מִשְׁתֶּה בֵּלְשַׁאצַּר
|
|
סיכום
המלך בֵּלְשַׁאצַּר עשה מִשְׁתֶּה וצִוָּה להביא את כלי המקדש שלקח נְבוּכַדְנֶצַּר אביו מהמקדש, כדי שכולם ישתו מהם וירימו כוסית לכבוד האלילים. אז הופיעו אֶצְבְּעוֹת שהחלו לכתוב על הקיר: "מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין". המלך נבהל ומבטיח את שליש המלכות למי מהחכמים שיפענח את הכתוב. הם לא מצליחים, ואֵם המלך ממליצה לקרוא לדָּנִיֵּאל. דָּנִיֵּאל אינו מבקש לקבל תמורה, אבל מזכיר למלך שאביו כבר נפל מגדולתו בשל גאוותו (ראו פרק קודם). פירוש המלים הוא שה' מנה את ימי מלכותו של המלך, והם הסתיימו. המלך נשקל במֹאזְנַיִם ונמצא שחטאיו כבדים מזכויותיו. לכן נִפְרְסָה מלכותו שתמסר לידי ממלכות מָדַי וּפָרָס. בֵּלְשַׁאצַּר מעניק לדָּנִיֵּאל את שליש המלכות, ומומת עוד באותו הלילה.
תקציר - הפסוקים הצבועים הם באֲרַמִּית. ראו תרגום בקישור כאן לטקסט התנ"כי מתוך פרוייקט ויקיטקסט.
| המלך בֵּלְשַׁאצַּר [*]אין להתבלבל עם בֵּלְטְשַׁאצַּר, הכנוי הבבלי של דָּנִיֵּאל. בֵּלְשַׁאצַּר ההסטורי לא היה בנו של נְבוּכַדְנֶצַּר, אלא של נבונאיד, מַלְכָּהּ האחרון של בָּבֶל לפני הכיבוש הפרסי, ושימש כעוצר הממלכה בזמן העדרותו הארוכה של אביו. לכן יש גם המזהים את נְבוּכַדְנֶצַּר של הפרק הקודם ושל פסוקים י"ח-כ"א להלן כנבונאיד. עושה מִשְׁתֶּה לכל נכבדי הממלכה, ואחרי ששתה יַיִן (והשתכר קצת), הוא מצווה להביא את כלי המקדש שלקח נְבוּכַדְנֶאצַּר אביו מהמקדש, כדי שישתו מהם המלך, שָׂרָיו, "שֵׁגְלָתֵהּ"[*]כנראה אשת המלך ו"חֵנָתֵהּ"[*]האחראית על חפצי המקדש והארמון, ואולי גם פילגש המלך . כך נעשה והשותים מכלי המקדש מרימים את כּוֹסוֹתֵיהֶם לכבוד פסילי האלילים. |
| א בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה. ב בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי מִן הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ. ג בֵּאדַיִן הַיְתִיו מָאנֵי דַהֲבָא דִּי הַנְפִּקוּ מִן הֵיכְלָא דִּי בֵית אֱלָהָא דִּי בִירוּשְׁלֶם וְאִשְׁתִּיו בְּהוֹן מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי שֵׁגְלָתֵהּ וּלְחֵנָתֵהּ. ד אִשְׁתִּיו חַמְרָא וְשַׁבַּחוּ לֵאלָהֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא. |
| אז הופיעו אֶצְבְּעוֹת שהחלו לכתוב על קיר הסיד שמול הנִּבְרֶשֶׁת, והמלך החוויר ונבהל (ניתקו קִשְׁרֵי חֲלָצָיו וברכיו רעדו). המלך קורא לחכמי בָּבֶל ומבטיח שמי שיצליח לקרוא ולפרש את הכתוב, יקבל בגדי מלכות ואת שליש הממלכה. החכמים לא מצליחים, המלך נבהל והשרים נבוכים. |
| ה בַּהּ שַׁעֲתָה נפקו [נְפַקָה] אֶצְבְּעָן דִּי יַד אֱנָשׁ וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא עַל גִּירָא דִּי כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא וּמַלְכָּא חָזֵה פַּס יְדָה דִּי כָתְבָה. ו אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי וְרַעיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן. ז קָרֵא מַלְכָּא בְּחַיִל לְהֶעָלָה לְאָשְׁפַיָּא כשדיא [כַּשְׂדָּאֵי] וְגָזְרַיָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְחַכִּימֵי בָבֶל דִּי כָל אֱנָשׁ דִּי יִקְרֵה כְּתָבָה דְנָה וּפִשְׁרֵהּ יְחַוִּנַּנִי אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ והמונכא [וְהַמְנִיכָא] דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְתַלְתִּי בְמַלְכוּתָא יִשְׁלַט. ח אֱדַיִן עללין [עָלִּין] כֹּל חַכִּימֵי מַלְכָּא וְלָא כָהֲלִין כְּתָבָא לְמִקְרֵא ופשרא [וּפִשְׁרֵהּ] לְהוֹדָעָה לְמַלְכָּא. ט אֱדַיִן מַלְכָּא בֵלְשַׁאצַּר שַׂגִּיא מִתְבָּהַל וְזִיוֹהִי שָׁנַיִן עֲלוֹהִי וְרַבְרְבָנוֹהִי מִשְׁתַּבְּשִׁין. |
