וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְהוִה וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם (י"ח)
|
|
סיכום
תקציר
| נָתָן מוסר לדָוִד את דבר ה' אליו: דָוִד יושב בשלום בביתו אחרי שה' נתן לו מנוחה מכל האויבים שהקיפו אותו. הוא אומר לנָתָן הנביא שהוא יוֹשֵׁב בארמון מפואר בנוי מעצי אֲרָזִים [*]ששלח לו חִירָם מלך צוֹר בעוד ה' השוכן באֲרוֹן הברית נאלץ להסתפק ביְרִיעה של אוהל כמשכן
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ה פסוק י"א: יא
וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי עֵץ וְחָרָשֵׁי אֶבֶן קִיר וַיִּבְנוּ בַיִת לְדָוִד.
[^]שְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוק י"ז: יז
וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים.
. נָתָן עונה שדָוִד יכול לעשות מה שירצה בעניין כי ה' תומך בכל מעשיו. |
| א וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַיהוָה הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו. ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה. ג וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ לֵךְ עֲשֵׂה כִּי יְהוָה עִמָּךְ. |
| באותו הלילה נגלה ה' לנָתָן ושלח אותו למסור לדָוִד שהוא כמובן לא יבנה לה' בית לשבת בו, כי מאז ימי יציאת מִּצְרַיִם ה' אינו שוכן בבית אלא באֹהֶל מועד וּבמִשְׁכָּן. ובכל הזמן הזה הוא ליווה את העם ולא דיבר עם אף אחד מראשי השבטים שאותם הפקיד לשמור על העם כדי לבקש שיבנו לו בית אֲרָזִים. |
| ד וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל נָתָן לֵאמֹר. ה לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל עַבְדִּי אֶל דָּוִד כֹּה אָמַר יְהוָה הַאַתָּה תִּבְנֶה לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי. ו כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. ז בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים. |
| ה' עוד מבקש למסור לדָוִד שהוא לקח אותו מהַנָּוֶה שבו הוא רעה את הַצֹּאן כדי להיוט לשליט\נגיד על עם ה' [^]שְׁמוּאֵל-א פרק ט"ז פסוקים י"א-י"ב: יא
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה.
יב
וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא.
. מאז ה' לִוָּוה את דָוִד בכל מעשיו והשמיד\הכרית את כל אויביו, ופרסם את שמו כמו שמם של הגדולים בשליטי העולם\הארץ. |
| ח וְעַתָּה כֹּה תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל עַמִּי עַל יִשְׂרָאֵל. ט וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. |
| ה' גם הכין מקום בו נטע את עם יִשְׂרָאֵל כדי שיוכל לשכון בו בשלום, ולא ירעד-מפחד\ירגז עוד שאויביו הרשעים\בני-העַוְלָה ימשיכו לענות אותו כפי שעשו בראשונה. כי ה' הפקיד אז שופטים ששמרו על העם, וגם לדָוִד הוא נתן מנוחה מכל אויביו והבטיח לו שיקים לו בית\שושלת מלוכה. |
| י וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה. יא וּלְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַהֲנִיחֹתִי לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ וְהִגִּיד לְךָ יְהוָה כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְּךָ יְהוָה. |
| כאשר יסתיימו במלואם כל ימי החיים של דָוִד והוא יובא לקבורה בחלקת הקבורה של אבותיו, ה' יעמיד לו יורש מבין צאצאיו [*]הכוונה לשְׁלֹמֹה בן דָוִד שיבנה את המקדש ויבסס\יכין את מַמְלַכְתּוֹ, והוא שיבנה בית לשם ה' וה' יעמיד\יכונן את כס מלכותו לעד. אז ה' יהיה לאותו יורש כמו אב והיורש יהיה לו כמו בן, ולכן כשיחטא\בְּהַעֲוֹתוֹ ה' יעניש אותו בְּהלקאה במקל\שֵׁבֶט[^]מִשְׁלֵי פרק י"ג פסוק כ"ד: כד
חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר.
