עַלַמַּפָּה

צָפוֹן נזכר פעמים רבות במקרא במובן של ימינו כאחד מרוחות השמיים (למשל ב), ולפעמים נעשה שימוש במילה הנרדפת "שְּׂמֹאל" במשמעות זו (כמו בערבית של היום), כיוון שזה הכוון השמאלי כשהאדם מביט קדימה\מזרחה. אך לפעמים צָפוֹן גם נזכר כהַר בו שוכן אלוהים. כך, הנביא יְשַׁעְיָהוּ נשא משל על מֶלֶךְ בָּבֶל שחושב את עצמו כבן אלים היושב בְּיַרְכְּתֵי הַר צָפוֹן "מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל". בספר תְּהִלִּים נזכרים שוב "יַרְכְּתֵי צָפוֹן" יחד עם "הַר צִיּוֹן", ו"צָפוֹן וְיָמִין" נזכרים יחד עם הרי "תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן" המהללים את ה'. הצָפוֹן הוא נוֹרָא הוֹד ומאיים, וכך ה' מופיע מִצָּפוֹן, והנביא יִרְמְיָהוּ מזכיר בדרכים שונות ש"מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" כשה' יכעס על חטאי העם (כמו ב, , ועוד).

אוּגָרִית היתה עיר נמל קדומה לחוף הים התיכון ששגשגה בעיקר בחצי השני של האלף השני לפנה"ס. על פי המיתולוגיה של אוּגָרִית, שאחרי כן התפשטה גם אצל שאר עמי כנען ומעבר לכנען, היה הַר צָפוֹן ("צפן" בלשון אוּגָרִית) הַר מקודש ומקום משכנו של האל הכנעני בעל-צפון. על פי האגדה נבנה ארמונו (המוזהב או המוכסף) של האל בפסגת ההר, אך הוא גורש משם בעקבות מלחמות האלים, וגופתו הובאה לשם לקבורה ע"י אחותו ענת. ההַר התקדש גם אצל החורים והחַתִּים אצלהם הוא נודע בשם הַר חַזִּי וכמעונו של אל הסערות תֶשֻׁבּ, מנצחו של הַיָּם, ואלי ההַר נזכרים כעדים בחוזי מדינה חַתִּים מהמאה ה-14 לפנה"ס. דברי הנביא יְשַׁעְיָהוּ על מֶלֶךְ בָּבֶל השואף למשול כמו האל בפסגת הַר צָפוֹן היא כמשוער הד לאמונות הנפוצות על משכן הבעל על ההַר.

אצל היוונים והרומאים אחריהם היה שם ההַר החַתִּי חַזִּי ל-Casius ושם שכן האל זיאוס-קסיוס. על ההַר הוקמו לאורך הדורות מקומות פולחן לאלים השונים, ואבני המקדש הרומאי שימשו אח"כ גם את מבנה המנזר שהוקם על ההַר. כמה מהשליטים שעברו באזור עלו לסגוד במקדש שבפסגת ההַר, כולל סֵלֵאוּקוּס הראשון (מייסד הממלכה ההלניסטית במאה ה-1 לפנה"ס - 305 לפנה"ס), והקיסרים הרומים אדריאנוס (130 לספירה), ויוליאנוס (363 לספירה).

הַר צָפוֹן הוא ג'בל אל-אקרע של היום, או הַר קֶל בלשון טורקיה, הנישא בגבול סוריה-טורקיה ליד הים, כ-40 ק"מ מצפון לאוּגָרִית, וכ-10 ק"מ מדרום לשפך נהר האורונטס\ארנת לים התיכון. הכינוי ניתן בעיקר לפסגה בגובה של כ-1770 מטר של רכס הרי אקרע המשתרע לאורך כ-80 ק"מ מצפון לדרום. עמי כנען החלו כמשוער להשתמש בשם ההַר כציון הכוון שבו הוא שכן יחסית לכנען, וכך החליף המונח "צָפוֹן" את המילה "שְּׂמֹאל" הקדומה יותר ככינוי של הכוון הצפוני, לפחות בחלק מהשפות השמיות המערביות.