| המלכה שומעת על המתרחש ובאה למִּשְׁתֶּה [*]נראה שמדובר באם בֵּלְשַׁאצַּר, או אולי בסבתו, שהיתה מפורסמת והוזכרה במספר מקורות בבליים . היא מנסה להרגיע את בֵּלְשַׁאצַּר ומציעה לו לקרוא לדָּנִיֵּאל שהוכיח את חוכמתו כבר בימי נְבוּכַדְנֶצַּר, אבי המלך, אשר מינה אותו על כל החכמים והקוסמים. דָּנִיֵּאל מזומן לפני המלך, שמציע לו שוב בגדי מלכות ושליש מהממלכה אם רק יפענח את הכתוב. |
| י מַלְכְּתָא לָקֳבֵל מִלֵּי מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי לְבֵית מִשְׁתְּיָא עללת [עַלַּת] עֲנָת מַלְכְּתָא וַאֲמֶרֶת מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אַל יְבַהֲלוּךְ רַעְיוֹנָךְ וְזִיוָיךְ אַל יִשְׁתַּנּוֹ. יא אִיתַי גְּבַר בְּמַלְכוּתָךְ דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ וּבְיוֹמֵי אֲבוּךְ נַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה כְּחָכְמַת אֱלָהִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ וּמַלְכָּא נְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ רַב חַרְטֻמִּין אָשְׁפִין כַּשְׂדָּאִין גָּזְרִין הֲקִימֵהּ אֲבוּךְ מַלְכָּא. יב כָּל קֳבֵל דִּי רוּחַ יַתִּירָה וּמַנְדַּע וְשָׂכְלְתָנוּ מְפַשַּׁר חֶלְמִין וַאַחֲוָיַת אֲחִידָן וּמְשָׁרֵא קִטְרִין הִשְׁתְּכַחַת בֵּהּ בְּדָנִיֵּאל דִּי מַלְכָּא שָׂם שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּעַן דָּנִיֵּאל יִתְקְרֵי וּפִשְׁרָה יְהַחֲוֵה. יג בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֻעַל קֳדָם מַלְכָּא עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל אנתה [אַנְתְּ] הוּא דָנִיֵּאל דִּי מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד דִּי הַיְתִי מַלְכָּא אַבִי מִן יְהוּד. יד וְשִׁמְעֵת עליך [עֲלָךְ] דִּי רוּחַ אֱלָהִין בָּךְ וְנַהִירוּ וְשָׂכְלְתָנוּ וְחָכְמָה יַתִּירָה הִשְׁתְּכַחַת בָּךְ. טו וּכְעַן הֻעַלּוּ קָדָמַי חַכִּימַיָּא אָשְׁפַיָּא דִּי כְתָבָה דְנָה יִקְרוֹן וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי וְלָא כָהֲלִין פְּשַׁר מִלְּתָא לְהַחֲוָיָה. טז וַאֲנָה שִׁמְעֵת עליך [עֲלָךְ] דִּי תוכל [תִיכּוּל] פִּשְׁרִין לְמִפְשַׁר וְקִטְרִין לְמִשְׁרֵא כְּעַן הֵן תוכל [תִּכוּל] כְּתָבָא לְמִקְרֵא וּפִשְׁרֵהּ לְהוֹדָעֻתַנִי אַרְגְּוָנָא תִלְבַּשׁ והמונכא [וְהַמְנִיכָא] דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארָךְ וְתַלְתָּא בְמַלְכוּתָא תִּשְׁלַט. |
| דָּנִיֵּאל עונה שאין לו צורך במתנות שהמלך מציע, אבל יפרש עבורו בכל זאת את הכתוב. הוא מזכיר למלך את סיפור נפילתו מגדולה של אביו נְבוּכַדְנֶצַּר, אשר סופר בפרק הקודם. כשאביו התגאה בגדולתו, נטרפה עליו דעתו והוא חי בין חיות השדה, עד שידע שה' מוריד וממליך מלכים כרצונו. למרות זאת, בֵּלְשַׁאצַּר גם הוא אינו שומר על צניעות, ואפילו מתהלל בפני ה' אשר מכליו הוא ואורחיו שותים את היַיִן, ומרימים כוסית לכבוד האלילים, במקום לפאר את ה' שמחזיק את נשמת המלך בידו. |
