עַלַמַּפָּה

מוֹאָב היתה מעלה מס לממלכת יִשְׂרָאֵל מאז שנכבשה בידי דָוִד. מֵישַׁע מלך מוֹאָב היה נֹקֵד והיה מעלה כל שנה לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מס של 100 אלף כבשים וצמר שנגזז מ-100 אלף אֵילִים. אחרי מות אַחְאָב מרד מֵישַׁע ביִשְׂרָאֵל וביוֹרָם\יְהוֹרָם בן אַחְאָב שירש את המלוכה מאביו .

יוֹרָם גייס את צבאו ויְהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה הסכים להזמנתו להצטרף למלחמה במוֹאָב. הם סיכמו לעבור דרך מדבר אֱדוֹם, שם הצטרף אליהם מלך אֱדוֹם. שלושת המלכים צעדו 7 ימים עד שאזלו המַיִם לאנשים ולבהמות. יְהוֹשָׁפָט הציע להתייעץ בנביא ה', ונמצא אֱלִישָׁע שצווה להכין גֵּבִים\בורות שיתמלאו במיים בדרך נס. הוא ניבא גם שה' ייתן להם את מוֹאָב בקלות והם יכו שם את הערים, יפילו את עצי הפרי, יסתמו את המעיינות ויהרסו את השדות.

בבוקר, שטפון מַיִם מהָרֵי אֱדוֹם אמנם הציף את הארץ, ובני מוֹאָב אשר שמעו על שלושת המלכים שעולים עליהם התגייסו להגנת ארצם. המַיִם שהציפו את המדבר נראו למואבים אדומים מרחוק לאור זריחת השמש, והם דמיינו שמדובר בדם של צבאות המלכים שהחלו להלחם אלה באלה. המואבים תקפו את מחנה יִשְׂרָאֵל, אך בני יִשְׂרָאֵל הכו בהם, והרסו את הערים, העצים, המעיינות והשדות. לבסוף הם עלו למצור על קִּיר-מוֹאָב\קִּיר-חֲרָשֶׂת בִּירַת מוֹאָב, והחלו לקלוע אבנים על הנצורים שמעבר לחומות.

מֵישַׁע ראה שהמלחמה קשה מדי עבורו, והוא לקח 700 חיילים כְּשִׁירִים כדי שינסו לְהַבְקִיעַ דרך ויפלשו לממלכת אֱדוֹם אך החיילים של מֵישַׁע לא הצליחו לבצע את משימתם. מֵישַׁע לקח אז את בְּנוֹ הַבְּכוֹר יורש העצר והקריב אותו מעל הַחומָה אל מול כל הצבאות הצרים על העיר. המחזה הנורא גרם לכעס גדול כנגד בני יִשְׂרָאֵל, וצבא יִשְׂרָאֵל נטש את המצור על קִּיר-חֲרָשֶׂת וחזר לָאָרֶץ.

בשנת 1868 התגלתה מצבת בזלת בגובה של כמטר שהציב מֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בדִּיבוֹן. מַצֶּבֶת מֵישַׁע כתובה בגירסא של הכתב הפיניקי-עברי, ובלשון המואבית הקרובה ללשון העברית של אותה תקופה, ובמיוחד ללהג שהיה נהוג באזורי ממלכת יִשְׂרָאֵל. על פי המצבה מסתבר שמֵישַׁע היה בנו של כּמֹשִ(ית) שמלך על מוֹאָב במשך 30 שנה עד עליית מֵישַׁע עצמו לשלטון. מֵישַׁע ישב בדִּיבוֹן המזוהה עם התל הסמוך לעיירה הירדנית ד'יבאן מעט צפונה מנחל אַרְנוֹן, והוא אף מכנה את עצמו "מֶלֶך מֹאָב הַדִיבֹנִי".

מֵישַׁע מזכיר במצבה את אויבי מוֹאָב - עָמְרִי ובנו אַחְאָב מלכי יִשְׂרָאֵל ששעבדו את מוֹאָב וכבשו ערים מואביות. מֵישַׁע מתפאר שהושיע את מוֹאָב מִיָּדָם, כנראה בזמן שבו היה אַחְאָב טרוד במלחמותיו בבֶּן הֲדַד ה-2 מֶלֶךְ אֲרַם דַמָּשֶׂק או לקראת קרב קָרְקָר כנגד אַשּׁוּר. מֵישַׁע ממשיך ומפרט שביצר את עֲרוֹעֵר שעל נחל אַרְנוֹן ובנה "מסילות" על הנחל, אולי כדי לשפר את הקשר בין דרום מוֹאָב לבירתו בדִּיבוֹן ולאזורים הנרחבים שהחזיר למוֹאָב מצפון לנחל, מדִּיבוֹן הסמוכה לאַרְנוֹן ועד מֵידְבָא ונְבוֹ בצפון וליַהְצָה שבצפון מזרח הממלכה. מֵישַׁע מספר על ביצור דִּיבון בירתו בחומות, מגדלים ומצודה\קִרְחֹה, ובנייתה כעיר מלוכה בעזרת השבויים הישראלים.