עַלַמַּפָּה

משמעות שמה של העיר צֹר\צוֹר הוא "סלע", והיא אמנם שכנה על אי כסלע "בְּלֵב יַמִּים". צוֹר סחרה עם מדינות רחוקות עם צי האוניות המפואר שלה, ונודעה כעיר עשירה וחזקה המוקפת חומה וביצורים. צוֹר נזכרת רבות יחד עם שאר ערי החוף הפניקי , ובמיוחד יחד עם צִידֹן. צֹר אף נזכרת כאִי סֹחֵר צִידוֹן, אך נראה שבשלב מאוחר יותר התפצלו צוֹר וצִידֹן לממלכות נפרדות.

בתיאור הגבולות הצפוניים של נחלת שבט אָשֵׁר, נאמר שהגבול עבר בסמוך ל"עִיר מִבְצַר צֹר" ול"חֹסָה", הנמצאות כמשוער בחלק היבשתי של צור אל מול האי (ראו במפה). גם כשהמלך דָוִד שלח את יוֹאָב לערוך מפקד כללי בממלכתו, הגיעו הפוקדים עד מִבְצַר צֹר.

בימי דָוִד ובנו שְׁלֹמֹה שררה ברית ידידות בינם לבין חִירָם מֶלֶךְ צֹר. חִירָם שלח בנאים ועצים לבניה (מעצי האֶרֶז והבְרוֹשׁ הגדלים בהרי הר הַלְּבָנוֹן שבשליטתו) כדי לבנות את ארמון דָוִד ביְרוּשָׁלַיִם, ואח"כ עזר באופן דומה גם לשְׁלֹמֹה בבנית המקדש ובתי הארמון ביְרוּשָׁלַיִם. כעבור 20 שנות בנייה, שְׁלֹמֹה נתן לחִירָם 20 ערים בגליל כתמורה לעזרתו, אך חִירָם התאכזב מהן ונתן להם את שמם - ארץ כָּבוּל (לא פורייה). חִירָם ושְׁלֹמֹה בכל אופן שיתפו פעולה גם במסחר, וספניהם יצאו יחדיו לאוֹפִיר להביא זהב.

בתְּהִלִּים פרק מ"ה מופיע מזמור לכבוד נישואי ה"מֶלֶךְ" עם נסיכה "בַת צֹר". המזמור לא זיהה את החתן המלכותי בשמו, אך ידוע שאַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל נישא ל"אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים", והיא הביאה איתה ליִשְׂרָאֵל גם את פולחן הַבַּעַל שעורר את זעמו של אֵלִיָּהוּ הנביא. אחרי נפילת בית אַחְאָב ורצח אִיזֶבֶל הקשרים התרופפו מן הסתם, אך גם בסוף ימי ממלכת יהודה מסופר שצִדְקִיָּהוּ כינס ביְרוּשָׁלַיִם נציגים ממלכי האזור כדי לתכנן התנגדות משותפת לבָּבֶל, ובין המלכים נזכרים גם מלכי צֹר, וצִידוֹן.

נביאי יִשְׂרָאֵל הרבו לבקר ולנבא חורבן לצוֹר, הגאה בעושרה הרב. כך יְשַׁעְיָהוּ ניבא את חורבנה בידי אַשּׁוּר ויִרְמְיָהוּ את חורבנה בידי בָּבֶל. גם יְחֶזְקֵאל ניבא כך -, אך כשהמצור של נְבוּכַדְנֶאצַּר על צוֹר נכשל, יְחֶזְקֵאל ניבא שנְבוּכַדְרֶאצַּר יפוצה בביזת אֶרֶץ מִצְרָיִם. גם הנביאים עָמוֹס ויוֹאֵל ניבאו את חורבן צוֹר, וזאת כנקמה על כך שהשתתפה במכירת השבויים היהודים למדינות רחוקות .

העיר צוֹר שכנה על אי קטן (כ-58 עד 75 דונם) כק"מ מהחוף הפניקי בדרום לבנון של היום. בחוף שמול האי שכנה "צוֹר היבשתית" - היא אושו המזוהה עם חֹסָה המקראית, וגם עִיר מִבְצַר צֹר המזוהות שתיהן עם תלים קדומים מול האי הצורי (ראו במפה). על פי ההסטוריון היווני הרודוטוס, הצידונים יסדו את הישוב בתלים אלה בסביבות 2750 לפנה"ס, והמעיינות שלידם היוו את מקור המים של העיר עוד זמן רב, עד לבנית בורות אגירה על האי עצמו. ההגנה הטבעית של האי הקשתה על כיבוש העיר, ושני הנמלים (ה"צידוני" בצפון וה"מצרי" בדרום) סיפקו מַעֲגָן בטוח לצי הסוחר של צוֹר. כך היתה צוֹר לעיר עשירה וחזקה, ושלטה בשיאה על אזור החוף הפניקי וערי המסחר שבו, על מושבותיה שעל חופי הים התיכון כולל בקפריסין ובקרתגו (ליד תוניס של היום, ולימים האויבת הגדולה של רומא הרפובליקאית), וגם בין השאר על ערים בגליל שבארץ ישראל. צור גם נודעה בתעשייה שהתפתחה בה לייצור צבעי הארגמן והתכלת היוקרתיים מחלזונות הארגמונים, והארגמון מופיע אף על כמה ממטבעות העיר.

