בְּרֵאשִׁית מ”ז

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Joseph Selling Corn in Egypt, 1612, By Pieter Lastman (1583–1633). Photo by Illustratedjc [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

סיכום

פרעה מקבל את בני ישראל בתור רועים במִצְרַיִם והם מצליחים ופורים בה. יוֹסֵף אוסף לפרעה מִקְנֶה, כסף, ואדמות רבות (מלבד אדמות הכהנים) עבור הלחם בתקופת הרעב. יַעֲקֹב משביע את יוֹסֵף שיקבור אותו בכנען.

תקציר

תוכניתו של יוֹסֵף מסוף הפרק הקודם מתקיימת במדויק: יוֹסֵף מודיע לפַּרְעֹה על בוא משפחתו עם כל המִקְנֶה שלהם, ו-5 אחים שהוא בוחר להציג לפַּרְעֹה, אומרים לפַּרְעֹה, אחרי ששאל אותם, שהם רועים מנוסים כבר דורות. הם באו למִצְרַיִם בגלל שאינם יכולים לעסוק במקצועם בארץ בשל הרעב, ולכן הם מבקשים לשכון בארץ גֹּשֶׁן.

א וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן. ב וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה. ג וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ. ד וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

פַּרְעֹה כצפוי מאשר ליוֹסֵף ליישב שם את משפחתו, וגם מְמַנֶּה אותם לפקח על רעיית המִקְנֶה של המלך בארץ גֹּשֶׁן (כי כאמור המִצְרִים המתעבים את רעיית הצֹאן אינם יכולים למלא תפקיד זה).

ה וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ. ו אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי.

יוֹסֵף מציג את אביו לפני פרעה. יַעֲקֹב מברך את פַּרְעֹה, ומתלונן על חייו הקשים והקצרים יחסית לאבותיו ("רק" 130 שנים).

ז וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה. ח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ. ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. י וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה.

יוֹסֵף עוזר למשפחתו להתיישב באזור המשובח ביותר במִצְרַיִם בהתאם לאישורו של פַּרְעֹה (כלומר בארץ גֹּשֶׁן, המכונה כאן "אֶרֶץ רַעַמְסֵס" על שם העיר הגדולה שבה). יוֹסֵף גם מחלק לֶחֶם לבני משפחתו (בימי הרָעָב), בהתאם למספר הילדים בכל בית (ובכך יוֹסֵף מקיים את הבטחתו לאביו).

יא וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה. יב וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף.

יוֹסֵף מנצל את הרָעָב במִצְרַיִם כדי להעשיר את פַּרְעֹה: יש כאמור רָעָב במִצְרַיִם ובכְנַעַן והארץ התייעפה\תֵּלַהּ. תושבי מִצְרַיִם וכְנַעַן קונים תבואה ("שֹׁבְרִים שֶּׁבֶר") אצל יוֹסֵף והוא מעביר את הכסף לארמון פַּרְעֹה.

יג וְלֶחֶם אֵין בְּכָל הָאָרֶץ כִּי כָבֵד הָרָעָב מְאֹד וַתֵּלַהּ אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ כְּנַעַן מִפְּנֵי הָרָעָב. יד וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה.

כשנגמר\תם הכסף במִצְרַיִם, באים המִצְרִים לשווע ללֶחֶם אצל יוֹסֵף, כי וודאי אינו רוצה לראות אותם מתים מול עיניו! יוֹסֵף מציע לכלכל\לנהל אותם בלֶחֶם תמורת המִקְנֵה שלהם (סּוּסִים, צֹּאן, בָּקָר, וחֲמֹרִים).

טו וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל מִצְרַיִם אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף. טז וַיֹּאמֶר יוֹסֵף הָבוּ מִקְנֵיכֶם וְאֶתְּנָה לָכֶם בְּמִקְנֵיכֶם אִם אָפֵס כָּסֶף. יז וַיָּבִיאוּ אֶת מִקְנֵיהֶם אֶל יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא.

בשנה השנייה גם המִקְנֶה נגמר, והמִצְרִים מתלוננים שנשאר להם רק גופם ואדמתם. הם מציעים שיוֹסֵף יקנה את גופם ואת אדמתם תמורת לחם. כלומר המִצְרִים יהיו עבדים לפַּרְעֹה, וגם אדמתם תעבור לידיו. כך הם לא ימותו והאֲדָמָה לא תהפוך לשממה כתוצאה מהזנחה.

יח וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִוא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ. יט לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם.

כך קורה, ותושבי מִצְרַיִם כולה עוזבים את נחלותיהם ועוברים לעָרִים (מלבד האחראים על ניצול אדמות המלך). הכֹּהֲנִים קיבלו קיצבת לחם מפַּרְעֹה, ולכן לא נאלצו למכור את אדמותיהם.

כ וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה. כא וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ. כב רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.

יוֹסֵף משלם את חלקו ונותן למִצְרִים זרעים לזרוע בהם את האדמה השייכת כעת למלך. המִצְרִים חייבים להפריש חמישית מהיבול לפַּרְעֹה, וב-4 החמישיות הנותרות הם יוכלו להמשיך לזרוע את האדמה, ולהאכיל את עצמם ואת משפחתם.

כג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה. כד וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם.

המִצְרִים מודים ליוֹסֵף על שהחייה אותם, ומסכימים להיות עבדים לפַּרְעֹה. כך יוֹסֵף הוא שחוקק את החוק "הקיים עד ימינו" במִצְרַיִם ולפיו האדמה שייכת לפַּרְעֹה, והעובדים אותה חייבים להפריש חמישית מהתנובה שלה למֶלֶךְ (מלבד באדמות הַכֹּהֲנִים).

כה וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה. כו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה.

יַעֲקֹב ובניו משגשגים במִצְרַיִם, ויַעֲקֹב גוסס: יִשְׂרָאֵל חי עוד 17 שנה במִצְרַיִם, ובניו מצליחים ומתרבים שם מאוד. כשיַעֲקֹב עומד למות בהיותו בן 147, הוא קורא לְיוֹסֵף ומבקש ממנו להבטיח לעשות לו חֶסֶד ולקבור אותו בקבר אבותיו ולא במִצְרַיִם. יוֹסֵף נשבע לעשות כך ומשתחווה מול רֹאשׁ הַמִּיטָּה שבה שכב יִשְׂרָאֵל.

כז וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד. כח וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה. כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. ל וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. לא וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
כ"ט- ל	... וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם ...
ט	יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה. מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי