יֵשׁוּעַ\יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל
|
מקור השם
קיצור של יְהוֹשֻׁעַ - ה' מושיע
יֵשׁוּעַ במקרא
יֵשׁוּעַ הכהן, הנהיג את השבים לארץ יחד עם זְרֻבָּבֶל בימי הצהרת כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס
העבודות על המקדש הופסקו עד ימי דָּרְיָוֶשׁ בשל תלונות העמים השכנים, אך זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ חזרו להוביל מאוחר יותר את מלאכת הבנייה בהמרצת הנביאים חַגַּי וזְכַרְיָה. חַגַּי התלונן על דברי העַם שחשב שעדיין לא בא הזמן המתאים לבניין המקדש, ולכן העַם המשיך לשבת בבתיו המְקורִיים, בעוד בית ה' נותר חָרֵב. חַגַּי הסֵב את תשומת לב שומעיו לקשיים הכלכליים שפקדו אותם בשל ההזנחה הזאת, ועודד אותם שיקבלו עזרה מה' במלאכת הבניה
תַּתְּנַי המושל הפרסי (הפֵּחָה) של מחוז עֵבֶר הַנָּהָר (בו נכללה יהוּדָה) בא עם פמלייתו וחקר את הבונים אם קיבלו היתר לבנייה ומה שמותיהם. הם ענו שקיבלו את ההיתר מכּוֹרֶשׁ ותַּתְּנַי דווח על כך למלך דָּרְיָוֶשׁ וביקש שיבדוק את אמיתות הטענה בגנזך המלך. דָּרְיָוֶשׁ מצא אמנם את הצהרת כּוֹרֶשׁ בגנזך ומצווה על בניית המקדש בידי היהודים ללא הפרעה. הוא אף מימן מאוצר המלך את העבודות ואח"כ גם את קורבנות הזבחים. בניית הבית הסתיימה בג' באדר שנת 6 לדָּרְיָוֶשׁ והפסח נחגג בשמחה ע"י העם, הכוהנים והלויים.
עֶזְרָא (דודו של יֵשׁוּעַ) כעס על ראשי העם אשר לקחו להם נשים נוכריות, והוקמה ועדה לחקור בנושא. הסתבר שגם בָּנָיו של יֵשׁוּעַ חטאו בכך, והם התחייבו להוציא את נשיהם ולהקריב קורבן אשם
במַרְאֶה נבואי של הנביא זְכַרְיָה הופיע יֵשׁוּעַ כעומד למשפט. יֵשׁוּעַ עמד בבגדים מזוהמים לפני מלאך ה' כשלימינו השָּׂטָן שבא לקטרג עליו. ה' ריחם על יֵשׁוּעַ שהוא כ"אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (לאור שובו מהגלות) וגער בשָּׂטָן. ה' צווה לחון את יֵשׁוּעַ ולהלבישו בבגדי כהונה, והוא הטיל עליו את תפקיד הדַּיָּן בביתו, ושומר החצר (כנראה כינוי לכהונה הגדולה). הוא אף יהיה בעל "מהלכים" בפמלית מלאכי ה'. אבל כל זאת רק אחרי שיצטרף אליו האיש המכונה "צֶמַח" (כנראה כינוי לזְרֻבָּבֶל). ה' העניק ליֵשׁוּעַ בינתיים אבן עם 7 עיניים (כנראה סמל למנורת המקדש, שעדין לא פועלת, כיוון שהעבודות המחודשות על המקדש רק התחילו באותם ימים).
יֵשׁוּעַ נזכר שוב כנראה במרומז במראה המנורה של זְכַרְיָה, שם מוקפת המנורה בשני ענפי זית. המלאך מסביר שאֵלֶּה שני בְנֵי הַיִּצְהָר (ודאי משל לזְרֻבָּבֶל המנהיג המדיני, וליֵשׁוּעַ הכוהן הגדול). יֵשׁוּעַ נזכר שוב כשה' מצווה על זְכַרְיָה להכין עטרות (תכשיטי ראש) מתרומות של 4 גולים, ולהכתיר את יֵשׁוּעַ ככוהן הגדול. האיש המכונה "צֶמַח" צפוי עוד לבוא ולמשול בהרמוניה עם יֵשׁוּעַ
[^]עֶזְרָא פרק ב פסוקים א-ב: א
וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נבוכדנצור [נְבוּכַדְנֶצַּר] מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ.
ב
אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל יֵשׁוּעַ נְחֶמְיָה שְׂרָיָה רְעֵלָיָה מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן מִסְפָּר בִּגְוַי רְחוּם בַּעֲנָה מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל.
. שניהם המשיכו להנהיג את העם בארץ, זְרֻבָּבֶל כמנהיג מדיני, ויֵשׁוּעַ ככֹּהֵן הַגָּדוֹל[^]חַגַּי פרק א פסוק א: א
בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר.
