עַלַמַּפָּה

עֲטָרוֹת היתה עיר בנחלת שבט גָד שממזרח לירדן, ויש להבחין בינה לבין העיר עֲטָרוֹת שבגבול הצפוני-מזרחי של נחלת אֶפְרַיִם, או עם עַטְרוֹת-אַדָּר שבגבול הדרומי של נחלת אֶפְרַיִם.

סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כבש את הארץ שמצפון לנחל אַרְנוֹן והערים המואביות שבה מידי מֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, ומאז היה האַרְנוֹן לגבול בינו לבין ממלכת מוֹאָב. אח"כ כשסִיחֹן סירב לתת לעַם לעבור בארצו בדרך לארץ המובטחת, העַם יצא מולו למלחמה וכבש את ארצו כולל את כל הארץ שמצפון לאַרְנוֹן. בני השבטים רְאוּבֵן וגָד ביקשו להתנחל באזורים שנכבשו מהָאֱמֹרִים ממזרח ליַרְדֵּן כולל בעֲטָרוֹת, כיוון שהיו מתאימים לגידול מִקְנֶה. אחרי שהבטיחו לצאת חלוצים לפני כל העַם כדי לעזור בכיבוש הארץ שממערב ליַרְדֵּן, מֹשֶׁה חילק ביניהם את הנחלות שמצפון לאַרְנוֹן, ועֲטָרוֹת נכללה בין ערי שבט גָד, שבנו\שיקמו אותה יחד עם עֲטָרוֹת שׁוֹפָן הסמוכה.

נחלת רְאוּבֵן השתרעה מהאַרְנוֹן בדרום ועד חֶשְׁבּוֹן בצפון, ונחלת גָד השתרעה מצפון לחֶשְׁבּוֹן ועד לגִּלְעָד ולכִּנֶּרֶת. כך מסתבר שכמה מערי שבט גָד שכנו באזור הדרומי והמערבי של תחום נחלת רְאוּבֵן, ואלה כוללות את עֲטָרוֹת ועֲטָרוֹת שׁוֹפָן, את דִּיבוֹן ואת עֲרוֹעֵר. כמה פירושים ניתנו לכך, כולל שתיאור תחומי הנחלות של רְאוּבֵן ושל גָד שהובאו כאן מספרי בַּמִּדְבָּר ויְהוֹשֻׁעַ מתארים תקופות שונות, או שאולי בני גָד ישבו בערים שבאזורים תחת שלטון מִנְהָלִי של רְאוּבֵן. בכל מקרה, בכתובת של מֵישַׁע מלך מוֹאָב שנמצאה בדִּיבוֹן, מֵישַׁע מתגאה שכבש בחזרה אזורים נרחבים במוֹאָב מידי מלכי יִשְׂרָאֵל, והוא מציין בין השאר שבני גָד ישבו "מֵעֹלָם" בְּאֶרֶץ עֲטָרוֹת. מֵישַׁע מספר עוד שהוא כבש את עֲטָרוֹת, אחז\ביצר אותה, וסחב ממנה את "אֲרִאֵל דָוִדֹה" והציג אותו לפני האל כְּמוֹשׁ במקדש שבבירה. אח"כ הוא יישב בעֲטָרוֹת תושבים מואבים משָרֹן וממָחֳרָת.

עֲטָרוֹת מזוהה בד"כ עם ח'רבת עטארוס (ראו מפה) שם נמצאו חרסים המעידים על ישובה בתקופה הישראלית\הברזל המוקדמת. עֲטָרוֹת-שׁוֹפָן שגם היא כאמור נמנית יחד עם עֲטָרוֹת כמקום שבנו בני גָד משוערת כמקום מושבם של משפחת שׁוֹפָן באזור עֲטָרוֹת. הזיהוי המקובל של עֲטָרוֹת-שׁוֹפָן הוא ברֻג'ם עטארוס - אתר גבוה הצופה על ח'רבת עטארוס כ-3 ק"מ מצפון-מזרח ממנה (ראו מפה). ברֻג'ם עטארוס נמצאו שרידי מצודה מוקפת חלקלקה המשוערת כמצודה ישראלית, למרות שלא נמצאו חרסים באתר היכולים לעזור בזיהוי מדויק של התקופה.