שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בכִּבְשַׁן הָאֵשׁ
פרטי היוצר\ת
Muse tuning two kitharai. Detail of the interior from an Attic white-ground cup, ca. 470–460 BC. From Eretria. By Hesiod Painter, photo by Jastrow (2005). Louvre Museum, Purchase, 1892. [Public domain]
הקיתארה היוונית, היא כנראה הקַתְרוֹס (ט"ו)
|
|
סיכום
נְבוּכַדְנֶאצַּר עשה פסל זהב ענק וצווה על כולם להשתחוות אליו בְּהִשָּׁמַע נגינת התזמורת. מי שלא ישתחווה יושלך לכִּבְשַׁן אֵשׁ. כולם משתחווים מלבד 3 רֵעֵי דָּנִיֵּאל (שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ, וַעֲבֵד נְגוֹ). המלך כועס, וכשהם מסרבים בפניו להשתחוות לפסל, הוא מְצַוֶה להסיק את האֵשׁ בכִּבְשָׁן פי 7 מהדרוש, ומְצַוֶה על חיילים לכפות את החברים ולהשליכם לאֵשׁ בבגדי החצר המפוארים שלהם. כך נעשה, אבל החיילים מתים מעוצמת האֵשׁ, בעוד החברים נראים מהלכים חופשי בתוך האֵשׁ ואיתם מלאך. המלך משחרר אותם ומעלה אותם לגדולה, ומהלל את ה'.
תקציר - הפסוקים הצבועים הם באֲרַמִּית. ראו תרגום בקישור כאן לטקסט התנ"כי מתוך פרוייקט ויקיטקסט.
| נְבוּכַדְנֶאצַּר עשה פסל זהב ענק (6x60 אמות, בערך 3x30 מטר) והציבו בבקעת דּוּרָא שבבָּבֶל [*]"דּוּרָא" משמעו "חומה" או מקום מבוצר מוקף חומה, ושמות מקומות שונים בבָּבֶל כוללים מילה זו. מהסיפור שבפרק כאן משתמע שהבקעה שכנה כנראה באזור הבירה בָּבֶל, ולכן בד"כ מזהים את בקעת דּוּרָא עם בקעת נהר דּוּרָא שליד נהר הפְּרָת כ-10 ק"מ מדרום לבָּבֶל . כל המושלים ושאר פקידי השלטון הגבוהים הוזמנו לטקס חֲנֻכַּת הפסל. במהלך הארוע, הכריז הכָּרוֹז בקול פקודה לכל עַמֵּי הממלכה להשתחוות לפסל בְּהִשָּׁמַע קול התזמורת, ובה קֶּרֶן, מַשְׁרוֹקִית (כלי נשיפה), קַתְרוֹס (מעין נבל, ראו איור), סַבְּכָא ופְּסַנְתֵּרִין (גם סוגי נבל), וסוּמְפֹּנְיָה (כלי לא מוכר, משוער ככלי נשיפה, או כמְבַטֵּא את ההרמוניה שבין כל הכלים). מי שלא ישתחווה יושלך מייד לכִּבְשַׁן אֵשׁ.[*]עולם התנ"ך, ספר דָּנִיֵּאל עֶזְרָא ונְחֶמְיָה עמ' 40 [*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 311 |
| א נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא עֲבַד צְלֵם דִּי דְהַב רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵהּ אַמִּין שִׁת אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא בִּמְדִינַת בָּבֶל. ב וּנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא שְׁלַח לְמִכְנַשׁ לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לְמֵתֵא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא. ג בֵּאדַיִן מִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא אֲדַרְגָּזְרַיָּא גְדָבְרַיָּא דְּתָבְרַיָּא תִּפְתָּיֵא וְכֹל שִׁלְטֹנֵי מְדִינָתָא לַחֲנֻכַּת צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא וקאמין [וְקָיְמִין] לָקֳבֵל צַלְמָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר. ד וְכָרוֹזָא קָרֵא בְחָיִל לְכוֹן אָמְרִין עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא. ה בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרוס [קַתְרוֹס] סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא. ו וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד בַּהּ שַׁעֲתָא יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא. |
| לכן כל עַמֵּי הממלכה משתחווים לפסל בְּהִשָּׁמַע נגינת התזמורת. אבל כמה כַּשְׂדִּים (אחד מעַמֵּי הממלכה) מלשינים על 3 רֵעֵי דָּנִיֵּאל (שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ, וַעֲבֵד נְגוֹ) על שאינם מייחסים לצו המלך ואינם סוגדים לפסל (בשל יהדותם). |
