טחינת קמח על רֵחַיִם
פרטי היוצר\ת
Byzantine period oil lamp dating from the 4th or 5th century AD. The object is terracotta red., By Sébastien F. Monnaie-romaine.be (Template:Liban) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
נֵר שמן
|
|
סיכום
בימי יְהוֹיָקִים, יִרְמְיָהוּ כבר ניבא 23 שנים מימי יֹאשִׁיָּהוּ, וחזר שוב ושוב על האזהרה לעם לחזור בתשובה. העם לא שמע ולכן ייענש ע"י מלך בָּבֶל, שיחריב גם את העמים השכנים. ה' מצווה על הנביא להשקות מכוס זעם את הגויים (רשימה ארוכה) ובסופם גם את "שֵׁשַׁךְ" (שם צופן לבָּבֶל). הרועים (המנהיגים) יְיַלְּלוּ כשהם וצאנם (העם) יהיו לטבח, ע"י ה' השואג ויוצא כמו אריה ממשכנו.
תקציר
| דברי יִרְמְיָהוּ לעם בשנה 4 למלך יהוֹיָקִים (מקבילה ל"שָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית" לנְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, כלומר לחודשים בין עליתו לכס ועד לראש השנה). יִרְמְיָהוּ כבר ניבא 23 שנים (משנה 13 למלך יֹאשִׁיָּהוּ), וחזר שוב ושוב על האזהרה לעם לחזור בתשובה, ולא לעבוד אלוהים אחרים, כדי שימשיכו לחיות בארץ. אך העם לא שמע. |
| א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. ב אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר. ג מִן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה דְבַר יְהוָה אֵלָי וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. ד וְשָׁלַח יְהוָה אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ. ה לֵאמֹר שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם. ו וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְלֹא אָרַע לָכֶם. ז וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְהוָה לְמַעַן הכעסוני [הַכְעִיסֵנִי] בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם. |
| לכן, ה' יביא על הארץ מצָפוֹן את עבדו, נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, שיחריב את הארץ וגם את העמים השכנים לה. לא ישמעו עוד קולות שמחת חתונות, וחיי יום יום עם טחינת קמח על רֵחַיִם ואוֹרוֹת בבתים. |
| ח לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי. ט הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם יְהוָה וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם. י וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר. |
| הארץ תחרב והגויים שנכבשו ע"י בָּבֶל יעבדו אותה 70 שנה, עד שגם מלך בָּבֶל ועמו יוכו על חטאיהם. אז ה' יעניש את ארץ בָּבֶל על שהעבידו עמים רבים, כפי שכתוב בספר נבואות הגויים של יִרְמְיָהוּ. |
| יא וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה. יב וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְהוָה אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם. יג והבאיתי [וְהֵבֵאתִי] עַל הָאָרֶץ הַהִיא אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם. יד כִּי עָבְדוּ בָם גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדוֹלִים וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. |
| ה' מצווה על יִרְמְיָהוּ לקחת את כּוֹס יין הזעם ולהשקות ממנה את הגויים שישלח אותו אליהם. הם ישתו ויסערו כשיכורים כשיוכו בחֶרֶב. יִרְמְיָהוּ עושה כמְצוּוֶּה. |
| טו כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם. טז וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם. יז וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְהוָה וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהוָה אֲלֵיהֶם. |
| העמים שיוּשְׁקוּ מכוס הזעם הם: יְרוּשָׁלִַם, ערי יְהוּדָה ושליטיה, פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שריו ועַמו, ארץ עוּץ (באזור אֱדוֹם?), ארץ וערי פְּלִשְׁתִּים, ממלכות עבר הירדן (אֱדוֹם, מוֹאָב, ובני עַמּוֹן), צֹר וצִידוֹן שבלבנון, שבטי מדבר ערב כולל דְּדָן, ותֵּימָא, בני בּוּז (שבט ארמי?), עֵילָם ומָדָי (בפָּרָס\איראן), ולבסוף גם מלך בָּבֶל (מוזכרת בצופן כ"שֵׁשַׁךְ" כשהאות השנייה מהתחלה - "ב" מוחלפת בשנייה מהסוף - "ש", וכך גם "ל", ה 11 מהסוף, מוחלפת ב "ך", ה 11 מההתחלה). |
| יח אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה וְאֶת מְלָכֶיהָ אֶת שָׂרֶיהָ לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה לִשְׁרֵקָה וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. יט אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת שָׂרָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ. כ וְאֵת כָּל הָעֶרֶב וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד. כא אֶת אֱדוֹם וְאֶת מוֹאָב וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן. כב וְאֵת כָּל מַלְכֵי צֹר וְאֵת כָּל מַלְכֵי צִידוֹן וְאֵת מַלְכֵי הָאִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם. כג וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה. כד וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֲרָב וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר. כה וְאֵת כָּל מַלְכֵי זִמְרִי וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֵילָם וְאֵת כָּל מַלְכֵי מָדָי. כו וְאֵת כָּל מַלְכֵי הַצָּפוֹן הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל אָחִיו וְאֵת כָּל הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם. |
| ה' שולח את יִרְמְיָהוּ לאמר לעמים שעליהם לשתות ולהשתכר עד שיקיאו ולא יקומו מהחֶרֶב שתכה בהם. אם יסרבו לשתות, הנביא יגיד שה' מצווה על שתיית הכוס, כי אפילו את עירו שלו (ירושלים) הוא יַכֶּה, ולכן גם שאר העמים לא ימלטו מחַרְבּוֹ. |
| כז וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם. כח וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ. כט כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת. |
| הנביא יוסיף גם שקולות שַׁאֲגַת ה' ישמעו ממשכנו, כקריאות הֵידָד של דורכי הענבים. הרעש ישמע בעולם כולו, כי ה' בא להלחם ולשפוט את כל הגויים. החללים יכסו את הארץ, לא יִסָּפְדוּ ולא יקברו, אלא ישארו כזבל על האדמה. |
| ל וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם יְהוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לא בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב נְאֻם יְהוָה. לב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל גּוֹי וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ. לג וְהָיוּ חַלְלֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ. |
| הרועים (המנהיגים) יְיַלְּלוּ כשהם וצאנם (העם) יהיו לטבח ויִישָּׁבְרוּ ככלי יקר נופל. הרועים לא יצליחו לברוח ולא תישאר פליטה לצאנם. (משל רועים נוסף:) הרועים יצעקו והצאן יְיַלֵּל כשה' ישדוד את הצאן. שדות המרעה השלווים יהיו שקטים (מקולות הצאן) כשה' יעזוב כמו אריה את משכנו ויחריב את הארץ בכעס יּוֹנָה (משורש י.נ.ה. - להעניש קשות). |
| לד הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה. לה וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן. לו קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן כִּי שֹׁדֵד יְהוָה אֶת מַרְעִיתָם. לז וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף יְהוָה. לח עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י | וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה קוֹל רֵחַיִם וְאוֹר נֵר. |
| י"ב | וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל.. |
| ט"ו | קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם.. |
יֹאשִׁיָּהוּ מלך יְהוּדָה
יְהוֹיָקִים מלך יְהוּדָה