ובשאר נגעים\מכות\מחלות שבהן נענשים בני האדם. |
| יב כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ. יג הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם. יד אֲנִי אֶהְיֶה לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִּי לְבֵן אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם. |
| אך חסדו של ה' לא יעבור\יסור מאותו יורש כפי שעבר משָׁאוּל, אותו הסיר ה' מהמלוכה לפני שהמליך את דָוִד. כך יתייצב בית דָוִד וכס מלכותו יעמוד לנצח. את כל הדברים הללו שהופיעו בחזיון הלילה של נָתָן, הוא מסר לדָוִד כלשונם. |
| טו וְחַסְדִּי לֹא יָסוּר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מֵעִם שָׁאוּל אֲשֶׁר הֲסִרֹתִי מִלְּפָנֶיךָ. טז וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם. יז כְּכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְכֹל הַחִזָּיוֹן הַזֶּה כֵּן דִּבֶּר נָתָן אֶל דָּוִד. |
| תפילת דָוִד: דָוִד בא לשבת מול הארון וטוען שם מול ה' שאינו מבין מי הוא שדוקא אותו הביא ה' עד לכאן\הֲלֹם? וגם זה היה עוד לא מספיק בעיני ה', אשר הוסיף ודיבר עוד עַל צאצאי דָוִד בעתיד הרחוק, ונהג בדָוִד בתור אדם נעלה [*]הבטוי "וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם" אינו ברור. בגירסה המקבילה בדִּבְרֵי-הַיָּמִים כתוב "וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה". . איזה דברים יכול עוד דָוִד להוסיף ולאמר, הרי ה' יודע כבר את כל מחשבותיו של דָוִד. |
| יח וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יְהוִה וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם. יט וַתִּקְטַן עוֹד זֹאת בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יְהוִה וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אֲדֹנָי יְהוִה. כ וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ אֲדֹנָי יְהוִה. |
| ה' נתן לדָוִד את כל הַגְּדוּלָּה הזו, כפי שהודיע לו דרך נָתָן, כדי לקיים בכך את דבריו [*]לשְׁמוּאֵל בנוגע להמלכתו של דָוִד ואת רצונו שבלבו. כל מעשי הגדולה של ה' ששמענו עליהם מראים את גדולתו של ה', כי אין עוד מי שידמה לו ואין עוד אלהים מלבדו.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ט"ז פסוק א: א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ.
|
| כא בַּעֲבוּר דְּבָרְךָ וּכְלִבְּךָ עָשִׂיתָ אֵת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת לְהוֹדִיעַ אֶת עַבְדֶּךָ. כב עַל כֵּן גָּדַלְתָּ אֲדֹנָי יְהוִה כִּי אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ בְּכֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְּאָזְנֵינוּ. |
| ומי עוד דומה לעם יִשְׂרָאֵל הוא עמו של ה', עם\גּוֹי אֶחָד ויחיד בעולם, אשר ה' הלך\הלכו לפדות אותו מעבדות כדי שיהיה לו לעם? וה' פרסם גם את שמו של העם, ועשה מעשים גדולים ונוראים בארץ בשביל העם, אשר פדה מידי הגּוֹיִם במִּצְרַיִם ואלוהיהם. וה' הקים\כונן את יִשְׂרָאֵל להיות לו לעם לַנֶּצַח, וה' יהיה להם לֵאלֹהִים. |
| כג וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו. כד וַתְּכוֹנֵן לְךָ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְךָ לְעָם עַד עוֹלָם וְאַתָּה יְהוָה הָיִיתָ לָהֶם לֵאלֹהִים. |
| ועכשיו דָוִד מבקש שה' יקיים גם את הדברים שהבטיח לדָוִד ולביתו\לשושלתו לַנֶּצַח. ושמו של ה' יגדל ויהיה נודע בכך שיאמרו עליו שהוא אמנם ה' צְבָאוֹת אלוהי יִשְׂרָאֵל, ובית דָוִד תמיד יעמוד\יכון לפניו כדי לשרתו. |
| כה וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ עַל עַבְדְּךָ וְעַל בֵּיתוֹ הָקֵם עַד עוֹלָם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. כו וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל וּבֵית עַבְדְּךָ דָוִד יִהְיֶה נָכוֹן לְפָנֶיךָ. |
| כי ה' חשף\גילה את אוזן דָוִד כדי שישמע את הבטחתו לבנות לדָוִד בית\שושלת, ולכן דָוִד כעת מצא רצון בלבו לְהִתְפַּלֵּל לה' את התפילה הזאת: |
| כז כִּי אַתָּה יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל גָּלִיתָה אֶת אֹזֶן עַבְדְּךָ לֵאמֹר בַּיִת אֶבְנֶה לָּךְ עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ אֶת לִבּוֹ לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ אֶת הַתְּפִלָּה הַזֹּאת. |
| עכשיו כיוון שה' הוא הָאֱלֹהִים הרי בוודאי שהדברים הטובים שאמר על דָוִד יהיו דברי אֱמֶת, ולכן דָוִד מבקש שה' יסכים לברך את בית דָוִד שיזכה לעמוד לַנֶּצַח לפני ה' ולשרתו, כי ה' דיבר דברי ברכה על בֵּית דָוִד ולכן בֵּית דָוִד אמנם יהיה מבורך לַנֶּצַח. |
| כח וְעַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ אֱמֶת וַתְּדַבֵּר אֶל עַבְדְּךָ אֶת הַטּוֹבָה הַזֹּאת. כט וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּי אַתָּה אֲדֹנָי יְהוִה דִּבַּרְתָּ וּמִבִּרְכָתְךָ יְבֹרַךְ בֵּית עַבְדְּךָ לְעוֹלָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא: "רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה". |
| ט"ז | וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם לְפָנֶיךָ, כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם". |