. שניהם הקימו את מזבח המקדש והתחילו בו את מלאכת הקרבת הקורבנות. כמה חודשים אחר כך הם פיקחו על בניית היסודות של בית המקדש לקול תרועות חצוצרות, מצילתיים וקריאות הלל ובכי של זקני העם שזכרו עוד את הבית הראשון.
העבודות על המקדש הופסקו עד ימי דָּרְיָוֶשׁ בשל תלונות העמים השכנים, אך זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ חזרו להוביל מאוחר יותר את מלאכת הבנייה בהמרצת הנביאים חַגַּי וזְכַרְיָה. חַגַּי התלונן על דברי העַם שחשב שעדיין לא בא הזמן המתאים לבניין המקדש, ולכן העַם המשיך לשבת בבתיו המְקורִיים, בעוד בית ה' נותר חָרֵב. חַגַּי הסֵב את תשומת לב שומעיו לקשיים הכלכליים שפקדו אותם בשל ההזנחה הזאת, ועודד אותם שיקבלו עזרה מה' במלאכת הבניה
[^]חַגַּי פרק א
-[^]חַגַּי פרק ב
.
תַּתְּנַי המושל הפרסי (הפֵּחָה) של מחוז עֵבֶר הַנָּהָר (בו נכללה יהוּדָה) בא עם פמלייתו וחקר את הבונים אם קיבלו היתר לבנייה ומה שמותיהם. הם ענו שקיבלו את ההיתר מכּוֹרֶשׁ ותַּתְּנַי דווח על כך למלך דָּרְיָוֶשׁ וביקש שיבדוק את אמיתות הטענה בגנזך המלך. דָּרְיָוֶשׁ מצא אמנם את הצהרת כּוֹרֶשׁ בגנזך ומצווה על בניית המקדש בידי היהודים ללא הפרעה. הוא אף מימן מאוצר המלך את העבודות ואח"כ גם את קורבנות הזבחים. בניית הבית הסתיימה בג' באדר שנת 6 לדָּרְיָוֶשׁ והפסח נחגג בשמחה ע"י העם, הכוהנים והלויים.
עֶזְרָא (דודו של יֵשׁוּעַ) כעס על ראשי העם אשר לקחו להם נשים נוכריות, והוקמה ועדה לחקור בנושא. הסתבר שגם בָּנָיו של יֵשׁוּעַ חטאו בכך, והם התחייבו להוציא את נשיהם ולהקריב קורבן אשם
[^]עֶזְרָא פרק י פסוק י"ח: יח
וַיִּמָּצֵא מִבְּנֵי הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר הֹשִׁיבוּ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מִבְּנֵי יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו מַעֲשֵׂיָה וֶאֱלִיעֶזֶר וְיָרִיב וּגְדַלְיָה.
.
במַרְאֶה נבואי של הנביא זְכַרְיָה הופיע יֵשׁוּעַ כעומד למשפט. יֵשׁוּעַ עמד בבגדים מזוהמים לפני מלאך ה' כשלימינו השָּׂטָן שבא לקטרג עליו. ה' ריחם על יֵשׁוּעַ שהוא כ"אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (לאור שובו מהגלות) וגער בשָּׂטָן. ה' צווה לחון את יֵשׁוּעַ ולהלבישו בבגדי כהונה, והוא הטיל עליו את תפקיד הדַּיָּן בביתו, ושומר החצר (כנראה כינוי לכהונה הגדולה). הוא אף יהיה בעל "מהלכים" בפמלית מלאכי ה'. אבל כל זאת רק אחרי שיצטרף אליו האיש המכונה "צֶמַח" (כנראה כינוי לזְרֻבָּבֶל). ה' העניק ליֵשׁוּעַ בינתיים אבן עם 7 עיניים (כנראה סמל למנורת המקדש, שעדין לא פועלת, כיוון שהעבודות המחודשות על המקדש רק התחילו באותם ימים).
יֵשׁוּעַ נזכר שוב כנראה במרומז במראה המנורה של זְכַרְיָה, שם מוקפת המנורה בשני ענפי זית. המלאך מסביר שאֵלֶּה שני בְנֵי הַיִּצְהָר (ודאי משל לזְרֻבָּבֶל המנהיג המדיני, וליֵשׁוּעַ הכוהן הגדול). יֵשׁוּעַ נזכר שוב כשה' מצווה על זְכַרְיָה להכין עטרות (תכשיטי ראש) מתרומות של 4 גולים, ולהכתיר את יֵשׁוּעַ ככוהן הגדול. האיש המכונה "צֶמַח" צפוי עוד לבוא ולמשול בהרמוניה עם יֵשׁוּעַ
[^]זְכַרְיָה פרק ו פסוקים י"א-י"ג: יא
וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.
יב
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יְהוָה.
יג
וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל יְהוָה וְהוּא יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם.
.
פרקים המזכירים את יֵשׁוּעַ
ציטוטים נבחרים
אילן יוחסין