עַלַמַּפָּה

בימי פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עלה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר על ממלכת יִשְׂרָאֵל וקרע ממנה את הגִּלְעָד, הגָּלִיל, ואת ארץ נַפְתָּלִי והגלה את תושביהם לאַשּׁוּר. הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה רצח מאוחר יותר את פֶּקַח ומָלַךְ תחתיו, ובימיו עלה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר על ממלכת יִשְׂרָאֵל והוֹשֵׁעַ נאלץ להעלות לו מִנְחָה כל שנה.

מאוחר יותר הוֹשֵׁעַ קָשַׁר קֶשֶׁר יחד עם סוֹא מֶלֶךְ מִצְרַיִם והפסיק את תשלום המִנְחָה. מֶלֶךְ אַשּׁוּר עצר בתגובה את הוֹשֵׁעַ, עלה על יִשְׂרָאֵל ושם מצור על שֹׁמְרוֹן שנמשך 3 שנים. לבסוף העיר נכבשה ובני יִשְׂרָאֵל הוגלו למחוזות שונים ברחבי ממלכת אַשּׁוּר, כולל לחְלַח, לישובים באזור נהר חָבוֹר, הוא הנהר של העיר גּוֹזָן, וְלעָרֵי מָדָי. אחר כך, הביא מֶלֶךְ אַשּׁוּר לארץ גויים שהגלה מִבָּבֶל, מִכּוּתָה, מעַוָּא, מֵחֲמָת וּמסְפַרְוַיִם (ראו במפה), ויישב אותם בערי יִשְׂרָאֵל במקום בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שגלו משם.

שַׁלְמַנְאֶסֶר היה בנו ויורשו של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מלך אַשּׁוּר ומלך בעצמו תקופה קצרה יחסית (722-727 לפנה"ס). תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר הוציא במהלך 18 שנות שלטונו את אַשּׁוּר ממצב החולשה המתמשך שבו שקעה, והצליח בסדרה של מסעות מלחמה להכפיל את שטחי הממלכה וליצור בפועל מערכת אימפריאלית רב לאומית שהשתרעה לאורך הסהר הפורה מארץ בָּבֶל ועד לסוריה והים התיכון, ולארץ ישראל עד גבול מִצְרַיִם. שַׁלְמַנְאֶסֶר ששימש כיורש העצר בשנים אלה השתתף וודאי בחלק מהקרבות ובתהליך ביסוס האימפריה החדשה. שרדו גם כמה מכתבים של שַׁלְמַנְאֶסֶר לאביו, בהם הוא מכונה "אולולי", כלומר "בן חודש אלול", וההשערה היא שזה היה שמו לפני שלקח לעצמו את שם המלכות שַׁלְמַנְאֶסֶר, אשר היה שמם של 4 ממלכי אַשּׁוּר הקודמים. שַׁלְמַנְאֶסֶר דווח במכתביו לאביו על מצבה הטוב של הממלכה בהעדרו, ופֵּרֵט לפעמים על פעולותיו כמו עיקוב שליחים שעברו ללא רשות בערי הממלכה.

שַׁלְמַנְאֶסֶר היה למלך אַשּׁוּר ובָּבֶל עם מות אביו (727 לפנה"ס) אך הותיר אחריו כתובות מעטות בלבד (מלבד כמה משקולות בצורת אריה המציינות את שמו של המלך), ומשערים בד"כ ששַׁלְמַנְאֶסֶר לא הספיק לבנות הרבה בממלכתו בשנות מלכותו הקצרות, שאותן העביר בעיקר במלחמות בנחלות המערביות של הממלכה. יוספוס דווח על מצור שהטיל שַׁלְמַנְאֶסֶר\אלולאוס על העיר צֹר אשר נמשך 5 שנים. מכאן שהמצור נמשך עד למעבר ל-5 שנות מלכותו של שַׁלְמַנְאֶסֶר, ואמנם סַרְגוֹן שמלך אחרי שַׁלְמַנְאֶסֶר דווח שהצליח להביא "מנוחה" לצֹר כנראה ע"י שחרורה מהמצור.

על פי המסופר במקרא, שַׁלְמַנְאֶסֶר שם כאמור מצור על שֹׁמְרוֹן בירת יִשְׂרָאֵל במשך 3 שנים, שבסופן לכד את העיר והגלה את תושביה לרחבי אַשּׁוּר. גם הכרוניקה הבבלית מציינת ששַׁלְמַנְאֶסֶר (שהיה כאמור גם מלך בָּבֶל) החריב את שֹׁמְרוֹן. לעומת זאת, גם סַרְגוֹן דווח על כך שהגלה את תושבי שֹׁמְרוֹן. ההשערה המקובלת היא שאמנם שַׁלְמַנְאֶסֶר לכד את העיר לקראת סוף ימי מלכותו (722 לפנה"ס) אך רק תחת סַרְגוֹן הסתיים הטיפול בתוצאות הכיבוש ותושבי המקום הוצאו לגלות באַשּׁוּר.

לא נותרו תאורים ברורים על סוף מלכותו וחייו של שַׁלְמַנְאֶסֶר, אך בכל אופן בשנת 722 לפנה"ס עלה סַרְגוֹן על כס המלוכה. סַרְגוֹן מתואר כבנו של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ברשימת מלכי אַשּׁוּר אך שם אביו אינו מוזכר בכתובותיו. שמו המלכותי של סַרְגוֹן (שַׁרוּ-כִּינוּ - המלך החוקי) מרמז אולי שלאו דוקא היה המועמד החוקי בסדר הירושה, וגם רשימת מלכי בָּבֶל מבחינה בין השושלת של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ושַׁלְמַנְאֶסֶר לבין השושלת הבאה בתור של סַרְגוֹן ויורשיו. סַרְגוֹן הותיר כתובת המשמיצה את קודמו שַׁלְמַנְאֶסֶר על שפגע בקדושת העיר אַשּׁוּר ובתושביה עד שֶׁהָאֵלִים הפילו אותו והעלו את סַרְגוֹן במקומו. ההשערה לכן היא ששַׁלְמַנְאֶסֶר הוסר מכס המלוכה וכנראה הומת בהפיכת חצר של סַרְגוֹן.