עַלַמַּפָּה

פְּקַחְיָה מָלַךְ על יִשְׂרָאֵל אחרי אביו מְנַחֵם במשך שנתיים עד שנרצח בידי פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, השָׁלִישׁ שלו. פֶּקַח בא עם עוד 50 מתומכיו מהַגִּלְעָד, ורצח את פְּקַחְיָה בארמון המֶלֶךְ שבְשֹׁמְרוֹן. פֶּקַח גם הכה אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה, ועלה בעצמו למלוכה ביִשְׂרָאֵל.

פֶּקַח מָלַךְ 20 שנה על יִשְׂרָאֵל בשֹׁמְרוֹן והמשיך את חטאי הפולחן של יָרָבְעָם. פֶּקַח ורְצִין מלך אֲרָם שמו מצור על יְרוּשָׁלַיִם בימי אָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה אך לא הצליחו להכניעו. אבל רְצִין לקח שבויים רבים מיְהוּדָה לדַמָּשֶׂק, ופֶּקַח הרג 120,000 איש, ומפקדו זִכְרִי הרג 3 פקידים בכירים (כולל את בֶּן הַמֶּלֶךְ, את נְגִיד הַבָּיִת, ואת מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ). חיל יִשְׂרָאֵל גם שבה 200,000 אזרחים, ולקח אותם יחד עם שלל גדול לשֹׁמְרוֹן. הנביא עֹדֵד קרא לצבא יִשְׂרָאֵל לשחרר את השבויים, ומנהיגי הצבא אמנם שחררו אותם יחד עם הביזה שלקחו, ואפילו הלבישו את השבויים ונתנו להם צֵידָה וחמורים לדרך.

בימי פֶּקַח עלה תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר על יִשְׂרָאֵל וקרע ממנה את הגִּלְעָד הגָּלִיל, ואת ארץ נַפְתָּלִי (כולל את עִיּוֹן, אָבֵל בֵּית מַעֲכָה, יָנוֹחַ, קֶדֶשׁ וחָצוֹר) והגלה את תושביהם לאַשּׁוּר. הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה קָשַׁר קֶשֶׁר כנגד פֶּקַח והרג אותו, ועלה למלוכה על יִשְׂרָאֵל אחריו.

בכתובת של תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר המתארת את מסעות המלחמה שלו בשנים 732-733 לפנה"ס נזכרים אזורים וערים שנכבשו בין השאר באזור צפון סוריה, וביניהן הגִּלְעָד ואָבֵל בֵּית מַעֲכָה שבממלכת "בית עמרי" (הכינוי המקובל של ממלכת יִשְׂרָאֵל בפי האשורים), וגם את ארץ דַמָּשֶׂק ואח"כ את עַזָּה. בהמשך הכתובת נמסר שתושבי ממלכת בית עמרי מרדו במלכם פֶּקַח (Paqahu) ושתִּגְלַת פִּלְאֶסֶר המליך במקומו את הוֹשֵׁעַ (Ausia) שהעלה לו מס כבד .