| ז כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא כְּדִי שָׁמְעִין כָּל עַמְמַיָּא קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְטֵרִין וְכֹל זְנֵי זְמָרָא נָפְלִין כָּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא סָגְדִין לְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵים נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא. ח כָּל קֳבֵל דְּנָה בֵּהּ זִמְנָא קְרִבוּ גֻּבְרִין כַּשְׂדָּאִין וַאֲכַלוּ קַרְצֵיהוֹן דִּי יְהוּדָיֵא. ט עֲנוֹ וְאָמְרִין לִנְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי. י אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא שָׂמְתָּ טְּעֵם דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִשְׁמַע קָל קַרְנָא מַשְׁרֹקִיתָא קיתרס [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְסַנְתֵּרִין וסיפניה [וְסוּפֹּנְיָה] וְכֹל זְנֵי זְמָרָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד לְצֶלֶם דַּהֲבָא. יא וּמַן דִּי לָא יִפֵּל וְיִסְגֻּד יִתְרְמֵא לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא. יב אִיתַי גֻּבְרִין יְהוּדָאיִן דִּי מַנִּיתָ יָתְהוֹן עַל עֲבִידַת מְדִינַת בָּבֶל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ לָא שָׂמוּ עליך [עֲלָךְ] מַלְכָּא טְעֵם לאלהיך [לֵאלָהָךְ] לָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא סָגְדִין. |
| המלך כועס, מזמן אליו את החברים ומברר האם אמנם הם מסרבים לעבוד את אלוהיו. הוא מאיים להשליכם לאֵשׁ אם לא יסגדו לפסל כשישמע קול התזמורת, ואז יראו אם אמנם יש אלוהים שיציל אותם מידיו. |
| יג בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר בִּרְגַז וַחֲמָה אֲמַר לְהַיְתָיָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ הֵיתָיוּ קֳדָם מַלְכָּא. יד עָנֵה נְבֻכַדְנֶצַּר וְאָמַר לְהוֹן הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לֵאלָהַי לָא אִיתֵיכוֹן פָּלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימֶת לָא סָגְדִין. טו כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין דִּי בְעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס [קַתְרוֹס] שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי עַבְדֵת וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן בַּהּ שַׁעֲתָה תִתְרְמוֹן לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמַן הוּא אֱלָהּ דֵּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי. |
| 3 החברים עונים שאינם צריכים להשיב לשאלתו. אלוהיהם יכול כמובן להצילם מכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אבל גם אם לא יציל אותם, הם עדיין לא יעבדו את אלוהי המלך (הפסל). |
| טז עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָה עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ. יז הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב. יח וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָיִךְ לָא איתינא [אִיתַנָא] פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. |
| המלך כועס ופניו מאדימות. הוא מְצַוֶה להסיק את האֵשׁ בכִּבְשָׁן פי 7 מהדרוש, וקורא לחיילים גיבורים לכפות את החברים ולהשליכם לאֵשׁ, בעודם לובשים את בגדי החצר המפוארים שלהם. החיילים עושים זאת, אבל האֵשׁ כל כך חזקה שהחיילים עצמם מתים ממנה. |
| יט בֵּאדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אשתנו [אֶשְׁתַּנִּי] עַל שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עָנֵה וְאָמַר לְמֵזֵא לְאַתּוּנָא חַד שִׁבְעָה עַל דִּי חֲזֵה לְמֵזְיֵהּ. כ וּלְגֻבְרִין גִּבָּרֵי חַיִל דִּי בְחַיְלֵהּ אֲמַר לְכַפָּתָה לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ לְמִרְמֵא לְאַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא. כא בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פטישיהון [פַּטְּשֵׁיהוֹן] וְכַרְבְּלָתְהוֹן וּלְבֻשֵׁיהוֹן וּרְמִיו לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא. כב כָּל קֳבֵל דְּנָה מִן דִּי מִלַּת מַלְכָּא מַחְצְפָה וְאַתּוּנָא אֵזֵה יַתִּירָא גֻּבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי הַסִּקוּ לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ קַטִּל הִמּוֹן שְׁבִיבָא דִּי נוּרָא. כג וְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ תְּלָתֵּהוֹן שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ נְפַלוּ לְגוֹא אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא מְכַפְּתִין. |
