (ראו בעמוד על יֵהוּא). יְהוֹאָשׁ נכדו של יֵהוּא נזכר כ"יהואש השומרוני" בכתובת של אַדַדנֵרַרי ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר כמעלה מס לאַשּׁוּר. בימיו נחלשה אֲרָם, האויב המסורתי של שֹׁמְרוֹן, בעקבות תבוסתה בידי אַדַדנֵרַרי ה-3. בימי יָרָבְעָם ה-2 ה-2 בן יְהוֹאָשׁ ידעה שֹׁמְרוֹן תקופה ארוכה של יציבות ושגשוג, כפי שמשתמע גם מדברי הביקורת של הנביא עָמוֹס על האצילים המושחתים והבטוחים בעצמם בארמנותיהם שבשֹׁמְרוֹן . אחרי שנרצח זְכַרְיָהוּ בֶן יָרָבְעָם תמה שושלת בית יֵהוּא והמלכים בשֹׁמְרוֹן התחלפו בתְּכִיפוּת (ראו למעלה).

בימי מְנַחֵם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עלה תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר על הארץ וקרע מממלכת יִשְׂרָאֵל את רוב מחוזותיה. בינתיים לא עלה מֶלֶךְ אַשּׁוּר על שֹׁמְרוֹן עצמה בתמורה למס כבד ששילם לו מְנַחֵם, אשר נזכר כ"מנחם השומרוני" באחת מהכתובות של תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר. הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ניסה למרוד באַשּׁוּר והפסיק להעלות מס לשַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מֶלֶךְ אַשּׁוּר, אך שַׁלְמַנְאֶסֶר עצר את הוֹשֵׁעַ ושם מצור על שֹׁמְרוֹן למשך 3 שנים עד שהעיר נפלה (722 לפנה"ס). בינתיים לא הוגלו תושבי העיר, ונראה ששֹׁמְרוֹן הצטרפה לברית בתמיכת מצרים כנגד סַרְגוֹן ה-2 אשר ירש בנתיים את כס המלוכה באַשּׁוּר. סַרְגוֹן טיפל קודם במורדים האחרים (חמת ועזה) ולבסוף פנה לשֹׁמְרוֹן. על פי כתובת של סַרְגוֹן מסתבר שהגלה 22,290 מבני שֹׁמְרוֹן לרחבי האימפריה האשורית (720 לפנה"ס). שֹׁמְרוֹן שוקמה והיתה לבירה של פחווה אַשּׁוּרית שנקראה על שמה, וסַרְגוֹן ואח"כ בנו סַנְחֵרִיב וכנראה גם המלכים הבאים איכלסו את העיר בתושבים חדשים מרחבי האימפריה, כולל מחמת, מבבל ומכותה. מהתקופה האשורית נמצאו בשֹׁמְרוֹן מצבת זכרון של סַרְגוֹן, תעודות שונות וחותם סופרים. השלטון האשורי התרופף עם דעיכת האימפריה, ונראה שתחום ההשפעה של ממלכת יהוּדָה תחת יֹאשִׁיָּהוּ התרחב וכלל את אזור פחוות שֹׁמְרוֹן והגיעה צפונה גם עד מְגִדּוֹ (למרות שיש חולקים על כך). שֹׁמְרוֹן עברה מן הסתם לידי הכובש הבָּבְלִי ואח"כ הפָּרְסִי, והמשיכה להיות עיר נוכרית. כך, תושבי שֹׁמְרוֹן שמוצאם מבָּבֶל, שׁוּשַׁן, ועֵילָם נזכרים בין כותבי כתב התלונה בפני אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא מֶלֶךְ פָּרַס כנגד הַיְּהוּדִים (ראו למעלה).

בתקופה ההלניסטית שֹׁמְרוֹן נעשתה לעיר הלניסטית נוכרית טיפוסית בשם סמאריה. מתקופה זו שרדו בעיקר מגדל עגול גדול שהיה חלק מהחומה שבצפון הפסגה, והבסיסים המרובעים של זוג המגדלים העגולים מהתקופה ההרודיאנית בצדי השער המערבי. יוחנן הורקנוס החשמונאי כבש והחריב את העיר ההלניסטית, אך בתקופה הרומית בנה המֶלֶךְ הורדוס מחדש את העיר בסגנון מפואר והקדיש אותה כאמור לפטרונו הקיסר אוגוסטוס\סבסטוס. השרידים ההרודיאנים והרומים המאוחרים יותר הם הבולטים ביותר באתר כיום. אלה כוללים בין השאר את שרידי החומה שהקיפה אזור נרחב של הגבעה (כ-640 דונם) ובו הפורום ושרידי הבזיליקה במזרח, אצטדיון בשקע נרחב באזור הצפון-מזרחי, תיאטרון, מקדש לקיסר אוגוסטוס בפסגת התל (ראו צילום) ושרידי הרחוב הראשי של העיר יחד עם כמה נציגים ממאות העמודים שניצבו בעבר לכל אורכו משני צדדיו. היישוב דעך אחרי התקופה הרומית אך הוקמה בו כנסייה בתקופה הביזנטית לציון מקום קבורתו של ראשו הכרות של יוחנן המטביל לפי מסורת נוצרית קדומה.