| יז בֵּאדַיִן עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר קֳדָם מַלְכָּא מַתְּנָתָךְ לָךְ לֶהֶוְיָן וּנְבָזְבְּיָתָךְ לְאָחֳרָן הַב בְּרַם כְּתָבָא אֶקְרֵא לְמַלְכָּא וּפִשְׁרָא אֲהוֹדְעִנֵּהּ. יח אנתה [אַנְתְּ] מַלְכָּא אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] מַלְכוּתָא וּרְבוּתָא וִיקָרָא וְהַדְרָה יְהַב לִנְבֻכַדְנֶצַּר אֲבוּךְ. יט וּמִן רְבוּתָא דִּי יְהַב לֵהּ כֹּל עַמְמַיָּא אֻמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא הֲווֹ זאעין [זָיְעִין] וְדָחֲלִין מִן קֳדָמוֹהִי דִּי הֲוָה צָבֵא הֲוָא קָטֵל וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַחֵא וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מָרִים וְדִי הֲוָה צָבֵא הֲוָה מַשְׁפִּיל. כ וּכְדִי רִם לִבְבֵהּ וְרוּחֵהּ תִּקְפַת לַהֲזָדָה הָנְחַת מִן כָּרְסֵא מַלְכוּתֵהּ וִיקָרָה הֶעְדִּיוּ מִנֵּהּ. כא וּמִן בְּנֵי אֲנָשָׁא טְרִיד וְלִבְבֵהּ עִם חֵיוְתָא שוי [שַׁוִּיְו] וְעִם עֲרָדַיָּא מְדוֹרֵהּ עִשְׂבָּא כְתוֹרִין יְטַעֲמוּנֵּהּ וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע עַד דִּי יְדַע דִּי שַׁלִּיט אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא וּלְמַן דִּי יִצְבֵּה יְהָקֵים עליה [עֲלַהּ]. כב ואנתה [וְאַנְתְּ] בְּרֵהּ בֵּלְשַׁאצַּר לָא הַשְׁפֵּלְתְּ לִבְבָךְ כָּל קֳבֵל דִּי כָל דְּנָה יְדַעְתָּ. כג וְעַל מָרֵא שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְתֵהּ הַיְתִיו קדמיך ואנתה ורברבניך [קָדָמָךְ וְאַנְתְּ וְרַבְרְבָנָךְ] שֵׁגְלָתָךְ וּלְחֵנָתָךְ חַמְרָא שָׁתַיִן בְּהוֹן וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא אָעָא וְאַבְנָא דִּי לָא חָזַיִן וְלָא שָׁמְעִין וְלָא יָדְעִין שַׁבַּחְתָּ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ. |
| לכן ה' שלח את היָד שכתבה את המלים: "מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין". והפירוש: "מְנֵה" - ה' מנה את ימי מלכותו של בֵּלְשַׁאצַּר, והם הסתיימו. "תְּקֵל" - המלך נשקל במֹאזְנַיִם ונמצא שחטאיו כבדים מזכויותיו. "פַרְסִין" - לכן נִפְרְסָה מלכותו שתמסר לידי ממלכות מָדַי וּפָרָס. בֵּלְשַׁאצַּר מלביש את דָּנִיֵּאל בגדי מלכות ומוסר לו את שליש הממלכה. באותו הלילה הומת בֵּלְשַׁאצַּר. |
| כד בֵּאדַיִן מִן קֳדָמוֹהִי שְׁלִיַחַ פַּסָּא דִי יְדָא וּכְתָבָא דְנָה רְשִׁים. כה וּדְנָה כְתָבָא דִּי רְשִׁים מְנֵא מְנֵא תְּקֵל וּפַרְסִין. כו דְּנָה פְּשַׁר מִלְּתָא מְנֵא מְנָה אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ וְהַשְׁלְמַהּ. כז תְּקֵל תְּקִילְתָּה בְמֹאזַנְיָא וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר. כח פְּרֵס פְּרִיסַת מַלְכוּתָךְ וִיהִיבַת לְמָדַי וּפָרָס. כט בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר וְהַלְבִּישׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא והמונכא [וְהַמְנִיכָא] דִי דַהֲבָא עַל צַוְּארֵהּ וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי דִּי לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא. ל בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כשדיא [כַשְׂדָּאָה]. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א- ב | בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְאֶלֶף שָׂרָיו, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף יַיִן שָׁתָה. בֵּלְשַׁאצַּר צִוָּה בְּטַעַם הַיַּיִן לְהָבִיא כְלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. |
| ה | בָּהּ בַּשָּׁעָה, יָצְאוּ אֶצְבְּעוֹת שֶׁל יַד אָדָם וְכָתְבוּ לְעֻמַּת הַנִּבְרֶשֶׁת, עַל הַשִּׂיד שֶׁל כֹּתֶל הַהֵיכָל שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ רוֹאֶה פַּס יָד אֲשֶׁר כּוֹתֶבֶת. |
| כ"ה- כ"ח | וְזֶה הַכְּתָב אֲשֶׁר רָשׁוּם: "מְנֵה מְנֵה תְּקֵל וּפַרְסִין". זֶה פִּתְרוֹן הַדָּבָר: מְנֵה - מָנָה אֱלֹהִים מַלְכוּתְךָ וְהִשְלִּימָהּ. תְּקֵל - נִשְׁקַלְתָּ בְּמֹאזְנַיִם וְנִמְצֵאתָ חָסֵר. פְּרֵס - נִפְרְסָה מַלְכוּתְךָ וְנִתְּנָה לְמָדַי וּפָרָס". |