| נְבוּכַדְנֶצַּר קם בבהלה למראה החברים באֵשׁ, ושואל אם לא הושלכו לאֵשׁ רק 3 אנשים כְּפוּתִים? התשובה היא שכן, אבל כעת המלך רואה שם 4 אנשים חופשיים מכבלים וללא פגע, והרביעי שבהם "דּוֹמֶה לְבֶן אֱלֹהִים". המלך מתקרב לכִּבְשַׁן הבוער וקורא לחברים לצאת אליו. הם יוצאים, וכל המושלים ושאר פקידי השלטון הגבוהים הנוכחים רואים שהאֵשׁ כלל לא נגעה בגופם, בשערם, ובבגדיהם, ואף לא השאירה בהם ריח. |
| כד אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין עָנַיִן וְאָמְרִין לְמַלְכָּא יַצִּיבָא מַלְכָּא. כה עָנֵה וְאָמַר הָא אֲנָה חָזֵה גֻּבְרִין אַרְבְּעָה שְׁרַיִן מַהְלְכִין בְּגוֹא נוּרָא וַחֲבָל לָא אִיתַי בְּהוֹן וְרֵוֵהּ דִּי רביעיא [רְבִיעָאָה] דָּמֵה לְבַר אֱלָהִין. כו בֵּאדַיִן קְרֵב נְבוּכַדְנֶצַּר לִתְרַע אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא עָנֵה וְאָמַר שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ עַבְדוֹהִי דִּי אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] פֻּקוּ וֶאֱתוֹ בֵּאדַיִן נָפְקִין שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ מִן גּוֹא נוּרָא. כז וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא חָזַיִן לְגֻבְרַיָּא אִלֵּךְ דִּי לָא שְׁלֵט נוּרָא בְּגֶשְׁמְהוֹן וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ וְסָרְבָּלֵיהוֹן לָא שְׁנוֹ וְרֵיחַ נוּר לָא עֲדָת בְּהוֹן. |
| המלך מברך את האלוהים של 3 החברים, אשר שלח את מלאכו להצילם, כיוון שהפרו את צַו המלך ומסרו את גופם כדי שלא יצטרכו לעבוד אף אלוהים מִלְּבַדּוֹ. נְבוּכַדְנֶצַּר מצווה להעניש כל מי שיעז לדבר דברי גנאי על אלוהי החברים, ומעלה אותם לגדולה בממלכת בָּבֶל. |
| כח עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי וּמִלַּת מַלְכָּא שַׁנִּיו וִיהַבוּ גשמיהון [גֶשְׁמְהוֹן] דִּי לָא יִפְלְחוּן וְלָא יִסְגְּדוּן לְכָל אֱלָהּ לָהֵן לֵאלָהֲהוֹן. כט וּמִנִּי שִׂים טְעֵם דִּי כָל עַם אֻמָּה וְלִשָּׁן דִּי יֵאמַר שלה [שָׁלוּ] עַל אֱלָהֲהוֹן דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָה אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה כִּדְנָה. ל בֵּאדַיִן מַלְכָּא הַצְלַח לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ בִּמְדִינַת בָּבֶל. |
| פתיח של איגרת של נְבוּכַדְנֶצַּר לכל תושבי ממלכתו, ובה הוא יספר על הנסים שעשה לו ה', שמלכותו נצחית. גוף האיגרת (חלום האִילָן וטֵרוּפוֹ של נְבוּכַדְנֶצַּר) נמסר בפרק הבא. |
| לא נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דארין [דָיְרִין] בְּכָל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִשְׂגֵּא. לב אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה. לג אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה- ו | בָּעֵת אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקֶּרֶן, הֶחָלִיל, הַנֵּבֶל, הַכִּנּוֹר, הַמִּנִּים, הָעוּגָב, וְכָל מִינֵי הַזֶּמֶר - תִּפְּלוּ וְתִסְגְּדוּ לְצֶלֶם הַזָּהָב, אֲשֶׁר הֵקִים נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ! וּמִי שֶׁלֹּא יִפֹּל וְיִסְגֹּד - בָּהּ בַּשָּׁעָה יֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעָרֶת! |
| כ"ה | הִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אֲנָשִׁים אַרְבָּעָה מֻתָּרִים, מְהַלְּכִים בְּתוֹךְ הָאֵשׁ, וְחַבָּלָה אֵין בָּהֶם, וּמַרְאֵהוּ שֶׁל הָרְבִיעִי דּוֹמֶה לְבֶן אֱלֹהִים! |