על קַדְמוּתָהּ של צוֹר ועל חשיבותה כבר בתקופות קדומות מעידים איזכורים שלה בתעודות מצריות עתיקות, כולל בכתבי המארות, במכתבי אל עמארנה, ביניהם כלולים בין השאר מכתבים של אַבִּמִלְכִּ מלך צור הקורא לעזרת פרעה כנגד החַתִּים. מאוחר יותר השתלטה מצרים על אזור צוֹר, ומספר תעודות מעידות על קיום קשרים דיפלומטים ומסחריים בין צוֹר למצרים, וגם בינה לבין ממלכת אוגרית במאה ה-13 לפנה"ס. צוֹר חרבה כנראה בימי הפלישות של גויי הים ונוסדה שוב במאה ה-12 (לפי מסורת מסוימת - שוב בידי בני צִידֹן).

חִירָם הנזכר במקרא מָלַךְ על צור במאה ה-10 לפנה"ס והרחיב גם את האי של צור וגם את מושבותיה שמעבר לים. אֶתְבַּעַל (אבי אִיזֶבֶל) שמלך כ-100 שנים אחריו נקרא גם "מֶלֶךְ צִידֹנִים", ונראה שבתקופה זאת צור המאוחדת עם צִידֹן שלטה כבר גם על ערי המסחר הראשיות של החוף הפניקי. בנו של אֶתְבַּעַל הוא כנראה בעלעזר הנזכר כמעלה מס לאַשּׁוּר בימי שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-3. לפי האגדה, נכדתו דידו נאלצה לברוח מצור לצפון אפריקה אחרי שהמלך פיגמליון אָחִיהָ רצח את בעלה, ולבסוף היא שיסדה שם את העיר קרתגו (סוף המאה ה-9 לפנה"ס).

במאה הבאה גבר הלחץ האשורי על צור, ואֶתְבַּעַל ה-2 נזכר בין מעלי המס לתִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מלך אַשּׁוּר. מלכי אַשּׁוּר השתלטו על האזור וערכו כמה מסעות עונשין בעקבות מרידות חוזרות של ארצות האזור, כולל של צִידֹן וצֹר. כך עשו בין השאר שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 כשהיה בדרכו גם לכיבוש שֹׁמְרוֹן, ואח"כ סַנְחֵרִיב כשבא בשנת 701 לפנה"ס במסע עונשין כנגד הברית שכרתו נגדו ערי הפניקים יחד עם חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה. סַנְחֵרִיב כבש קודם את צִידֹן ואז השתמש באוניתיה כדי לנסות ולכבוש את צֹר, אך צֹר ניצלה בזכות מיקומה המוגן והצי המתקדם שלה.

כנראה שבימי סַנְחֵרִיב נפרדו הממלכות של צִידֹן ושל צֹר. עם החלשות ונפילת האימפריה האשורית, החלה עלייתה של בָּבֶל, וההתקרבות של צור למצרים. מצרים ניסתה להתנגד לחדירה של בָּבֶל לאזור אך ללא הצלחה, וצור הצטרפה (או אולצה על ידי המצרים להצטרף) למרידה בבָּבֶל, וכך צִדְקִיָּהוּ שלח משלחות "אֶל מֶלֶךְ צֹר וְאֶל מֶלֶךְ צִידוֹן" כדי לתכנן את המרידה. הברית כידוע כָּשְׁלָה וערי הפניקים נכנעו בסופו של דבר בפני נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל. נְבוּכַדְנֶאצַּר צר על צור כ-13 חודש, ולבסוף הגיע להסכם שכלל אוטונומיה חלקית לעיר תחת השגחה בבלית.

מאוחר יותר השתלטו הפרסים על כל שטחי האימפריה הבבלית, כולל על ערי הפניקים, שזכו ביציבות ובאוטונומיה מוגבלת בשל חשיבותם המסחרית, ובשל האוניות שסיפקו לצי הפרסי. אלכסנדר מוקדון עבר בחוף הפניקי בדרכו למצרים (332 לפנה"ס), וביקש להכנס לצוֹר כדי להקריב במקדש שהיה שם לאל הראשי של העיר - מלקרת ("מלך - העיר\קרת"), אך בקשתו סורבה. אלכסנדר הטיל מצור על העיר, וגם שפך למענו סוללה שחיברה את האי של צור ליבשה, ולבסוף כבש את המקום. ברבות השנים הצטברו חולות על הסוללה וצור היתה לחצי-אי כפי שהיא קיימת היום (ראו תמונות). כל הערים הפניקיות נפלו בכל אופן בידי צבאות אלכסנדר מוקדון, ועברו אח"כ מיד ליד בין הממלכות ההלניסטיות שבאו אחריו. הן איבדו את חשיבותן המסחרית בעיקר לטובת העיר אלכסנדריה שבמצרים, ונכללו בסופו של דבר באימפריה הרומית.