וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ (ד)
|
|
סיכום
תקציר
| יַעֲקֹב ועֵשָׂו נפגשים ומתפייסים: יַעֲקֹב רואה את עֵשָׂו מתקרב עם 400 אנשיו. הוא שולח את הנשים והילדים קודם ב-3 קבוצות - הַשְּׁפָחוֹת ויַלְדֵיהֶן, לֵאָה וִילָדֶיהָ, ולבסוף (במקום הכי בטוח) רָחֵל ויוֹסֵף. בסוף יַעֲקֹב בכל זאת עוקף אותן ומגיע ראשון לעֵשָׂו, תוך שהוא משתחווה 7 פעמים בהתקרבו. |
| א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. ב וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. ג וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. |
| עֵשָׂו רץ לחבק ולנשק את יַעֲקֹב, והם בוכים. עֵשָׂו מתעניין במשפחתו של יַעֲקֹב, ו-3 הקבוצות של הנשים והילדים באות אחת אחרי השנייה להשתחוות לפני עֵשָׂו. |
| ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. ה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ. ו וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. ז וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ. |
| עֵשָׂו תוהה לגבי כל העדרים שיַעֲקֹב שלח לו עוד קודם [^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ב פסוקים י"ד-ט"ז: יד
וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו.
טו
עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים.
טז
גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
, ואומר שיש לו רכוש רָב ושאין לו צורך בהם. אך יַעֲקֹב מפציר בעֵשָׂו שבכל זאת יקבל את מִנְחָתו, כי יַעֲקֹב מתייחס לנתינת המנחה אליו כמו לנתינת מנחה לאֱלֹהִים, שיַעֲקֹב נותן לו מנחות כדי שירצה בטובתו של יַעֲקֹב. עֵשָׂו מִּתְרַצֶּה, ולוקח את המנחות. |
| ח וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי. יא קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח. |
| עֵשָׂו מציע ללוות את יַעֲקֹב בעצמו. יַעֲקֹב עונה שעליו ללכת לאט בגלל הילדים והחיות הצעירות\עָלוֹת שאיתו, שימותו אם יאיצו בהן. הוא מציע לעֵשָׂו להתקדם לפניו לשֵׂעִיר, והוא עצמו ימשיך ללכת לאיטו, בגלל הרכוש\הַמְּלָאכָה והילדים שאיתו. עֵשָׂו מציע לתת לו מלווים מבין אנשיו, אך יַעֲקֹב עונה שאין לו צורך בכך. |
| יב וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן. יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה. טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. |
| עֵשָׂו ממשיך לאֱדוֹם ויַעֲקֹב לכנען: עֵשָׂו חוזר לשֵׂעִיר (אֱדוֹם), ויַעֲקֹב בונה בָּיִת לעצמו, ומקים סוכות למקנה שלו, במקום שהוא קורא לו סֻכּוֹת. |
| טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה. יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. |
| יַעֲקֹב מתקדם במסעו, וחונה בשָׁלֵם שממזרח לשְׁכֶם. הוא קונה את שדה המאהל שלו מחֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, ובונה שם מזבח. |
| יח וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. יט וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. כ וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ, וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ |