וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו (כ"א)
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת (ל)
|
|
סיכום
שִׁמְשׁוֹן מסלק את שערי עַזָּה ממקומם. אח"כ הוא מתאהב בדְּלִילָה ובסוף מגלה לה שכוחו בשערו. הוא מגולח, עיניו מנוקרות והוא נלקח לשעשע את הפְּלִשְׁתִּים בחגיגה לאל דָגוֹן, והוא מפיל שם את הבית על יושביו והורג כך את המוני הנוכחים ואת עצמו.
תקציר
| שִׁמְשׁוֹן עוקר את שערי עַזָּה: שִׁמְשׁוֹן בא לעַזָּה ושוהה שם אצל זוֹנָה. הדבר נאמר לעזתים והם אורבים לו בלילה בשער העיר ומתייעצים בחרש על תוכניתם להרוג אותו עד עַד אוֹר הַבֹּקֶר כשינסה לצאת מהעיר. |
| א וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. ב לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ. |
| אך שִׁמְשׁוֹן קם באמצע הלילה, אוחז בשער העיר הנעול ובשתי הַמְּזוּזוֹת שלצידו [*]העמודים שהחזיקו את צירי השער ועוקר\יִּסָּעֵם[*]ראו את הפועל "יסע" במובן "עקר" גם להלן בפסוק י"ד אותם יחד עם הַבְּרִיחַ
[^]
שׁוֹפְטִים פרק ט"ז פסוק י"ד: יד
וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת.
[*]הקורה המאוזנת הנועלת את השער ונושא את כולם על כתפיו ומעלה אותם לרֹאשׁ הָהָר שמול חֶבְרוֹן. |
| ג וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן. |
| שִׁמְשׁוֹן ודְּלִילָה - הנסיון הראשון: שִׁמְשׁוֹן מתאהב בדְּלִילָה מנחל שֹׂרֵק ומנהיגי\סַרְנֵי הפְּלִשְׁתִּים מציעים לה כסף כדי שתחלץ משִׁמְשׁוֹן מהו גבול כוחו ואיך ניתן לגבור עליו ולאסור אותו כדי לענות אותו. |
| ד וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה. ה וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף. |
| שִׁמְשׁוֹן אומר לה שאם יֵאָסֵר ב-7 מיתרים לחים [*]עשויים מחלקי בשר טרי ולַח עדיין, כמו למשל ממעיים שלא יובשו\חֹרָבוּ אז הוא יהיה חלש\יחלה כמו כל אדם רגיל. הסרנים משיגים לה מיתרים כאלה והיא אוסרת אותו בהם כשבחדר אורבים הפְּלִשְׁתִּים. דְּלִילָה קוראת "פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן" והוא מנתק את המיתרים בקלות כאילו היו פְּתִיל של נְּעֹרֶת[*]חוט פִּשְׁתָּן חלש - ראו למשל ביְשַׁעְיָהוּ פרק א פסוק ל"א שנשרף כבר כשהוא רק מתקרב לאֵשׁ.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק א פסוק ל"א: לא
וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וּפֹעֲלוֹ לְנִיצוֹץ וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וְאֵין מְכַבֶּה.
|
| ו וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ. ז וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. ח וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם. ט וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ. |
| הנסיון השני: דְּלִילָה מתלוננת ששִׁמְשׁוֹן לגלג ושיקר לה וחוזרת על שאלתה. שִׁמְשׁוֹן עונה שלא יצליח להשתחרר מחבלים-עבים\עֲבֹתִים חדשים [*]כמו אלה שכבר השתחרר מהם בקלות בפרק הקודם אך כשהיא מנסה זאת בנוכחות אורבים בחדרו הוא שוב משתחרר בקלות מהחבלים כאילו היו חוט דק.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק ט"ו פסוקים י"ג-י"ד: יג
וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר לֹא כִּי אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם וְהָמֵת לֹא נְמִיתֶךָ וַיַּאַסְרֻהוּ בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַיַּעֲלוּהוּ מִן הַסָּלַע.
