עַלַמַּפָּה

מפרט את מוצא העמים, ומזכיר את הַחֲמָתִי כבנו של כְּנָעַן בן חָם (בן נֹחַ), יחד עם בְּנֵי ערים נוספות הנמצאות באזורי לבנון וסוריה של היום. חֲמָת, המכונה במקרא גם "חֲמָת צוֹבָה" או "חֲמַת רַבָּה", היתה בירת ממלכה, ואח"כ בירת מחוז באימפריות הכובשות. כך נזכר שבימי הכיבוש הבָּבְלִי נכללה העיר רִבְלָה שבדרום סוריה בתחום "אֶרֶץ חֲמָת". גבול מחוז חֲמָת בימי הפרסים הגיע עד גבול מחוז דַמָּשֶׂק.

אחרי שדָוִד הביס ממלכות אחרות באזור (אֲרַם צוֹבָה ואֲרַם דַּמֶּשֶׂק), החליט תֹּעִי\תֹּעוּ מלך חֲמָת להעלות לו מס. שְׁלֹמֹה חיזק את השליטה בחֲמָת ובנה בתחומה ערי "מִּסְכְּנוֹת" - כלומר ערי מסחר ומחסנים לאגירת התבואות .

חֲמָת נפלה בסופו של דבר בידי אַשּׁוּר יחד עם כל האזור, ואחרי ששַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מלך אַשּׁוּר כבש את ממלכת יִשְׂרָאֵל, הוגלו תושביה לערי האימפריה השונות, ובמקומם יושבו בתחום יִשְׂרָאֵל הכבושה גויים שהגלה מארצותיהם, כולל גויים מחֲמָת. בני חֲמָת שישבו בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן החלו לעבוד שם את אלילם "אֲשִׁימָא". הנביא יְשַׁעְיָהוּ ניבא שהגולים מישראל, למשל לחֲמָת, עוד צפויים לשוב. אח"כ, כשסַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר החריב את ערי יְהוּדָה וצר על ירושלים, הוא שלח את הרַבשָׁקֵה לאיים על הנצורים, וזה הזכיר להם שאלוהי חֲמָת לא עזרו לה כנגד האַשּׁוּרים, ושמלכה נפל כמו מלכי ערים חזקות אחרות באזור .

גם הנביא עָמוֹס הזהיר את העַם שלא לחטוא ולבטוח בחוזקה של הממלכה, כיוון שממלכות חזקות יותר כמו של חֲמָת נפלו גם כן. הנביא יְשַׁעְיָהוּ לעומת זאת מזהיר דוקא את אַשּׁוּר שלא תחשוב שירוּשָׁלַ‍ִם דומה לשאר הערים שהם הצליחו לכבוש כמו חֲמָת. שנים אח"כ, יִרְמְיָהוּ ניבא את חורבן חֲמָת, וערים נוספות באזור, בידי הבָּבְלִים, ואמנם כאמור כל "אֶרֶץ חֲמָת" נכבשה בידי הבָּבְלִים, שחנו בעיר רִבְלָה שבתחומה.

העיר חֲמָת יושבת על נהר האורונטס שבסוריה (בערבית נהא העאסי, ובעברית ארנת). האתר של העיר כנראה יושב כבר בתקופת האבן, והעדויות הכתובות המוקדמות מעידות שהיא השתייכה לממלכת מיתַני (ממלכה חורית קדומה ששכנה בצפון מסופוטמיה) ואח"כ לממלכה החַתִּית. החַתִּים נאבקו עם מִצְרַיִם על השליטה באזור סוריה, ובשנת 1274 לפנה"ס נערך ביניהם "קרב קָּדֵשׁ" הנודע באזור העיר קָּדֵשׁ שבסוריה כ-70 ק"מ דרומית לחֲמָת, ונראה שהקרב הסתיים ביתרון לחַתִּים.

אחרי נפילת הממלכה החַתִּית, חִתִּים רבים היגרו והתיישבו בארצות השכנות (כולל בארץ יִשְׂרָאֵל), והקימו גם מספר "ממלכות חִתִּיות חדשות" בעיקר בכמה ערי מדינה בצפון סוריה, ובהן ממלכת חֲמָת. ממלכה זו נפלה תחת השפעה או שלטון יִשְׂרָאֵלי בימי דָוִד ושְׁלֹמֹה.

בקרב קָרְקָר שבצפון סוריה (853 לפנה"ס) נלחם שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי מלך אַשּׁוּר כנגד ברית של 12 מלכים מהאזור, שכללו בין השאר את מלך חֲמָת ואת אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל. על פי כתובת של שַׁלְמַנְאֶסֶר, אירחולינה מלך חֲמָת בא עם 700 מרכבות, 700 פרשים, ו10,000 רגלים (כנראה מספר מוגזם). נראה שבעלי הברית גברו על שַׁלְמַנְאֶסֶר ובלמו את התפשטות אַשּׁוּר באזור למשך כ-100 שנים.

בשנת 743 לפנה"ס הצליחו האַשּׁוּרים להשתלט על האזור, ותִּגְלַת פִּלְאֶסֶר הטיל מס על חֲמָת והגלה רבים מתושביה (וגם הטיל מס על ממלכת יִשְׂרָאֵל). מאוחר יותר, אחרי הכיבוש האַשּׁוּרי של ממלכת יִשְׂרָאֵל, הנהיג יׇהוּבִידִי, מלכה האחרון של חֲמָת, מרד של המחוזות האַשּׁוּריים באזור כנגד אַשּׁוּר. סַרְגוֹן ה-2 חיסל את המרד, החריב את חֲמָת, והוציא להורג את יׇהוּבִידִי (באמצעות הפשטת עורו בעודו חי). חֲמָת הוקמה אבל מחדש וחזרה להיות עיר חשובה גם בימי האימפריות הכובשות הבאות, כולל פרס, יוון, ורומא.