מצבה מתימא מהמאה הששית לפני הספירה, המתארת בשפה הארמית את הפולחן של אלים שהובאו לתימא.
נַבּוּנַאִיד - מלכה האחרון של בָּבֶל, ששהה כ-10 שנים בתֵּימָא מסיבות לא ברורות
|
רמת זיהוי
: 1 - זיהוי ודאי
תֵּימָא במקרא
תֵימָא, האב הקדמון של בְּנֵי תֵימָא, נזכר בין בניו של יִשְׁמָעֵאל, יחד עם שמות שבטים ערביים נוספים ושמות מקומות אחרים בעֲרָב
הנביא יְשַׁעְיָהוּ מזכיר את בְּנֵי תֵימָא בנבואתו לשבטי עֲרָב. בְּנֵי דְּדָן צפויים למצוא מחסה וקבלת אורחים בתֵימָא, כשינוסו מפני אויב בעל חרבות וקשתות (הכוונה כנראה לאַשּׁוּר
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה פסוקים י"ג-ט"ו: יג
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.
יד
וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא.
טו
חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה.
(אין להתבלבל עם תֵימָן נכדו של עֵשָׂו שעל שמו נקראת העיר תֵימָן שבאֱדוֹם). תֵימָא היתה תחנה חשובה על הדרך של אָרְחוֹת סוחרים במדבר הלוהט, ותֵימָא נזכרת בהקשר זה יחד עם ממלכת שְׁבָא בדרום עֲרָב[^]אִיּוֹב פרק ו פסוק י"ט: יט
הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ.
, שגם היא היתה מקום חשוב על דרכי המסחר הקדומות.
הנביא יְשַׁעְיָהוּ מזכיר את בְּנֵי תֵימָא בנבואתו לשבטי עֲרָב. בְּנֵי דְּדָן צפויים למצוא מחסה וקבלת אורחים בתֵימָא, כשינוסו מפני אויב בעל חרבות וקשתות (הכוונה כנראה לאַשּׁוּר
[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק כ"א פסוקים י"ג-ט"ו: יג
מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים.
יד
לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד.
טו
כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.
). גם הנביא יִרְמְיָהוּ מזכיר את תֵימָא (שוב יחד עם דְּדָן) ברשימה הארוכה של הגויים שישתו מכוס הזעם של ה'. הוא גם מתאר אותם כ"קְצוּצֵי פֵאָה", בגלל סגנון התספורת שאִיפְיֵן אותם[^]יִרְמְיָהוּ פרק כ"ה פסוק כ"ג: כג
וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה.
.
זיהוי המקום
תֵימָא היא נווה מדבר בעל כמה מקורות מים שופעים, המוקף באזורים המדבריים השוממים והלוהטים של צפון מערב עֲרָב
בחפירות בתֵימָא נמצאה כתובת מימי פַּרְעֹה רַעמֵסֶס ה-3 (מאה 12 לפנה"ס), ויש המשערים לכן שעברה בתֵימָא גם דרך ממִצְרַיִם. לפי כתובות אַשּׁוּריות מהמאה ה-8 לפנה"ס מסתבר שתֵימָא העלתה מס לאַשּׁוּר. במאה ה-6 לפנה"ס נַבּוּנַאִיד מלך בָּבֶל כבש את תֵימָא והרג את מלכה, ובאופן מפתיע נשאר לחיות במקום, כשאת רסן השלטון באימפריה השאיר אצל בנו בֵּלְשַׁאצַּר שנשאר בְּבָבֶל הרחוקה. נַבּוּנַאִיד בנה מבני פאר בתֵימָא, וערך מסעות גם לנאות מדבר נוספות בעֲרָב
במאות הראשונות לאחר הספירה התקיימה בתֵימָא קהילה יהודית (של גולים או מתגיירים) ולפי מסורות ערביות קדומות היהודים אף שלטו בעיר לתקופה מסוימת. במאה ה-6 לספירה חי בתֵימָא שמואל בן עדיה היהודי, שהיה משורר נודע של התקופה הטרום איסלאמית של השירה הערבית. על שמו קְרוּיִים כיום רחובות בתל-אביב ובחיפה.
[1]עולם התנ"ך, ספר אִיּוֹב עמ' 57-58.
. תֵימָא ישבה בצומת של דרכי מסחר בינלאומיות, וכך שימשה כתחנה חשובה לשיירות שעברו בהן, וכמרכז סחר עשיר בפני עצמה. מממלכת שְׁבָא שבדרום עֲרָב יצאה לתֵימָא דרך סחר שבה הובילו בשמים ואבנים יקרות. מתֵימָא המשיכה דרך אחת שהובילה צפונה לדוּמָה (גם היא על שם של אחד מבני יִשְׁמָעֵאל[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ה פסוקים י"ג-ט"ו: יג
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל בִּשְׁמֹתָם לְתוֹלְדֹתָם בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.
יד
וּמִשְׁמָע וְדוּמָה וּמַשָּׂא.
טו
חֲדַד וְתֵימָא יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה.
) בדרך לבָּבֶל, ודרך נוספת מתֵימָא הובילה לארצות הים התיכון במערב. מִמַּמְלֶכֶת דְדָן הדרומית לתֵימָא יצאה דרך סחר מתחרה, והיתה לעתים יריבות בין דְדָן לתֵימָא, שגלשה לעתים גם למלחמה[2]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ח, עמוד 522
.
בחפירות בתֵימָא נמצאה כתובת מימי פַּרְעֹה רַעמֵסֶס ה-3 (מאה 12 לפנה"ס), ויש המשערים לכן שעברה בתֵימָא גם דרך ממִצְרַיִם. לפי כתובות אַשּׁוּריות מהמאה ה-8 לפנה"ס מסתבר שתֵימָא העלתה מס לאַשּׁוּר. במאה ה-6 לפנה"ס נַבּוּנַאִיד מלך בָּבֶל כבש את תֵימָא והרג את מלכה, ובאופן מפתיע נשאר לחיות במקום, כשאת רסן השלטון באימפריה השאיר אצל בנו בֵּלְשַׁאצַּר שנשאר בְּבָבֶל הרחוקה. נַבּוּנַאִיד בנה מבני פאר בתֵימָא, וערך מסעות גם לנאות מדבר נוספות בעֲרָב
[4]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ח, עמוד 523
. כעבור כ-10 שנות שהות בתֵימָא, נאלץ נַבּוּנַאִיד לשוב לבָּבֶל, בשל התגברות האיום הפרסי על הממלכה. לבסוף כבש כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס את בָּבֶל, וכך היה נַבּוּנַאִיד למלכה האחרון. בחפירות בתֵימָא נמצאה מצבה עם כתובת בארמית מתקופה זו בערך, ובה רשימת האלים של תֵימָא (ראו תמונה).
במאות הראשונות לאחר הספירה התקיימה בתֵימָא קהילה יהודית (של גולים או מתגיירים) ולפי מסורות ערביות קדומות היהודים אף שלטו בעיר לתקופה מסוימת. במאה ה-6 לספירה חי בתֵימָא שמואל בן עדיה היהודי, שהיה משורר נודע של התקופה הטרום איסלאמית של השירה הערבית. על שמו קְרוּיִים כיום רחובות בתל-אביב ובחיפה.
פרקים המזכירים את תֵּימָא
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על תֵּימָא באתר של ויקיפדיה.