יד
הוּא בָא עַד לֶחִי וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו מֵעַל יָדָיו.
|
| י וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר. יא וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. יב וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט. |
| הנסיון השלישי: כשדְּלִילָה שוב מתלוננת, שִׁמְשׁוֹן אומר שלא יצליח להשתחרר אם יארגו את 7 קְוֻצּוֹת השיער השופע שלו כמו שתי וערב אל מערכת החוטים של כלי-האריגה\הַמַּסָּכֶת. דְּלִילָה עושה כך ותוקעת את מכשיר האריגה לקיר בעזרת יָּתֵד, אך שִׁמְשׁוֹן מתעורר ועוקר\יִּסַּע את כל אלה מהקיר. |
| יג וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת. יד וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת. |
| שִׁמְשׁוֹן נשבר ונלכד: דְּלִילָה מציקה לשִׁמְשׁוֹן על שהוא טוען שהוא אוהב אותה אך כבר 3 פעמים לגלג עליה ולא גילה לה את מקור כוחו. שִׁמְשׁוֹן לא יכול עוד לסבול את הצקותיה ונאלץ לחשוף את סודו. |
| טו וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל. טז וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת. |
| שִׁמְשׁוֹן חושף את כל מה שהסתיר בלִבּוֹ ומספר שמוֹרָה\תַּעַר לא עלה מעולם על ראשו כדי לספר אותו מאז שנולד כיוון שהוא נזיר לה' [*]ראו שׁוֹפְטִים פרק י"ג פסוק ה , ואם יגולח אז יהיה חלש כמו כל אדם רגיל. דְּלִילָה הבינה שהפעם שִׁמְשׁוֹן חשף את לִבּוֹ וקראה לסרנים לבוא אליה,והם באים ומשלמים לה את הכסף המגיע לה.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ג פסוק ה: ה
כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
|
| יז וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם. יח וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לה [לִי] אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם. |
| דְּלִילָה מרדימה את שִׁמְשׁוֹן על ברכיה, קוראת לאיש לגלח אותו לפי הוראותיה, ומצליחה לאסור אותו כדי לענותו כיוון שבאמת הוסר כוחו. היא שוב מעירה אותו בקריאה שהפְּלִשְׁתִּים עולים עליו, והוא בטוח ששוב יצליח לנער בקלות את הכבלים שבהם היא אסרה אותו כי לא ידע שה' עזב אותו. |
| יט וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו. כ וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו. |
| הפְּלִשְׁתִּים שארבו בחדרו מנקרים את עיניו, אוסרים אותו בעַזָּה בזוג כבלים-מנחשת\נְחֻשְׁתַּיִם, ונותנים לו לסובב את אבני הרחיים במטחנה שבבית הסוהר שם. בינתיים מתחיל שערו לגדול שוב. |
| כא וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית האסירים [הָאֲסוּרִים]. כב וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח. |
| מות שִׁמְשׁוֹן עם הפְּלִשְׁתִּים: מנהיגי הפְּלִשְׁתִּים נאספים לחגוג בזבחים ובשמחה חג לאל דָגוֹן להודות על תפיסת שִׁמְשׁוֹן אויבם. כשהתרומם מצב הרוח של החוגגים הם הביאו לשם את שִׁמְשׁוֹן כדי לצחוק עליו ומעמידים אותו בין עמודי המבנה. |
| כג וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ. כד וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ. כה וַיְהִי כי טוב [כְּטוֹב] לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים [הָאֲסוּרִים] וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים. |
| שִׁמְשׁוֹן העוור מבקש מהנער שמנחה אותו בְּיָדוֹ להניח אותו כך שיגע\ימשש את העמודים שעליהם ניצב הבנין וישָּׁעֵן עליהם. המבנה היה מלא בפְּלִשְׁתִּים ובמנהיגיהם, וגם על הגג ישבו 3000 אִישׁ וְאִשָּׁה שצפו בלגלוג שנערך למטה על שִׁמְשׁוֹן. |
| כו וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי והימשני [וַהֲמִשֵׁנִי] אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם. כז וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן. |
| שִׁמְשׁוֹן מבקש מה' שעוד הפעם ישיב לו את כוחו כדי שיוכל להתנקם נקמה אחת אחרונה בפְּלִשְׁתִּים על ניקור עיניו. שִׁמְשׁוֹן כורך\לופת בזרועותיו את 2 העמודים עליהם ניצב המבנה ונשען עליהם. |
| כח וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים. כט וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. |
| שִׁמְשׁוֹן קורא "תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" ומטה בכח את העמודים כך שהמבנה נופל על כל הקהל ועל עצמו, וכך הוא מצליח להרוג בְּמוֹתוֹ יותר משהרג בְּחַיָּיו. |
| ל וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. |
| קרוביו נושאים את גופתו וקוברים אותו בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו בין צָרְעָה ואֶשְׁתָּאֹל [*]שהיה אזור פעולתו אחרי ששפט את ישראל 20 שנה.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ג פסוק כ"ה: כה
וַתָּחֶל רוּחַ יְהוָה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל.
|
| לא וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים